לספר הזה היה את כל הפוטנציאל האפשרי להצלחה:
1) הדיון בתרבות הריאליטי נמצא בשיאו במיוחד אחרי פרשת שי חי וצבא האמת שלו - עד כמה אנחנו יודעים לשים את הגבול בית המציאות לבית "המציאות" שמוצגת לנו על המסך.
2) גואל פינטו בעצמו בוגר האח הגדול יודע ומכיר איך המערכת עובדת מבפנים.
3) ספר ביכורים אמור להביא איתו רעננות ומשב רוח חדש (לפי דעתי).

ובכל זאת הספר הזה התפספס בגדול...

דבר ראשון וזה פעם ראשונה שקורא לי בספר לא הצלחתי להאמין לדמות הראשית. ליאור מזרחי מהפריפריה שלא מזמן זכה בתוכנית הריאלטי לשירה "הוט שוט" יוצא כנגד המערכת שגידלה וטיפחה אותו.ובכל זאת ליאור מתואר לפעמים כערס רגיש מהשכונות שלא מבין מהחיים שלו. הוא מדבר בעילגות ובשגיאות עד שאנשים סביבו מתקנים אותו. אך ברגעי השיא בהם הוא מרצה כנגד התופעה הקלוקלת של תרבות הריאליטי מופיע ליאור אחר שלא הוצג לנו עד כה. כל זה בשילוב של מחשבות גבוהות המתובלות במילים שהייתי צריך לבדוק במילון את פירושן יוצרות לנו דמות לא אמינה. ההרגשה הכללית היא שגואל הוא זה שמדבר בחלק מהמקרים מדם ליבו ובשאר הוא נותן לדמות שבלונית להתנהל בעולם הבדיוני אותו יצר.

בנוסף עצם היותו דמות מוכרת שהשתתפה בתוכנית ומוכרת לציבור קצת חוסר אמינות לכל המתרחש. הרי לא רק שגואל פינטו השתתף באח הגדול, מסתבר אחרי קריאה קצרה בויקיפדיה שהוא אירח תוכניות פירשון ואירוח של האח הגדול גם בעונות שלאחר השתתפותו. איך מישהו שלקח חלק משמעותי ותמך במערכת הריאליטי עכשיו הוא יוצא נגדה, זה יוצר תחושה מבלבלת וקצת מזויפת.

אז נכון הספר הוא קצר וקריא מאוד. הנאומים "חוצבי הלהבות" של ליאור/גואל מעוררי מחשבה ואף נכונים. ואף נראה שגואל הצליח לחזות את "צבא האמת של שי חי" עוד לפני שזה קרה. אך כל אלו לא מחפים על תחושת הפיספוס וחוסר הפואנטה שיוצאים איתה בסיום הקריאה, וגם חמישים העמודים האחרונים האובר דרמטים שמרגישים נחפזים רק בשביל לסיים את העלילה במהירות בלי הרבה אמינות מוסיפים לתחושת ההחמצה והאכזבה מהספר.

לספר הזה היה את כל הפוטנציאל האפשרי להצלחה:
1) הדיון בתרבות הריאליטי נמצא בשיאו במיוחד אחרי פרשת שי חי וצבא האמת שלו - עד כמה אנחנו יודעים לשים את הגבול בית המציאות לבית "המציאות" שמוצגת לנו על המסך.
2) גואל פינטו בעצמו בוגר האח הגדול יודע ומכיר איך המערכת עובדת מבפנים.
3) ספר ביכורים אמור להביא איתו רעננות ומשב רוח חדש (לפי דעתי).

ובכל זאת הספר הזה התפספס בגדול...

דבר ראשון וזה פעם ראשונה שקורא לי בספר לא הצלחתי להאמין לדמות הראשית. ליאור מזרחי מהפריפריה שלא מזמן זכה בתוכנית הריאלטי לשירה "הוט שוט" יוצא כנגד המערכת שגידלה וטיפחה אותו.ובכל זאת ליאור מתואר לפעמים כערס רגיש מהשכונות שלא מבין מהחיים שלו. הוא מדבר בעילגות ובשגיאות עד שאנשים סביבו מתקנים אותו. אך ברגעי השיא בהם הוא מרצה כנגד התופעה הקלוקלת של תרבות הריאליטי מופיע ליאור אחר שלא הוצג לנו עד כה. כל זה בשילוב של מחשבות גבוהות המתובלות במילים שהייתי צריך לבדוק במילון את פירושן יוצרות לנו דמות לא אמינה. ההרגשה הכללית היא שגואל הוא זה שמדבר בחלק מהמקרים מדם ליבו ובשאר הוא נותן לדמות שבלונית להתנהל בעולם הבדיוני אותו יצר.

בנוסף עצם היותו דמות מוכרת שהשתתפה בתוכנית ומוכרת לציבור קצת חוסר אמינות לכל המתרחש. הרי לא רק שגואל פינטו השתתף באח הגדול, מסתבר אחרי קריאה קצרה בויקיפדיה שהוא אירח תוכניות פירשון ואירוח של האח הגדול גם בעונות שלאחר השתתפותו. איך מישהו שלקח חלק משמעותי ותמך במערכת הריאליטי עכשיו הוא יוצא נגדה, זה יוצר תחושה מבלבלת וקצת מזויפת.

אז נכון הספר הוא קצר וקריא מאוד. הנאומים "חוצבי הלהבות" של ליאור/גואל מעוררי מחשבה ואף נכונים. ואף נראה שגואל הצליח לחזות את "צבא האמת של שי חי" עוד לפני שזה קרה. אך כל אלו לא מחפים על תחושת הפיספוס וחוסר הפואנטה שיוצאים איתה בסיום הקריאה, וגם חמישים העמודים האחרונים האובר דרמטים שמרגישים נחפזים רק בשביל לסיים את העלילה במהירות בלי הרבה אמינות מוסיפים לתחושת ההחמצה והאכזבה מהספר.