ביקורת ספרותית על I'll Be Gone in the Dark מאת Michelle McNamara
ספר טוב

---

ב-25 באפריל, 2018, העלה השחקן פאטון אוסוולט בחשבון האינסטגרם שלו וידאו קצר ובו הוא אומר: ״You did it, Michelle״. את אוסוולט אתם בטח מכירים מהסדרה ׳מלך השכונה׳ ומקומדיות אחרות, אשתו היא מישל מקנמרה המנוחה שנפטרה שנתיים קודם לכן, והיא הסופרת של הספר אותו אני מבקש להביא לפניכם.

הסיפור המפלצתי שלפנינו מתחיל ב-1976 עם אנס סדרתי שהטיל אימה על פרוורי סקרמנטו. המודוס ויוונדי שלו כלל פריצה לבתים באמצע הלילה והפתעת קורבנותיו הישנים תוך איום בסכין או אקדח. הוא בדר"כ התמקד בזוגות או משפחות, ואנס את האשה בעוד שבן זוגה הכפות מוטל חסר אונים בחדר הסמוך, כשעל גופו העמיס האנס צלוחיות וכוסות קפה תוך איום שבמידה וישמע את הכלים זזים, יהרוג את האישה. עלה גם חשד (שאכן התאמת) שהוא היה אחראי למותם של זוג חסר מזל שנתקל בו בזמן שיצא לטיול עם כלבו.
התקפותיו התפשטו לקהילות מחוץ לסן פרנסיסקו, אך בזמנו התקבל הרושם שהן פסקו באמצע שנת 1979. לרוע המזל, הרוצח מגולדן סטייט עבר דרומה לאזור לוס אנג'לס שם המשיך בפעילותו, אך נסיונו הראשון שם סוכל כשבני הזוג החליטו להאבק בו והוא הצליח להמלט. נסיון זה, במקום שיפחיד אותו, גרם להסלמה בעקבותיה הוא הפך מאנס לאנס-רוצח שלא השאיר אחריו עדים- עד שחדל ממעשיו ב-1986, כעשור לאחר שהחל.
ההיקף המלא של הנזק לו הוא גרם לא נודע עד שהוכנסו למאגר הדי.אן.איי נתונים ממקרים (cold case) בהם היה מעורב, בשנת 2001. יש לזכור שבעשור בו היה פעיל טכניקת איתור באמצעות די.אן.איי לא היתה בשימוש, כך שלא היה לא צורך בהשמדת ראיות פורנזיות (כפי שאנסים זהירים עושים כיום), אם כי ראיות נאספו וערכות אונס היו פרוצדורה מקובלת. מהלך זה של יצירת פרופיל המושתת על הרכב הדי.אן.איי אישר את חשדותיהם של בלשים ממספר תחומי שיפוט שונים, חשדות שבמהלך השנים כוסו שכבת אבק עבה. האדם שכונה 'האנס מהצד המזרחי' (East Area Rapist- EAR) בזמן הילולת הפשע שלו בצפון קליפורניה היה אותו אדם שהיה ידוע לשמצה בשם 'העוקב הלילי המקורי' (Original Night Stalker- ONS, לא לבלבל עם ריצ'רד רמירז-'העוקב הלילי'- רוצח ואנס סדרתי אחר שהיה פעיל ב84-85 באותו אזור) שהיה פעיל בחלקה הדרומי של המדינה. הסטטיסטיקה של קורבנותיו מזעזעת, עם למעלה מ-50 נפגעות אונס ו-12 מקרי רצח. יכול להיות שהוא אחראי גם לירי באדם שמנע מפורץ לחטוף את בתו מביתם בשעות הקטנות של הלילה.
היתה זו מישל מקנמרה שטבעה את הכינוי 'הרוצח מגולדן סטייט' (Golden State Killer) לאחר שהתחילה לכתוב על המקרה בבלוג שלה ובמאמרי מגזין. היא התחילה להתעניין ב'פשע אמיתי' (true crime) לאחר שמקרה לא פתור של רצח נערה התרחש בקרבה למקום מגוריה. חלק נרחב מהספר שכתבה עוסק בסיבה לכך שהמקרה הפך אצלה לעניין אובססיבי, והיא לא מנסה לתרץ את הזמן והמאמץ שהוא גזל מחייה. היא מספרת על הפעם בה בקשה מבעלה לצאת באמצע מסיבת פרימיירה של סרט בגלל מידע חדש שקבלה, היא היתה חייבת לגשת למחשב שלה ולחקור אותו. בקטע אחר, נוגע ללב, היא מספרת כיצד בארוחה לרגל יום נישואיהם הבינה שלא רק שבשנתיים האחרונות היא קבלה מבעלה מתנות הנוגעות למקרה שהיא חוקרת- היא כ"כ נסחפה למקרה ושכחה לקנות לו מתנה.
למרבה הצער מישל נפטרה באורח פתע ב-2016, באמצע תהליך כתיבת הספר- בת 46. שניים מעמיתיה למחקר סיימו את כתיבת הספר לבקשת בעלה. היא היתה כותבת מוכשרת למדי והצליחה לתאר לפרטים את פשעיו של הרוצח וכמה מפחידים שהם היו למי שהורע מזלו ונתקל בו. היא מפרטת את הראיות אותן מצאה המשטרה, המתארות כיצד היה משוטט לילי חסר רחמים שדלג מעל גדרות, חצה חצרות, טיפס על גגות והציץ מבעד לחלונות מתוך הצללים. הקורבנות הוערו משנתם השלווה ע"י אדם שלפניו מסכת סקי, מכוון לעיניהם אלומת אור פנס שהיממה אותם, ומאיים עליהם באמצעות סכין שיהרוג אותם אם לא יעשו בדיוק כפי שהוא פוקד עליהם. מישל גם מצליחה לשקף את התסכול שחשו הבלשים שבמשך שנים רדפו אחרי קצוות חוטים שבסופו של דבר היו קשורים לאוויר.
לאורך רב הספר ברור ביותר שהמחברת האמינה בכך שהמקרים עשויים להגיע לפתרון באמצעים טכנולוגיים. בידי השוטרים מצוי הדי.אן.איי של הרוצח באמצעותו ניתן להגיע לזיהוי אולטימטיבי. מיפוי גיאוגרפי של זירות הפשע שלו עשוי לאתר את סביבת אזור מגוריו. סריקת קבצי תיקים ישנים תוך שימוש בזיהוי מילות מפתח ומיון נתונים יכול להציף על פני השטח קשרים שקודם לכן היו חבויים מהעין. מאגרי די.אן.איי הולכים וגדלים מדקה לדקה, וכל מה שצריך זה איתור קרוב משפחה אחד כדי לצמצם את אילן היוחסין למשפחה הנכונה. מישל היתה משוכנעת בכך שזהותו של הרוצח מגולדן סטייט היתה קיימת בין הראיות שנאספו, וכל שדרוש הוא ניפוי הרמזים כדי למצוא אותו.
בעקבות מותה המוקדם מספר מחלקי הספר מסתמכים על טיוטות מוקדמות, רישומים, מאמרי מגזין ישנים ואף הקלטה של שיחה בינה לבלש משטרתי שהציג לפניה חלק מזירות הפשע. חלקים אלה מעניקים לספר הרגשה של חוסר-רצף.

