• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מפריח היונים

מפריח היונים

מאת אלי עמיר

הביקורת של קוראת

תמונה של קוראת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
מפריח היונים

מפריח היונים

מאת אלי עמיר

הביקורת של קוראת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של קוראת
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1992
סדרה:ספריה לעם #387
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
רוני pery
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

דמויות חיות ונושמות, שמות הרחובות, ממש כמו בבגדד, כך אבי מספר.
עמארי הזקן חולם על שדות אורז בעמק החולה, ליווה אותי הרבה זמן, אחרי שסגרתי את הספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של קוראת

קוראת

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
74 ביקורות•86 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של קוראת
קוראת
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות74
לייקים שקיבלה86
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת45ספרות מקורית16מתח ריגול והרפתקאות5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של קוראת

זולי

זולי

קולום מק'קאן

הכריכה מפתה, הנושא מעניין ויש לו פוטנציאל, אבל משהו בדרך הכתיבה לא סחף, ריתק אותי. לא יודעת למה, אני נוטה לייחס זאת לטעם אישי, או מצב רוח. מצאתי את עצמי מדלגת על קטעים שלמים, רק כדי להגיע לסוף המתבקש...

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת
פולין ארץ ירוקה

פולין ארץ ירוקה

אהרן אפלפלד

אפלפלד נוסך בי כמיהה וגעגועים, למקומות ואנשים שמימיי לא פגשתי. משהו בכל זאת, בדנ"א היהודי שלנו מחבר אותנו יחד, והאחד לשני, מקצה לקצה, למרות השונות. ואני שואלת, הלנצח נאכל חרב ?

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת
גנבת הספרים

גנבת הספרים

מרקוס זוסאק

"גנבת הספרים", קרץ לי, משך אותי אליו בחוטי קסם, מייד כשהגיע, חדש ויפה. כשגיליתי שהמספר הוא "מלאך המוות", נרתעתי. מי רוצה לקרוא על המוות, שידיו מלאות עבודה בזמן השואה ?! הספר קרא לי והפחיד אותי, בו זמנית.
לבסוף, אזרתי אומץ ושאלתי אותו. הוא חיכה לי בסבלנות, עד שהואלתי לפתוח אותו ומייד נכבשתי, ישר מן העמוד הראשון.
מלאך המוות הוא המספר "הכול יכול", הוא לא מפחיד כל-כך, אלא מעורר אמפתיה. הוא נושא את הנשמות הטועות, אל דרכן האחרונה, יש לו תפקיד קשה והוא משתדל מאוד לא להביט בשורדים, כיוון שאז הוא נכבש. הוא הביט בליזל, ילדה אבודה בגרמניה הנאצית. הסיפור הוא עליה, לא עליו, על ילדי הרייך השלישי שאין להם שמץ של מושג מה רוצה היטלר, ועל פאפא שלה אוהב היהודים.
ליזל אוהבת ספר, אוהבת כל כך שהיא מוכנה להושיט ידה אל ערימה בוערת ולשלוף משם ספר, רגע לפני שיהפוך לאפר. היא שונאת את היטלר, כי הוא לקח את אמא ואבא שלה הקומוניסטים, אבל אסור לה בשום פנים ואופן לומר זאת. הספר מקסים, נוגע ללב, כובש, לעתים משתלט, עד כדי צורך באוויר וגיחה לסביבה המוכרת.
סיימתי אותו בשעת בוקר מוקדמת, של יום הכיפורים, ולא הצלחתי אחריו להתמסר לספר אחר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת
זהו סיפורה האמיתי של שפחה אפרו-אמריקאית

זהו סיפורה האמיתי של שפחה אפרו-אמריקאית

הרייט ג'ייקובס

סיפור אותנטי ומצמרר, המספר על חיי העבדות בארה"ב, במאות ה-18 וה-19. הסיפור נכתב ב1861 , בשפה כנה ופשוטה, על ידי לינדה, שפחה שסבלה עינויים פיזיים ונפשיים עד שהצליחה להשתחרר. קשה מאוד להבין את משמעות הפיכתו של אדם לחפץ, לרכוש.
"כל האפשרויות שלי נחסמו על ידי העבדות. רציתי לשמור את עצמי תמה והתמדתי, בנסיבות המאוד לא נוחות, במאמצי לשמור על הכבוד העצמי שלי. אבל הרגשתי שאני נאבקת לבד מול כוח לפיתתו רב העצמה של שד העבדות, ושהשד חזק מדי עבורי. הרגשתי כאילו אלוהים ואדם, כולם נטשוני, הרגשתי שכל מאמצי עומדים לרדת לטמיון והיאוש הוביל אותי לפזיזות" עמ' 68.

