ביקורת ספרותית על התגנבות יחידים - ספריה לעם #326 מאת יהושע קנז
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 19 במאי, 2016
ע"י מיכאל


זו אינה יצירה ספרותית בלבד-זו תמונת מצב צבא ההגנה לישראל היה תמיד פרה קדושה שאין לגעת בה.
ב"התגנבות יחידים" קנז מתאר את אלה שהצבא ראה בהם "בררה". לבה"ד 4 הלכו לא הטייסים ולא הצנחנים ואפילו לא לוחמי גולני.
היה לי הכבוד המפופק להיות שם בשנות ה-60 הרבה לא השתנה זו היתה חוויה מגעילה כמעט בכל מובן.
קנז מתאר זאת וכדרכו מנפץ מיתוס. כשנכתבו הדברים היה בכך מידה מסויימת של חידוש. אולי היה דרוש גם אומץ לנפץ ..
בה"ד 4, או מושב זקנים של אלגרה בדרך אל החתולים. חושפים את הדברים כפי שהם.
גם ס. יזהר בספריו ימי צקלג, השבוי , חרבת חזעה וגילוי אליהו באותה קבוצה אני מוצא את הספר עת הזמיר של חיים באר שניבא ולא בטוח שידע מה ניבא. ספר זה שייך לאותה קטגוריה של ספרים שמקרבים לאמיתות שלא נעים להתמודד איתם. איני יודע אם להמליץ לקרוא-לא נהנתי מהקריאה של הספר הזה אבל חשתי צורך לסיים כי זו כמו בשאר הספרים שהזכרתי חשיפת אמת.
חשוב לדעת כיצד היו הדברים מחוץ לאלבומי הנצחון וספורי הגבורה.

11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
אני הייתי מפרידה בין שני דברים.
1) השפלה של החלש כי החזק יכול, ומה שתיארת הוא בדיוק זה. בתקופה עליה אתה מדבר צה"ל יכול היה להרשות לעצמו הכל. אף אחד לא העיז להעיר - אפילו בעדינות ובשפה מכובסת - להתנהלות הצבא ובודאי לא לקצינים העומדים בראשו- אלה שאחראים על עשרות אלפי חיילים וחיילות בחייהם וגם במותם.
2) חשיפת האמת.הנושא עליו הערתי. למצוא "מה באמת קרה" הוא ספורט שרבים מאד משתתפים בו. ולדעתי זה ניסיון מיותר שלא יעלה ולא יוריד, גם אם היינו יכולים להגיע לאמת, ואנחנו לא יכולים.
מיכאל (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
זו לא שאלת תם זו שאלה לעיניין. עולם כמינהגו נוהג. הספר הזה לא קראתי השבוע. בעת האחרונה ארעו מספר דברים שהזכירו לי את הנושאים שציינתי.
לכן כתבתי מה שכתבתי. אני מאד לא נהנה מהארועים הנוכחיים. ואני חש צורך לחשוף את האמת לפחות כפי שנראית בעיני. בזמנו בעת "שביליתי" שם שכפי שתארתי מאד לא אהבתי את בה"ד 4 כשהייתי בא לחופשות ומדבר הורי כעסו איך אני מעז לדבר רעות על צה"ל שהיה אז בשיא תפארתו.
ארוע קטן פרטי. מפקד הבסיס היה סגן אלוף גס רוח. הסתובב עם כלב זאב גדול.
ביום שישי היה מסדר המפקד ומי שלא הצליח לעבור נשאר שבת שזה היה עונש קשה.
הוא הגיע עם הכלב שלו אוחז ביד מקל. בכלל היה איש גדול פיסית ואני בקושי 160 ס"מ בזמן שעבר הכלב שלו טיפס עלי והגיע עד הכתפיים והחל לאונן על גופי זמן לא קצר - עבורי היה נצח. זו היתה השפלה ותחושה מזופתת. פחדתי לזוז בחשש שאם אזוז אשאר שבת או אענש.
קולטת? היו עוד חוויות בנוסח משפיל ללא צורך - ממש לא שיפרו את החיילות שלי.
פיתחתי אלרגיה לכל מה שקשור לצבא וזה עד היום.
זה בקיץ 1968. לא הייתי היחד "שנהנה" מהשפלות לסוגיהן כולל כינויים מכוערים ומעשים שקשה לתאר את חומרתם.
נראה לי שהיום בנושא הזה לפחות חל שיפור מסויים.
אבל לדעת מה היה שם חשוב.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
לי יש שאלת תם:
למה חשוב לחשוף את האמת? כלומר, "האמת" אף פעם לא תחשף באמת, ובודאי שלא תשפיע בדיעבד על מה שקורה בהווה ויקרה בעתיד. אז למה להתעקש לקרוא ספר שלא נהנית ממנו, כדי לחשוף משהו שאינו חשוב (באמת)?
מחשבות (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
אני לא מת על קנז ולא על התרגומים שהוא מתרגם.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