ביקורת ספרותית על חלק מזה היה נכון מאת דברה מקינלי
ספר לא משהו

---

לאחר שסבתא שלי נפטרה מצאנו בין חפציה המוני מכתבים. כאלה שחברים ובני משפחה כתבו לה, וכאלה שהיא כתבה אליהם, והשאירה לעצמה העתק. ככה זה, כאשר הדואר תלוי באמצעי תעבורה שאינם בהכרח מהירים, עשויים לעבור שבועות וחודשים בין המכתב ששלחת ובין התשובה שקיבלת עליו, ולא בטוח שתזכור מה בדיוק סיפרת ומה לא. וכך מצאנו הרבה התכתבויות יפות. וגם כמה עצובות, מכתבים שנשלחו לאירופה בתקופת השואה, ולא זכו למענה.

פעם אנשים היו כותבים מכתבים. זו היתה טכנולוגיית התקשורת המקובלת בהעדר טלפון, דואר אלקטרוני, מסרים ואפליקציות תקשורת מיידיות, ובהינתן שאנשים רצו ליצור קשר עם אנשים אחרים שגרים במקומות אחרים. ההנחה האחרונה אינה מובנת מאליה בכלל, כי למה שמישהו שגר במקום א' ירצה לדבר עם מישהו שגר במרחק של אלפי קילומטרים ממנו? מה יש להם במשותף בכלל? אבל מתברר שהתפתחות התחבורה ויכולת התנועה ממקום למקום יצרה גם מצב כזה, בו אנשים אינם מבלים את כל חייהם ברדיוס של קילומטרים אחדים מהמקום שבו נולדו, אלא עוברים בין מקומות. אבל, משעברת למקום אחר יש לך עדיין חברים ומשפחה בני מולדתך, ולצורך המשך הקשר איתם יש צורך במכתבים.

תקשורת במכתבים פתחה פתח גם לרומנים המבוססים על מכתבים. בדרך כלל אני פחות מסתדרת עם הסוגה הזאת. כנראה שאני מתקשה להיכנס לגוף הקורא או הקוראת המיועדת, לא מצליחה להבדיל בין שני ה"קולות" השונים שהמחבר נתן להם, או שניסה לתת להם. או שיש סיבות אחרות, אין לי מושג. אחת לכמה זמן יוצא רומן מכתבים שכן מצליח לתפוס אותי, אבל הוא נדיר. ובכן, הספר הזה אינו נדיר. אם הפורמט של רומן בהתכתבות לא הזהיר אותי מספיק, הרי שהכריכה עם שם הספר מעוצב בגופן של כתב יד היה צריך להזהיר. כן, יש לי סטיגמות וסטריאוטיפים. הם עובדים טוב.

בשנות האלפיים רוויות המסרים האלקטרוניים, מתפתחת התכתבות מיושנת בין איב ההאנגליה ובין סופר אמריקאי, שמעולם לא פגשו זה את זה. אני יודעת שבקהל הגולשים של סימניה יש רבים שסבורים שסיפורי אהבה שייכים רק לאנשים בני פחות משלושים, אבל ג'ק כמעט בן חמישים, ואיב אינה רחוקה מגילו, ובכל זאת, על אף עתיקותם פורח ביניהם משהו שדומה לרומן. הרעיון חינני ומקסים. זה הביצוע שהופך אותו לחלש מאוד. הספר לא ממוקד, נודד בין הרבה סיפורים וסוגיות. קישרי העבר וההווה של ג'ק, בעיותיה האישיות של איב, דמויות שונות שקיימות בחיי השניים ואינן מודעות בכלל לרומן ההתכתבות המתפתח, כל אלה יוצרים ספר תלוש, לא מאורגן, ולא סגור על עצמו. בעייתי אפילו במגבלות הז'אנר של עצמו. וחבל.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על חלק מזה היה נכון