במיוחד מתארת לינדה את צביעות הממסד הדתי, שתמך בסחר בבני אדם, היה סלחן כלפי אדונים לבנים ומעשיהם הנפשעים ותחת אותה קורת גג הטיף לכבוד האדם.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת
נערת השועל

נערת השועל

קייט פארניבל

סין של ראשית המאה העשרים, לפני המהפכה הקומוניסטית של מאו דזה דונג, כאשר קבוצות כוח נאבקות על מוקדי השליטה בארץ יפיפיה, שסועה ואכזרית. כל זאת משמש רקע לסיפור אהבה בלתי אפשרי, בין רוסייה שברחה מאיימי המשטר הבולשויקי, לקומוניסט סיני, הנרדף על ידי חיילי הקוומינטנג וכנופיות סוחרי האופיום. מרתק.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת
אהבת פתאום

אהבת פתאום

גבע טלי

ספר קריא, קולח, כתוב יפה המתאר אהבה ראשונה והחמצה. היה לי קצת קשה להאמין לטלי גבע ולסיפור האהבה הראשונה, היחידה והבלתי נשכחת, הנפרמת ונשזרת לאורך חיים שלמים. התחשק לי לנער את גיבורת הסיפור ולהגיד לה "צאי מזה !". למרות זאת, נהנתי מהספר ומתאורי הנוף השזורים בו.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת
אהובת הטמפלר מעמק רפאים

אהובת הטמפלר מעמק רפאים

גד שמרון

פלשתינה-א"י 1938-1942, מי שיטה אוזן ישמע את קולות ירושלים שהפכה "בבל של לובשי המדים". אני שמעתי, גרמנית, אנגלית, ערבית, עברית. ערב רב של קולות וצבעים, פלורליזם שלא במיטבו. מחתרות, פליטים מהרייך השלישי, ערבים, בריטים, טמפלרים, נאצים, מרגלים גרמנים. כולם מבקשים פיסה מהאדמה הזאת. כדברי הסרג'נט הסקוטי, "כל ההוזים של ההיסטוריה ממשה ועד לישו-בחרו להסתובב פה". על הרקע הזה מתפתח סיפור אהבה שהקדים את זמנו, תמר, יהודיה מוינה שברחה מאיימי הרייך השלישי, וולפגנג טמפלרי, גרמני, שמשפחתו מנודה כיוון שאינה תומכת בנאצים. ספר מעניין, מרתק וקולח.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת
קבורת שמים

קבורת שמים

שינראן

ספר מיוחד מאוד, קשה לקריאה.
קבורת שמים זהו טקס טיבטי שהיה מקובל בעבר, שנקרא בטיבט "נתינת צדקה לציפורים". לאחר שאדם מת, גופתו מבותרת וניתנת כמאכל לציפורים. הבודהיסטים מאמינים שהגוף הוא כלי והנשמה מתגלגלת. הסיפור מתאר מקרה של חייל סיני שנשלח בשנות ה-60 לטיבט וגופתו ניתנה כמאכל לנשרים. שניראן, עיתונאית סינית כתבה על כך מפי אשתו.
הספר חזק, מטלטל ונוגע ללב.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת
שהיד

שהיד

דני בר

סיפור טוב משלב היטב בין מציאות לבדיה.
"שהיד" עושה זאת. הוא מאפשר הצצה לתת תרבות, שיש לה שפה, נורמות, טקסים משלה והיא מתנהלת מאחורי הקלעים, בשעה שבקדמת הבמה פוליטיקאים מספקים כותרות לעיתונים. גם הספר הזה הוא מסע אנתרופולוגי והוא מלמד אותנו דבר או שניים, על האנשים המחרפים נפשם בסתר, בצנעה. מגיע להם שישמיעו את קולם !!
דני בר מגלה בקיאות בחיי שכנינו, שפה, מנהגים ותרבות.
תיאורי המארבים כל-כך מפורטים, עד שקשה לאדם מן הישוב שהשפה הביטחוניסטית לא נהירה לו, לעקוב אחר הקצב בו מחליפות הדמויות מסכות, תלבושות ונקודות ציון.
לבד מזאת, הספר קריא, קולח, ומעורר מחשבה.
אני חשבתי על מיומנות התמרון, היכולת להוביל אדם אל המקום שרצית, ולגרום לו לחשוב שאת כל הדרך הוא עשה לבד.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קוראת

