ביקורת ספרותית על דרכים לחזור הביתה מאת אלחנדרו סמברה
ספר מעולה

---

הפעם לשם שינוי ספר דק יחסית( 153 עמודים), קטן בגודלו עד כדי כך שאין מקום לדף של הספריה שמציין את מועד ההחזרה.
ובנוסף לכל , כתוב על דרום אמריקה, ליתר דיוק, צ'ילה, בתקופתו של איינדה ולאחריה.
שוב כמו בספר טוב, הנושא כתוב נפלא, ובסופו העמיד המחבר אותי עם ערימה של מחשבות על הכתיבה, מציאות ודמיון.

הכל מתחיל ברעידת אדמה. כידוע , רעידת אדמה גורמת לטילטול, הרס כזה או אחר של הקיים, והערכות שונה.
ברעידת אדמה, אנשים יוצאים מן הבתים ונחשפים אחד לשני.
הירהור ביניים- אם לרעידת אדמה יש כל כך הרבה יתרונות, למה צריך תמ"א 38?(סתאםם).

וכאן נחשפת קלאודיה, עדיין ילדה בת תשע, לגיבורנו המספר.

ההמשך כתוב טוב וחלק ממנו צפוי.
מאידך, התקופה בצ'ילה אינה רגילה. זוהי תקופת איינדה , על האימה שבה ( מתוארת בסצינה מוקטנת), ותנועות המחתרת.
בתוך זה מלבלב קשר, ויש התבגרות.
הקשר עובר תהפוכות, התרחקות והתקרבות. והכל כתוב בעיניים של נער, ילד בוגר.
אביא דוגמית מהפסקה הראשונה:
" פעם הלכתי לאיבוד, הייתי בן שש או שבע. לא שמתי לב ופתאום לא ראיתי את הורי. נבהלתי, אבל מיד מצאתי את הדרך והגעתי הביתה לפניהם.
הם המשיכו לחפש אותי נואשות.
אבל בערב ההוא חשבתי שדווקא הם הלכו לאיבוד. שאני יודע לחזור הביתה והם לא".

הקשר הורים-ילדים, והצורך בו מתואר עם ההתבגרות, כשהוא מקבל חופש מוחלט, ו..." בהדרגה זה התחיל להטריף אותי" .
איך ה"קשר" מתחדש ? דווקא כשהם נוזפים בו על נסיעה רחוקה.

ואם במפגש מתחדש מדובר, הרי קלאודיה מספרת את סיפורה לגיבורנו.
הקטע נפתח :"ללמוד לספר את הסיפור שלה כאילו הוא לא כואב, זה היה, במקרה של קלאודיה, פירושה של התבגרות"...

ויש עוד הרבה פנינים.

זה לא ספר כבד, אלא מין הבאת דברים בפשטות בעלת משקל, יש מרכיב ספרותי נפלא ובזה יתרונו וכוחו של סיפור זה.

אסיים אולי בפיסקה נפלאה בסוף הספר.
הגיבורה קוראת את הספר שנכתב עליה ומגיבה:" אולי השארת כמה שטרות במכולת, אבל שדדת את הבנק".

איזה ביטוי מדהים.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על דרכים לחזור הביתה