ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 2 בספטמבר, 2016
ע"י סדן
ע"י סדן
כשהייתי נער קראתי ואהבתי ספרים של משה שמיר. היו אלה בעיקר ספרים שיכולתי בקלות להזדהות איתם. אלו שעלילתם התרחשה כאן בארץ ישראל של עשרות השנים האחרונות. ודי אם אזכיר את "פרקי אליק" או את "הוא הלך בשדות" ואחרים. הוא היה אז אחד מהסופרים הישראלים החדשים הנחשבים ביותר. במשך השנים הלכה קרנו וירדה, לדעתי בגלל המהפך הפוליטי החד שעבר עליו הישר מתנועת "השומר הצעיר" בקצה השמאל הציוני, אל תנועת "התחיה" בקצה-קצה הימין... חבריו לשעבר וגם האמנים שבהם הפכו אותו ללעג ולקלס... פתאום הוא הפך לבלתי נחשב... למרות שפוליטית גם אני מרוחק מדיעותיו, חשבתי ואני עדיין חושב שנעשה לו עוול גדול! ובעיניי לפחות הוא נשאר סופר חשוב. שנים רבות לא קראתי ספרים משלו והנה נפל לידיי ספר ישן שלו: "הינומת הכלה". שכמו תמיד אצלי התחלתי לקרוא אותו ממש באקראי. הדבר הראשון שמיד שמתי לב אליו, הוא העברית העשירה שלו. (בניגוד לעברית ה"רזה" שמשתמשים בה רבים מ"הסופרים החדשים") שפתו של שמיר שופעת, זורמת ומענג לקרוא אותה. "הינומת הכלה" הוא בעצם החלק האמצעי של הטרילוגיה של שמיר שנקראת "רחוק מפנינים". אבל מעניין שהסיפור כאן עומד בפני עצמו ובאותה מידה שהספר הזה הוא השני מבין השלושה הוא יכול גם להיקרא בקלות כספר הראשון שבטרילוגיה. מתוארים כאן חייה הפרטיים והמחתרתיים של גיבורתו, לאה ברמן, בת הבורגנים היהודיה, ברוסיה של תחילת המאה העשרים על רקע מהפכת 1905 (שנכשלה) והפוגרומים שאורגנו ע"י השלטון הצאריסטי על מנת להסיט (ולהסית...) את זעם ההמונים כלפי היהודים במקום כלפי משטר הצאר... (דרך אגב שמתי לב ששמיר מאוד מדייק בעובדות ההיסטוריות הכלליות שעל רקען מתרחשת העלילה...) אותה לאה הייתה חברה באחת התנועות הסוציאליסטיות המחתרתיות וגם נאלצה לברוח מרוסיה לגרמניה ולאוסטריה תוך כדי מערכת-יחסים רומנטית עם אחד ממנהיגי תנועתה המחתרתית... וכשבסופו של דבר היא מגיעה כמעט באקראי לארץ ישראל אז תתחיל דווקא עלילתו של הספר הראשון! בטרילוגיה (שאותו עדיין לא קראתי.) אני בהחלט ממליץ על הספר הזה שהשאיר לי "טעם של עוד" ואני מתעתד לקרוא עכשיו את שאר ספרי הטרילוגיה הזאת שעלילתה מרתקת בעיניי.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סדן
(לפני 9 שנים)
תודה רבה לכם!
"מחשבות", חגית, רץ, יעל הר, גלית, חמדת, בת-יה ו"האק"
כולכם הערתם הערות מעניינות וחשובות כנראה ש"היופי הוא בעיני המסתכל"... השפה העשירה יכולה להיות בעיניי נפלאה ובעיניי מישהו אחר מיגעת... (כפי שהיו שהעירו כאן) אבל בכל זאת אני אוהב את הלשון הזאת... חמדת - אנסה להשיג את הקטע ב"הארץ" שהתפרסם עליו (שאפילו לא לא ידעתי על קיומו...) בכל מקרה אני מודה לכולכם מאוד! |
|
|
Huck
(לפני 9 שנים)
סקירה יפה. גם אני נהניתי לקרוא את ספריו של שמיר (וגם כמה מסיפוריו הקצרים) למרות שאני רחוק מעמדותיו האידיאולוגיות, אם כי היום יש לי דווקא פחות סבלנות לשפה שלו (כפי שהעירו לפני). מעניין שהגיבורה מגיעה "כמעט באקראי" לארץ-ישראל. קראתי פעם במקום אחר שלא מעט מעולי העליה שניה, הסוציאליסטים, התגלגלו לארץ לאו דווקא מסיבות ציוניות "קלאסיות". המעורבות העמוקה שלהם במהפיכה הסוציאליסטית היתה יכולה להוביל רבים מהם (וגם הובילה) לגורל אחר לגמרי.
|
|
|
בת-יה
(לפני 9 שנים)
קראתי את "מלך בשר ודם" ואת "כבשת הרש", ואהבתי אותם.
את "במו ידיו" ("פרקי אליק") ו"הוא הלך בשדות" פחות אהבתי. כנראה, שכמו כל סופר, יש למשה שמיר ספרים טובים יותר וספרים פחות טובים.
|
|
|
חמדת
(לפני 9 שנים)
במקרה או שלא ראה כתבה עליו במוסף ספרות של הארץ
http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.3056897
|
|
|
גלית
(לפני 9 שנים)
מה שיעל הר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
אפילו כשהייתי נערה - ודעותיו הפוליטיות לא היו מוכרות לי - לא אהבתי את שמיר.
השפה העשירה שאתה מציין הפכה לעיקר, הררי הגיגים ותיאורים. כך שאולי לא דעותיו הפוליטיות הן שתרמו לירידת קרנו.
|
|
|
רץ
(לפני 9 שנים)
שמיר - ככוכב דחק סופרים אחרים כמו יעקב חורגין, למרות דעותיו הפוליטיות העריכו אותו מאוד על כתיבתו
בעיקר ברומנים ההיסטוריים שלו, שבהם קיים מחקר מעמיק ויסודי.
|
|
|
חגית
(לפני 9 שנים)
תודה לך על הביקורת המרשימה,
קראתי רק את "הוא הלך בשדות" של שמיר, מהסיבה היחידה שאני מלמדת על היצירה של יגאל תומרקין "הוא הלך בשדות" המבוססת על הספר.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
ניסיתי לקרוא את הוא הלך בשדות. בלתי קריא. אגב, היותו בימין זו זכות גדולה.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