ביקורות נוספות על "מפריח היונים"

מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

זהו הספר הראשון של אלי עמיר שקראתי ויצאתי מוקסם. עמיר מתגלה כסופר בחסד. מפריח היונים הוא רומן מלא סמליות, הוא פשוט כשם שהוא מורכב ובסופו של דבר הוא יצירת מופת.

אלי עמיר לוקח אותנו למסע בבגדאד של סוף שנות ה -40 של המאה הקודמת. איזה מין מקום זה היה? מלא סתירות, צבעוני ותוסס. עיר שבה זמרות ורקדניות יפהפיות כישפו את הקהל בשירתן והתערטלו לפניו ברוב חן. הקהל מעריץ אותן , מרעיף עליהן מאהבתו וכספו אך גם בז להן ורואה בהן שוות ערך לזונות. זהו מקום שבו אהבת בשרים בין גבר לאשה ללא חתונה נחשבת גרועה מאסון טבע אך בו בזמן מוכרים שם בתולות בנות שתים – עשרה לשייחים מזדקנים, זהו מקום שמשכב זכור ובעילת נערים רכים הם דבר שבשגרה. בבגדאד הזאת יש שפע מופלג וחאפלות בכל לילה, שולחנות עמוסים בכל טוב לצד עוני מחריד. חום אנושי ואכזריות גדולה שוכנים בה בכפיפה אחת. יש בה מיעוטים רבים, אך כדאי מאוד שתהיה זכר ערבי מוסלמי, עדיף סוּני.


גיבור הספר הוא כּאבי עִמארי (מזכיר את עמיר, על כן יש בו כנראה מרכיב אוטוביוגרפי חזק), נער יהודי מתבגר שככל נער חווה את החיים בעיניים פעורות ורגשות חזקים.


היהודים באותה תקופה מצויים בפרשת דרכים היסטורית. עיראק ביתם, זכתה בעצמאות אך גם אימצה לאומנות קיצונית ואיבה למיעוט היהודי. שלטונותיה אף הזדהו עם הנאצים וחלק מהבכירים גם ביקשו לעולל ליהודי בבל מה שעשו הגרמנים ליהודי אירופה. ההסתה מכל מקום, עשתה את שלה וההמון מלא המשטמה ביצע ביהודים את הפרהוד – פוגרום שמזכיר מאוד בממדיו ואכזריותו את מה שקרה בישראל ב-2023. יהודים נטבחו והורעלו בהמוניהם, נשים רבות נאנסו בפראות, רכוש נבזז במשך ימים.
אם לא די בכך, ב-48 קמה לה מדינה קטנטונת ודלה, "מדינה מזויפת" לדברי העיראקים. מתנדבים רבים מכל רחבי עיראק התגייסו על מנת למחוץ אותה ולהביא עמם משם שפחות יהודיות. אך זו הכתה אותם שוק על ירך, ארונות המתים לא הפסיקו להגיע – את כל זה הכבוד הערבי לא יכל כבר לשאת. כך עלתה הסכנה לקהילה עוד יותר. יהודים נכבדים הואשמו ונתלו על לא עוול בכפם רק על מנת להשביע את תאוות הנקם של ההמון.


הצעירים חיפשו מוצא. מעמדה של ההנהגה המסורתית – דתית הישנה ירד עד מאוד. אחדים מצאו מזור בקומוניזם כמי סלים אפנדי – דודו של כאבי. אולם עד מהרה התחוור כי אחוות עמים לחוד ושנאת יהודים לחוד. כך התחזק מעמדה של התנועה הציונית שדוד אחר של כאבי – חזקאל היה בין מנהיגיה. מחשש לפרהוד חדש צברו הציונים נשק, אחסנו אותו בסליקים סודיים והבריחו יהודים לארץ. המשטרה העיראקית ניהלה מצוד אחריהם וגם חזקאל נלקח לכלא תוך מכות נמרצות והוחזק שם מבלי לדעת מה יעלה בגורלו. הקומוניסטים והציונים עונו וחלקם אף נתלו בחוצות העיר.
אשתו של חזקאל – רשל היפה מבוגרת מכאבי אך במעט וכאבי מפתח אליה תשוקה עזה, תוך שהוא מלקה את עצמו על רגשותיו כלפי אשת דודו הכלוא. בתוך כך, צמח לו בבגדאד דור חדש של צעירים משכילים וביניהם גם בנות אמיצות, הקוראות תיגר על הסדר הפטריארכלי הישן. אחת מהן היא אמירה, מתבגרת כמו כאבי, שגם בה הוא מאוהב קשות.
אביו של כאבי סלמאן שמתלהב לעלות לישראל מופיע כאנטיתזה למפריח היונים אבו אדואר, המבקש להישאר בעיראק ולהשאיר את העולם הישן על כנו.


