ביקורת ספרותית על התפוררות מאת נאטסואו קירינו
בזבוז של זמן

---

הכריכה משכה את עיני.
התמצית בגב הספר, סקרנה, נוסף לזה יפן?
מספיק בשביל שארצה לקרא את הספר.
הקריאה בספר, חוויה אחרת בעבורי. עד אמצא הספר טרם גיבשתי עליו דעה כלשהי.
המשכתי בקריאתו, למרות שאין מתח, או עלילה שמושכת.
איני אוהבת את גבורי הספור. איני מזדהה עם אף אחד מהם.
יש נקודות אור בספר, אולי בגלל זה ממשיכה לקראו: יש קטעים מעניינים. שילוב של ספור
בגוף ראשון עם קטעי יומנים של גבורים אחרים, לתת זוית ראייה אחרת (הרעיון טוב,
הבצוע לא, שטחי).
הנושאים בהם נוגע הספר טובים (אולי אף חשובים), על כל אחד מהם ניתן לכתוב ספר שלם.
תאור החיים בסין ויפן, הבקורת החברתית. נשואי תערובת וקנאת אחים.
ועדיין, הספר מפוספס! (קראתי מס' בקורות של אחרים על הספר וגם הם חשו את הפספוס)
הגבורים שטחיים. אי אפשר להתחבר ולהזדהות עמם. אין הבנה לנפש האדם!
עלילה לא משהו. לא ברור לאן חותר הספר. אין מתח ואין פואנטה. לא נותן תשובות,
לא פותר/סוגר עניינים. בקטעים מסויימים דוחה ומעצבן.
הנגיעה בהרבה דברים חשובים בצורה שטחית ורדודה, מכעיסה ויוצרת אנטיגוניזם.
בבחינת תפסת מרובה, לא תפסת!
מומלץ? ממש לא!

» ביקורות נוספות של סבטלנה כהן
» ביקורות נוספות על התפוררות