ביקורת ספרותית על רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל # מאת דאג סולסטד
ספר טוב

---

תסתכלו על התמונה על הכריכה: מלוא העין שלג לבן מלוכלך (גם אני גדלתי על האגדה ששלג הוא לבן צחור. אבל השלגים הלא רבים שראיתי היו כאלה - צבע מלוכלך והרגשה דומה...) ובור חצוב בשלג. מי שרואה את הבור הזה בטוח שאם הוא ירד בסולם הוא ימצא בור שחור. כזה שמרגישים חשש בתוכו, כי מי יודע מה מאכלס את החושך השחור הזה, מתחת לפני השטח. (התמונה של אנה ים,ללא כותרת, 2009) והתמונה מספרת את כל הסיפור היבש והעצוב הזה. לא ידעתי כלום על הספר הזה לפני ששאלתי אותו. בדיעבד לא בטוח שהייתי קוראת אותו, לו ידעתי מראש מה הוא מספר.

ביורן הנסן הוא הדמות בה עוסק הסיפור. מלאו לו עכשיו חמישים והוא מחכה למישהו בתחנת הרכבת. למעשה מחכה למשהו שיהפוך את חייו לבעלי משמעות כלשהי. כי ביורן הנסן חי חקוי לחיים עד כה, במציאות ששאבה אותו. כשהיה בשנות השלושים שלו התאהב באשה. הוא נטש את אשתו ואת בנו בן השנתיים, ועבר לעיר נידחת בפריפרייה בנורבגיה, לחיות אתה. הוא מילא ללא תלונות תפקיד של בן זוג מאוהב, המקנא בתשומת הלב שגברים אחרים מרעיפים על בת זוגו היפה, ובכך איפשר לה את מה שרצתה: ללכת עם ולהרגיש בלי. להנות מחיזורים של אחרים ולהישאר נאמנה. אחרי 14 שנה הוא נפרד ממנה ולא יכול היה לזכור על מה התאהב בה.
הוא הועסק בתפקיד גזבר העירייה - תפקיד שזכה בו בקלות בזכות הילת "העיר הגדולה" שהביא איתו, ומילא אותו בנאמנות ובמסירות, כל כך עד שיכול היה לשער מה יהיה מחר, בעוד שנה ובקץ כל הימים. ניסיון שהוא עושה להיות אב לבנו הבוגר שוקע גם הוא בתוך החיקוי הכללי של חייו.

החיים - כך הוא מרגיש - משמימים עד יאוש. ויש לו רעיון...

הספר כתוב ביובשנות תיאורית. מספר עלום מונה באופן כרונולוגי את השתלשלות חייו של הנסן, ללא דרמה מיותרת - לא מצד הסופר ולא מצד גיבורו. הוא מתאר אדם שאינו מצליח להיות משהו, אלא אם חיקה אותו: בן זוג, חבר, אב. ומקורות החיקוי נמצאים אצל אחרים: "כך צריך לנהוג מחזר!" "זו הדרך בה צריך לקנא!""ככה מתנהג חבר אל חברו!". גם הפיתרון של הנסן - בלתי נתפס ומפלצתי - מתואר באותו אופן יובשני וללא דרמה: "הנה כך אפשר לשבור את השיממון האדיר שנקרא חיים".

בדומה ל"סטונר" גם כאן יש גיבור שחייו מתנהלים על פי קני מידה של אחרים. אבל בעוד שלבי היה עם סטונר, שנכבל עוד לפני שעמד על דעתו, לא הרגשתי רגשות דומים אל הנסן. הוא אינו אדם שלילי - למעשה הוא מנסה בכל כוחו להחלץ ממצבים שאין לו מושג איך נקלע אליהם. אבל הוא הופך את חייו למחזה, לא מעניין במיוחד, ואין בו דבר שיגרום לקורא להימשך אליו, לחמול עליו או להזהיר אותו מפני הדרך בה הוא הולך.
למרות שסולסטר - שזה סיפרו הראשון המתורגם לעברית - זכה עבורו בפרס המבקרים הנורבגי, ולמרות חיבתי לספרות סקנדינבית הסיפור השאיר אותי בהרגשת דכדוך וריקנות. יכול להיות שזה סביר בדצמבר, אבל ממש גרוע ביוני.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על רומן 11, ספר 18 - הספרייה של בבל #