העליה ארצה מהווה גאולה אך זהי גאולה מכאיבה מאוד. היא מביאה אתגרים קשים למשפחתו של כאבי , אכזבות ומפחי נפש רבים.
זהו רומן רחב יריעה, אינטליגנטי, הכתוב בסגנון מספרי סיפורים מן המזרח, שהזכיר לי במשהו את 'להתראות עכו'.
בהחלט עשה לי חשק לקרוא עוד מעמיר.

לפני שנה•
★★★★★
•Pulp_Fiction
מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

I feel rezionised!
לא יודעת אם יש מילה כזו, אבל אני מרגישה ציונית מחדש אחרי הקריאה בספר.
העלילה ברובה מתרחשת בעיראק של אחרי מלחמת העצמאות של ישראל בה צבא עירק הובס והושפל, ומתוארת בה הקהילה היהודית בבגדד על פניה ואמונותיה השונות. ישנם חברים במחתרת הציונית ששואפים להגן על הקהילה ולעזוב את עירק ולעלות למדינת ישראל שרק נולדה, ולעומתם יש יהודים מבוגרים יותר שמאמינים שטוב ליהודים בעירק, ושהמחתרת רק מגבירה את האנטישמיות נגדם, ושצריך לחכות לגאולה ולא להגיע לישראל לפני. בנוסף לאלו, יש יהודים עירקים שחברים במחתרת הקומוניסטית ושואפים להתנקות מכל קשר ליהדות וליצור סדרי עולם חדשים. לכל אורך הספר זכרונות מהפרהוד (פוגרום נגד יהודים בעירק בשנת 1941) כל הזמן מבעבעים מתחת לפני השטח ומניעים את הדמויות לכאן ולכאן.
המספר בסיפור הוא כאבי, נער יהודי בגיל ההתבגרות, למשפחת עימארי המכובדת והנודעת בעירק, אבל קשה לי להגיד שהוא באמת גיבור הסיפור, כי מרגיש יותר שכל יהדות עירק היא הגיבורה בסיפור, על התמורות שהיא עוברת וההבנה שלאט לאט מתגבשת אצל רובם שצריך לברוח מארץ אבותיהם לארץ אבותיהם האמיתית והנצחית.

זהו ספר חובה בכלל, ובימינו אנו בפרט.
כשאני הייתי בתיכון, ספר חובה של אלי עמיר היה תרנגול כפרות, בעיני הספר הזה יותר חשוב ומחזק.

לפני שנה•
★★★★★
•מירית
מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

בכל ספרייה יש את המדפים האלה שמונחים עליהם שורה של ספרים תואמים מאת סופר שהוא שם ידוע ומכובד וגם הכותרים מוכרים למדי, ובכל זאת בכל פעם שאני חולפת לידם אני אומרת "אולי בפעם הבאה". אין לי כוח לקלאסיקה, למחויבות, להשקעה שלא בטוח שתשתלם. אלי עמיר הוא מהסופרים האלה, ו"מפריח היונים" גם הוא ספר חשוב ומשפיע שרק לאחרונה יצא סרט על פיו (שימו לב שבחרתי את הההוצאה המקורית ולא את עטיפת הסרט, וגיליתי הקדשה מהסופר בפנים), ועדיין יש חשש שבין המעמד של הספר לבין ההנאה שלי יש פער רחב. האפשריות במקרה כזה הן בדרך כלל התרשמות עמוקה שמוסיפה אותך למכתירי הספר כקלאסיקה, או אכזבה לסוגיה ששולחת אותך להיות שוחטת פרות קדושות, דבר שבעיקרון אני לא ששה לעשות. "מפריח היונים" הוא לא פה ולא פה.

