ביקורת ספרותית על כולנו יוצאים מגדרנו מאת קארן ג'וי פאולר
ספר טוב

---

מה הרבה זמן לא בכיתי מספר אבל עם דמעות חמות כאלו אמיתיות.
יש כאלו שאולי יגדירו את הספר כעל ספר על משפחה אני מגדירה את הספר הזה כספר על בדידות, בדידות מוחלטת
הילדה הזאת הכל כך מקסימה הזאת רוזמרי פשוט כבשה את ליבי ובהמון רגעים בספר הזדהיתי עם רוז הרגשתי שאנחנו די דומות שנים שהיא לבד שנים שיש לך כל כך הרבה מה להגיד אבל אין לך למי שנים שאת חיה באשמה ועל מה? על זה שההורים שלה החליטו לגדל את הבת שלהם ורק אותה היחיד שאשם זה לואל אחיה על כך שהוא עזב ונטש את אחותו היחידה, היחידה והשאיר אותה לבד עם אבא נרקומן ואימא שהשתבשה עליה דעתה. הוא הלך לחפש נקמה לא ברור במי הוא רצה לנקום אולי המטרה שלו היה טובה ומוצדקת אבל הדרך כלל לא סוגה בשושנים.
אני כועסת על לואל, על ההורים שלהם אבל בעיקר אני כועסת על פרן
והנה בסוף עד שלואל החליט לחזור הוא לא הקשיב לאחותו שסבלה במשך שנים בגללו לא היה אכפת לו מאיך היא מרגישה ומה עבר עליה המטרה מקדשת את האמצעים גם אם הם אחותך הקטנה
קצת עצוב שהוא העדיף שימפנזה על פני מישהי שנושאת את הדם שלו בעורקים
בקיצור אין לי עוד מה להגיד על הספר הזה חוץ מזה שהוא הוציא אותי מגדרי!!!
סה"כ אהבתי.

» ביקורות נוספות של efratlo24
» ביקורות נוספות על כולנו יוצאים מגדרנו