זה לא ספר שקל לאהוב. בניגוד למה שהעטיפה אולי רומזת, אין בספר מתח או מסתורין ומי שמצפה לזה יתאכזב. באותה מידה יתאכזב מי שמצפה להזדהות עם הדמויות, שכן המחברת עשתה כמיטב יכולתה כדי לוודא שתשנא את כולם. מה שכן יש בספר הזה הוא בניית דמויות מהטובה שקראתי בזמן האחרון ופרשנות מרתקת על הונאה עצמית, יופי וכיעור והיחס שלהם לטוב, או בעיקר לרע וכל זה על רקע החברה המעמדית המודרנית של יפן.
הסיפור מתואר בעיקר בגוף ראשון על ידי אחותה הבכורה וחסרת השם של יוריקו. האחות מדברת על עצמה ועל אחותה הצעירה ה"יפה באופן מפלצתי" ועל "חברתה" קזואה, שתיהן בסופו של דבר מתות כזונות בטוקיו, בידי מהגר סיני בשם ז'נג. אנחנו מקבלים גם את הסיפור מעיניהם של יוריקו, קזואו וז'נג, בצורת מכתבים או יומן. שלושת הנשים היו פעם תלמידות מערכת בתי הספר היוקרתית קיו, המשמשת מראה למערכת המעמדות היפנית ומביאה דמויות אחרות ומשפחתן לסיפור.
כאמור, אין כמעט מסתורין במותן של יוריקו וקזואה. המסתורין היחיד שקיים מתייחס לנתיב שלקחו הדמויות למקום שבו הן נמצאות. בסופו של דבר המסלול מתברר כקבוע מראש על ידי תנאי הלידה שלהם, האישיות שלהם ומערכת המעמדות היפנית.
מה שמשך אותי כה עמוק לתוך הספר עד שלא יכולתי להפסיק לקרוא אותו הוא העומק שבו הדמויות בנויות ומצד שני העומק של האשליה העצמית שלהן. כל דמות מספרת את הסיפור שלה וכולן מאמינות בנכונות הסיפור שלהן ואכן הסיפורים מרגישים נכונים. האמת היא שאף אחד הסיפורים אינו אמין במיוחד ובסופו של דבר הקורא מתעב לחלוטין את כולם. אפילו הדמויות המשניות בספר בזויות במידה זו או אחרת. מתברר שמה שיפה בחוץ עשוי להיות רקוב בפנים, אבל מה שמכוער עשוי להיות רקוב באותה מידה. כפי שאמרתי, לא ספר שקל לאהוב.
אז למי שחייב דמות להזדהות אתה או למי שמחפש יופי, חמלה או אנושיות, יכול להיות שזה לא הספר בשבילך. אבל למי שיכול לעכל מציאות שחורה ומטרידה, אשליה עצמית וכיעור, זה ספר חזק ומזעזע אשר מקבל ממני ארבעה כוכבים מתוך חמישה.

הכריכה משכה את עיני.
התמצית בגב הספר, סקרנה, נוסף לזה יפן?
מספיק בשביל שארצה לקרא את הספר.
הקריאה בספר, חוויה אחרת בעבורי. עד אמצא הספר טרם גיבשתי עליו דעה כלשהי.
המשכתי בקריאתו, למרות שאין מתח, או עלילה שמושכת.
איני אוהבת את גבורי הספור. איני מזדהה עם אף אחד מהם.
יש נקודות אור בספר, אולי בגלל זה ממשיכה לקראו: יש קטעים מעניינים. שילוב של ספור
בגוף ראשון עם קטעי יומנים של גבורים אחרים, לתת זוית ראייה אחרת (הרעיון טוב,
הבצוע לא, שטחי).
הנושאים בהם נוגע הספר טובים (אולי אף חשובים), על כל אחד מהם ניתן לכתוב ספר שלם.
תאור החיים בסין ויפן, הבקורת החברתית. נשואי תערובת וקנאת אחים.
ועדיין, הספר מפוספס! (קראתי מס' בקורות של אחרים על הספר וגם הם חשו את הפספוס)
הגבורים שטחיים. אי אפשר להתחבר ולהזדהות עמם. אין הבנה לנפש האדם!
עלילה לא משהו. לא ברור לאן חותר הספר. אין מתח ואין פואנטה. לא נותן תשובות,
לא פותר/סוגר עניינים. בקטעים מסויימים דוחה ומעצבן.
הנגיעה בהרבה דברים חשובים בצורה שטחית ורדודה, מכעיסה ויוצרת אנטיגוניזם.
בבחינת תפסת מרובה, לא תפסת!
מומלץ? ממש לא!

שנאתי כל אחת ואחת מהדמויות בספר עד עמקי נשמתי.
זה לא מנע ממני להנות מהקריאה.
מה שכן, תוכן הספר לעומת התקציר שלו מאכזב. ציפיתי למשהו שונה.

ספר מצויין! הוא מדבר על מעמדות, על כיעור ויופי, על שנאה וקנאה ועל המון המון כאב, ריקנות והשפלה והכל בנשימה אחת. היה לי מאוד קל לשקוע לתוכו, ולא רציתי להפסיק לקרוא.

החלק הראשון של הספר היה די מעניין, מקיף ודי מבטיח זרימה שוטפת בקריאה. (אפילו צחקתי באחד הקטעים שהופיעו בתוך הדרמה האפרורית הזו) אך בחלק השני של הסיפור התאכזבתי קמעה, כיוון שמספרת הסיפור נעלמה פתאום לטובת אחותה שגוללה את הסיפור מנקודת מבטה (שבירת רצף הקריאה אך בניגוד - גם מעניין כי דמות אחת סיפרה על השניה). בגדול, הרגשה של ניתוק וריקנות, ציפייה לסיפור בעל 'בשר' וסוף מעניין יותר.

ספר מפוספס. לא מצאתי הרבה קשר בין התקציר לתוכן.
הספר מתחיל טוב ומבליחה בפרקים מעניינים פה ושם אבל סה"כ מתיימר,מתנשא וריק מתוכן.

התפוררות הוא ספר על יופי. יופי חיצוני נדיר ומיוחד שגובל במפלצתיות. יופי כה עז עד שהוא זורע הרס בכל הסובב אותו. יופי שהורס את חייו של האדם מרגע היוולדו. יופי שמזעזע חיים של האנשים הסובבים אותו מרגע ההתבוננות בו. יופי שמשתלט על מחשבותיהם, רצונותיהם ומעשיהם של אנשים. יופי שגוזר גורלות, שגורם לאנשים לעשות מעשים לא מוסריים. שמוביל אדם לחיות חיים מעוותים עד לסוף המר.

הוא גם ספר על אמת, על אנשים שלא מפחדים לספר את אמת על עצמם. יתרה מכך, לחשוב אותה ולהודות בה בינם לבין עצמם.



לא יצירת מופת ולא כתוב מרתק או סוחף מידי, אבל יש משהו באמת הבוטה ובבוטות האמיתית.

פיספוס! הספר מתחיל טוב אך בהמשך נהפך לשטחי ויומרני.