הספר מספר את סיפורה של הקהילה היהודית בבגדד בשנה-שנתיים שבין הקמת מדינת ישראל לבין העלייה ההמונית ארצה. הקהילה הזו, ששורשיה נטועים בגלות בבל 2500 שנה קודם, שלא לומר באברהם אבינו, חיה בשלווה עם השליטים המוסלמים ובאחווה עם האוכלוסייה המוסלמית הכללית, עד שהשפעות מלחמת העולם השנייה והמופתי הירושלמי (כן, המופתי ההוא) מחוללות את הפרהוד, הלא הוא הפוגרום ביהודי עיראק. תבוסתם של הצבאות הערביים בלמחמת העצמאות וקיומה המתריס של מדינת ישראל מערערים סופית את מרקם היחסים; כעת הממשל הפוסט-קולניאלי בעיראק צריך להיאבק לא רק בקומוניסטים מבית ובלאומנים המקומיים, אלא גם בתנועה הציונית, או יותר נכון בשאלה האם להכיר בציונות ולשחרר את היהודים לדרכם, או שמא מדובר בהפסד ובכישלון של עיראק כמדינה שעושה צעדים אל המודרנה. היהודים חלוקים בינם לבין עצמם באותה שאלה בדיוק, ומטיחים האשמות אחד בשני לפי הפורמט הכלל-גלותי המוכר של "אתם קוברים את הראש באדמה מול ההיסטוריה" אל מול "מקרבי קיצים שכמוכם יביאו את הסוף של כולנו".

אנחנו יודעים כמובן שהסוף היה שיהודי עיראק עלו בהמוניהם לארץ, נתקלו כשאר אחיהם המזרחים באפליה ובקשיים של קליטת העליה מפא"יניקית, וסופם שהשתלבו בחברה (ושיקום מי שלא חושב שגורי אלפי, שמרבה להזכיר שהוא עיראקי למחצה, הוא לא האדם הכי מצחיק על המסך). אבל הספר לא עוסק בסוף כמו שהוא עוסק בתהליך, בסיפורים האנושיים שמאחורי תנועת ההמונים ובדרך שבה טרגדיות אישיות ושאיפות של היחיד משתלבות או מתנגשות בגורל הלאומי הכללי. לפי מיטב מסורת סיפורי ה'מזרח' (ע"ע מה שכתבתי על "ויקטוריה" של סמי מיכאל) הגיבורים הם בני חמולה מסועפת המערבבת אהבה, כשפים ופוליטיקה, אבל עמיר מספר את סיפורם ברגישות ובטבעיות של מי שהסיפור הזה הוא סיפורו שלו. מה שמעניין במיוחד בספר הזה ולא נתקתי בו בספרים מקבילים בז'אנר הוא החריגות של הרצף הסיפורי לטובת נאום או מכתב נרגש של דמות ייצוגית מצד זה או אחר של המפה, הפורשת את השיקולים בעד הציונות או נגדה, ומביאה את הקורא להזדהות עם הקושי האישי, גם אם לא עם הטיעונים עצמם. אמנם יש לקטעים אלו נימה מעט דידקטית, אבל בחלקים אחרים יכולת הסיפור של עמיר ובעיקר העדינות שבה הוא מתאר את האנשים וההתרחשויות הביאו אותי לכמעט דמעות.
אם כן אי אפשר לומר שהתאכזבתי מהספר, אבל דווקא מפני שנהניתי ממנו הייתה לי תחושה שהוא לא מורכב דיו, לא נרחב דיו כדי לקבל את תואר 'ספר החובה'. אבל למי אכפת מתארים, אם זה נשמע לכם מעניין הקריאה בהחלט מומלצת.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מירב
מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

ספוילר!!!
"אוי, אלוהים, ארבע שעות טיסה בלבד מפה, ואין להחזיר את הגלגל עוד. לעולם לא אוכל לשוב אל בגדד. גם לא לביקור קצרצר.
תם ונשלם. מעכשיו אני אזרח של מדינת אויב. אני! אני אויב של עיראק מולדתי, של בגדד עירי האהובה !" (עמ 420-421)

החלום על ארץ הקודש, החופש והדמוקרטיה, ארץ "סגלגלה וריחנית", מתנפץ ברגע אחד.
עולי עיראק התקבלו למציאות של עזובה, שממה, ללא בית קבע, מים זורמים ואוכל בשפע (תקפת הצנע).
האם זו המולדת שהתפללו וחלמו?