ב-24 באפריל, 2018, פשטו סגני השריף של מחוז סקרמנטו על ביתו של ג'וזף ג'יימס דיאנג'לו, בן 72, שוטר לשעבר שפוטר מעבודתו ב-1979 לאחר שנתפס גונב מחנות.
לאחר 4 עשורים במהלכם מאגרי די.אן.איי קרימינליים לא הניבו תוצאות, סריקה של זירות פשע לא הניבו טביעות אצבע והכרזה על פרסים כספיים נכבדים לא חשפו רמזים משמעותיים, לחוקר ומומחה הדי.אן.איי פול הולס היתה תחושה שיוכל ליצור מפת דרכים גנטית שתוביל אותו אל הרוצח. פרטים באשר למה שבדיוק ארע בחקירה שהובילה ללכידתו עדיין שרויים באפלה, אך לפי מה שידוע החוקרים השתמשו בדי.אן.איי שנאסף מאחת מזירות הפשע והזינו אותו בדרך זו או אחרת לאחד (או יותר) מאתרי האינטרנט שהרכיבו מאגר עצום של מידע גנטי ע"פ דגימות ששלחו להם לקוחות.
התוצאות הובילו את רשויות החוק לקרוביו הרחוקים של החשוד שהיו, כביכול, בין מיליוני הלקוחות ששלמו ושלחו בדואר דגימת רוק שתסייע באיתור קרובי משפחה רחוקים, למידה על מורשתם או באומדן הסכנה למצבם הרפואי. מהלך זה יצר מאגר חשודים פוטנציאליים אותו צמצמו החוקרים לדיאנג'לו. הולס סיפר לעיתונאים שהצוות שלו הסתמך בעקר על GEDmatch, אתר חופשי המקבץ פרופילים גנטיים המועלים ע"י משתמשים שעורכים מחקר או מעוניינים במילוי פערים בעצים המשפחתיים שלהם. שימוש ב-GEDmatch, אליו אמנם לא פנו רשויות החוק בבקשה לסיוע, אינו מצריך צו בית-משפט.
לאחר שהרשויות הגיעו למסקנה שמשפט יארך בסביבות ה-10 שנים ועלותו למשלם המסים תהיה בסביבות ה-20$ מיליון, הם הגיעו לעסקה עם הנאשם לפיה הודה ב-26 אישומים- 13 מקרי רצח בדרגה ראשונה ו-13 מקרי חטיפה (על מקרי האונס חלה התיישנות), ובתמורה הרשויות לא ידרשו עונש מוות. על דיאנג'לו נגזרו 11 מאסרי עולם ללא אפשרות לשחרור.

נשאלת השאלה, האם הספר של מקנמרה שיצא לאור חודשיים לפני שנעצר החשוד, תרם ללכידתו של דיאנג׳לו. מבחינה ראייתית ועובדתית, לא. כל העובדות והרעיונות שהמחברת מעלה בספרה, אותם אפשר לקשר למקרים ולעברו של הרוצח, הועלו כבר בעבר ע״י החוקרים. כך, למשל, עלתה הסברה שהאנס קשור בדרך כלשהי למשטרה, לאחר שע״פ עדות אחת הקורבנות היא שמעה מכשיר קשר משטרתי מחוץ לחלונה רגעים לפני שפרץ לביתה. כמו כן, חלק מהקורבנות ספרו שבזמן שהיו כפותים, שמעו את הפושע ממלמל ״אני שונא אותך, בוני״. בוני היתה ארוסתו של דיאנג׳לו שבטלה את הנישואין לאחר שאיים עליה באקדח. גם ההבנה שבאמצעות די.אן.איי יהיה ניתן לאתר את משפחתו של דיאנג׳לו עלתה בראשו של הולס כשהחל בחקירה אי שם באמצע שנות ה-90. אפשר אולי לייחס לפרסום הספר מעמד של גורם לזירוז החקירה שהביאה לתוצאות הסופיות, אך לא בטוח שכך הוא הדבר.

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על I'll Be Gone in the Dark