ביקורת ספרותית על הצרה עם עזים וכבשים מאת ג'ואנה קאנון
ספר טוב

---

אני מודה שהאיור על גבי כריכת הספר, הזכיר לי את העטיפה של שוקולד "פרה אדומה", למרות שגווני הכריכה תכולים, ובכלל אין כאן פרה.

אל תטעו, ספר ביכורים הנוכחי של גו'אנה קאנון לא עוסק בעזים וכבשים אלא בנמשל שלו.

הכתיבה שנונה שזורה בהומור, בצירוף דיאלוגים מרתקים. הקריאה בו קולחת, בהדגש שלא כל קורא יוכל להתחבר לסוג זה של הומור.

להקלת על הקורא, בראשית הספר צורף תשריט של הבתים בישוב והמשפחות המאכלסות אותם. במהלך הקריאה נעזרתי בתשריט מעת לעת, ועל כך מגיע שבחים למי שחשב על כך.

בסוף הספר צורף, מילון ממתקים שהוזכרו במהלך העלילה. רעיון מעולה! בינינו לבין עצמו מה לי ולממתקים אנגליים, שאפילו את תוצרת הארץ אני בקושי מכירה.

מזמן לא קראתי ספר שנון עם הומור אנגלי מובהק, אנושי ורצוף בדיאלוגים מרתקים.

הדיאלוגים הזכירו לי הסדרות הבריטיות ששודרו בטלבזיה לפני כמה שנים, כשבכל פרק נחשף שחקן אחר מול אור הזרקורים. כאן תמצאו שכל פרק חושף משפחה אחרת, לרבות מערכת יחסיה וסודותיה.

עד כאן מחמאות על העריכה, ועל התרגום המעולה של שי סנדיק. כל מילה נוספת תהיה מיותרת. ובכל זאת אני מרשה לעצמי לסיים את פרק התשבוחות ב-BIG LIKE .

הכל מתחיל ב-21 ביוני 1976- גב' מרגרט קריזי מבית מספר 8 נעלמה. מר קריזי הכריז "אשתי הלכה לאיבוד".

בבית מספר 4 שהיה ממוקם מול בית מספר 8 גרייס אליזבת בהלצה אמרה: "אולי חטפו אותה"... "אולי לא בטוח ללכת לבית הספר היום." (עמוד 10)

חברתה של גרייס, טילי ילדה בת לאם חד-הורית שעבדה לפרנסתה בקו-אופ. עיניה של טילי הסתתרו מאחורי משקפיים במסגרת כהה, ותמיד לבשה סוודר גם בחמסין לוהט. ילדה קצת מוזרה ושונה.

לאחר שישה ימים שעדיין הגב' מרגרט קריזי לא הופיעה, כול תושבי השדרה הלכו לכנסיה וגם גרייס וטילי, והן ביקשו מאלוהים לסייע להן למצוא את הגב' קריזי.

גרייס פנתה לכומר ושאלה אותו: "למה אנשים נעלמים?" ... יש הרבה סיבות...ואיך מונעים מאנשים להיעלם? עוזרים להם למצוא את אלוהים." (עמוד 23)

"אני לא מבינה איך אלוהים יכול לעשות דבר כזה," אמרתי. "איך הוא יכול למנוע מאיתנו להיעלם?"

"את יודעת שאלוהים הוא הרועה שלנו, גרייס. אנחנו רק כבשים. כבשים ולא יותר. אם אנחנו לא הולכים בתלם. אלוהים צריך למצוא אותנו ולהחזיר אותנו הביתה." (עמוד 24)

לאחר השיחה עם הכומר, שתי הבנות גרייס וטילי יצאו למשימה במטרה לחפש את הגב' קריזי. במסגרת המשימה הן עברו מבית לבית, התענגו על ממתקים וחשפו סודות...

בעזרת גרייס וטילי, הסופרת גו'אנה קאנון שהיא פסיכאטרית במקצועה, מבקרת ויוצאת נגד הדיעות הקודמות, ואי-קבלת "השונה" לחברה.

לא לחינם יבלוט בתשריט בית מספר 11 של וולטר בישופ הערירי. לתשומת לבכם, כל הבתים בשדרה היו עם מספרים זוגיים, ורק ביתו של וולטר היה מספר ראשוני ובפינת שדרת הבתים. למה?

גרייס קסם של ילדה, היא במיוחד מתעקשת לדעת איך אלוהים יודע מי מהאנשים הם "העזים" או "הכבשים".
הכתיבה נעה על גבי שני צירי זמן: הקול של תושבי השדרה ושתי הבנות גרייס וטילי.

לפעמים צריך שיקרה משהו כדי שיעיר את האדם, וזה בדיוק מה שקרה כאן: מנמנמי השדרה הקיצו עקב העלמותה של הגב' קריזי ובדרך הציפו סודות.

בספר הזה תימצאו מגוון של רגשות, מערכות יחסים, שנאה, אהבה, גזענות, בגידה והרבה סודות...

למרות שהספר שוייך לסוגת ספרי המתח, אני הייתי מקטלגת אותו כספר פרוזה. אין לי ספק שיש בסיפור הזה את הסקרנות, המלווה בדרך כלל את ספרי המתח, אך אין פה את הקצב האופייני להם.

הסוף מפתיע, פתוח וטוב שכך... זה מה שיפה בספר הזה, גם שמסיימים לקרוא בו נותרים הירהורים לא מעטים.

אני ממליצה על הספר, ברם אני מרשה לעצמי לחדד: ההומור והכתיבה מיוחדים ועטופים בהומור אנגלי מובהק, ולכן אני חושבת שקורא בריטי יתענג עליו יותר מקורא ישראלי ממוצע.

לקרוא את הספר? כן!
אבל אין פה מתח... יש כאן משהו אחר... משהו מיוחד עם מסר.

פרדריך ניטשה אמר: הדרך הכי טובה להשחית את הנוער היא להדריך אותו להעריך יותר את אילו שחושבים כמוהו מאשר את אילו שחושבים אחרת."

מעניין אם גם גו'אנה קאנון זכרה את המשפט הזה כשהיא כתבה את הספר.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על הצרה עם עזים וכבשים