בגדד בשנות ה-40 עיר ססגונית, שופעת חיים ושפע אבל טומנת בחובה אפלייה, שנאה וסכנות ליהודים.

אז מה זו מולדת? האם אפשר להחליף מולדת? אם כן, מי המולדת האמיתית, עיראק או ישראל?
אין זה מהותי, כי כל מולדת באשר תהייה, תמיד יהיו געגועים למולדת ההיא...

לקרוא את הרומן ולשקוע בעבר שלא יחזור עוד.
להכיר קהילה מכובדת, עשירה בחומריות וברוחניות, ולהכיר בעובדה שאם כל קשיי העלייה והקליטה בארץ הצעירה,
קהילה זו אומנם הותירה היסטוריה מפוארת אבל לא היה לה עתיד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מיכל
מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

ספר מקסים ומרתק, מספר את סיפורה של הקהילה היהודית העתיקה ביותר -יהודי עיראק.
כתוב בצורה חיה ושוטפת ומשלב ניבים וביטויים בערבית המעניקים לתיאורים ולדיאלוגים חיוניות ציורית.
מומלץ!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נעמה
מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

ספר שהוא חתיכת היסטוריה , הכתובה בשפה עשירה מתובלת בפתגמים ובחידודי לשון עסיסיים. הסופר מציב זרקור על תקופה רבת תהפוכות בבגדד ובעיראק בכלל ומתאר את הקהילה היהודית בעיראק בשנים שלפני קום המדינה ובשנים הראשונות להקמתה. העלילה סוחפת רוויה בתיאורים צבעוניים חושניים של הווי הקהילה וחיי משפחה , האוכל המיוחד של העדה ואורח החיים השמרני לצד תיאורים של תאוות ויצרים מיניים ויחסי הגומלין עם שכניהם המוסלמים ,נותני החסות ,שכל אלו העניקו לי תענוג צרוף במהלך הקריאה.
לקראת הסוף הסופר שינה את סגנון הכתיבה בעודו מתאר בצורה עיונית ומפורטת יותר את המשך קורות היהודים בעיראק ונאלצתי לצערי לדלג על מס' קטעים מפאת עומס ושפע הפרטים שהעיבו מבחינתי על העלילה כאילו רצה הסופר לספק לקורא כמה שיותר מידע ויהי מה על חשבון רצף העלילה אולי כדי לא להחמיץ שום מידע חשוב.
בסיכומו של דבר הספר מרתק מאוד לא רק עבור יוצאי עיראק למרות שנדמה לי שהם ייהנו מהספר הרבה יותר מהסיבה הפשוטה שהווי החיים של יהדות עיראק מוכר להם ומהווה חלק מהם . ספר שניתן ללמוד ממנו הרבה מאוד . מומלץ ביותר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•שקדנית
מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

מפריח היונים הוא ספר מרתק המספר את סיפורו של הנער כאבי מעמאר בבגדד. התקופה המדוברת היא 1949, מיד לאחר קום המדינה, אחרי שהיהודים כבר הכירו את הציונות, הכירו את מאורעות מלחמת העולם השניה וחשקו להגיע אל הארץ המובטחת.

מפריח היונים הוא למעשה דמות משנית בעלילה, המתארת בעיקר את משפחת עמאר על כל גווניה, על זה שמקורב לשלטון, על זה ששואף להגיע לארץ ועל זה שנשאר בעל כורחו מאחור, על הימים שלפני הפרהוד ועל הימים שאחרי הפרהוד, על הויכוח בין לעלות לארץ ישראל לבין להשאר בבגדד ועל המחשבה שכאן, בארץ ישראל, יהיה טוב יותר ועד לאכזבה שבאה אחרי העליה.

מי שקרא את הספר הקודם של אלי עמיר, שהוא גם ספרו הראשון "תרנגול כפרות" ימצא את הסיפור של "מפריח היונים" כהקדמה לספר שזכה להצלחה כל כך מסחררת. כאבי הוא אומנם נער בן 17, אבל יש לו אח צעיר יותר, נורי שמו. עמיר עושה את הקישור הזה לקראת הסוף ומזכיר לנו שעמיר זה בעצם השם העיברי של עמארי.

אני חייב לציין שאני מעט משוחד. לקחתי את הספר הזה אחרי שקראתי כבר את תרנגול כפרות לא פעם, המשפחה שלי משני הצדדים עלתה מבגדד באותם שנים ממש. חיפשתי את הסיפור של המשפחה בתוך הספר. שאלתי את ההורים שאלות וראיתי שהספר מדבר על דברים שבאמת קרו, שהרחובות הן באמת אותן רחובות, שהאמונה אכן אותה אמונה. אני משוחד כי הרקע גם מעניין אותי, אני שייך אליו.

עם זאת, אני חושב שזה אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. הוא ברור, הוא מעניין, הוא גם קצת מותח, הוא מעורר בך את הדימיון לחוש את הדברים באמת. למעשה, אני כבר לא בטוח אם זה לא הספר הכי טוב של עמיר שקראתי עד כה. למעשה, אני חושב לקרוא בקרוב את תרנגול כפרות שוב כדי לעשות את הקישור כמו של סיפור בהמשכים ואז, אז אולי אני אצליח (בהחלט אולי) להחליט מי מהם יותר טוב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Segmany
מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

וואוו !
איזה כתיבה קולחת וזורמת, דימויים מרהיבים שעושים חשק להתערבב בתרבות המזרחית שמעריכה קצת יותר טוב את הדברים הפשוטים.
התיאורים של המזון, הנופים והחלומות הציוניים על רקע האווירה העכורה בעולם המוסלמי שבתוכו חיה הקהילה היהודית העתיקה בעולם מושכים עוד ועוד ולא נותנים להניח את הספר.
עבור מי שמחזיק את הספר, רוצה להפנות לעמ' 174, לפיסקה הנ"ל (לא אפרט את כולה, אבל היא פשוט מצויינת):

" אל תדברי יהודית" אמרתי, אף על פי שממראיה ומלבושה היה ברור שהיא לא מוסלמית...נכנסו אל המסגד, ועמדו צפופים, עביות וכפיות, דשדשאות וגלימות, חליפות ומצנפות, המון גדול. "אללה אכבר, אללה אכבר" נשמעו הקריאות...
"אשאהד אלא אלאה אלא אללאה ואשהד אאנ מחמדן רסול אללאה"
נשמע הקול האדיר. בשם אללה הזה הם משספים את גרונות היהודים. איזה אללה הוא זה? ואיזה אללה הוא אללה של היהודים שנותן לאללה שלהם שירצחו יהודים בשמו? האמנם אללה אחד הוא? ואולי סלים אפנדי צודק:
אין אללה , אין אלא מלחמה בין דתות?"

ספר מדהים ומרתק .

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יניש
מפריח היונים

מפריח היונים

אלי עמיר

ספר מקסים שאני כבר מתגעגעת אליו.....בגדד התעוררה לחיים בכתיבתו של עמיר, הגעתי לספר הזה אחרי שראיתי את הסרט מפריח היונים שרציתי לראות זמן רב, כשהבנתי שבספר בניגוד לסרט מראים את העלייה לישראל רצתי לקרוא כי מאד סיקרן אותי לדעת מה קרה להם, האמת שהסקרנות נותרה כי הסוף הוא די פתוח בסופו של דבר, הוא מתמודד עם קשיי העליה הבלתי אפשריים של לעבור ממדינה שאתה בן חסות בה אבל יש לך בית, רחוב, שוק, חיים למדינת אוהלים בה אתה צריך להתחיל מאפס עם הבגדים שעלייך ותו לא. לא יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה היה קשה, במיוחד לדור ההורים המבוגר יותר, מצאתי את עצמי חושבת על סיפורה של אמא של חמותי שגם עלתה מעיראק ועברה מבית עם משרתים לאוהל העלייה.....לא פשוט בכלל, גם לא פשוט למחוק עבר עשיר כ״כ, להתגעגע לארץ בה נולדת וגדלת ושאתה כלל לא יכול לחזור אליה.....קשה מאד....
היה חסר לי לדעת מה קרה לדמויות בסיפור שלא עלו ונשארו לאחור, וכמובן מה קרה לחזקאל, כאשר הסרט נותן תשובה חד משמעית והספר לא. היה עצוב גם שהספר הדגיש שפעם היהודים והערבים בבגדד חיו חיי שכנות תקינים עד שהכל השתנה.....הקהילה הכי גדולה ככה נמחקה ואולצה לעזוב...זה סיפור מדהים, הדמויות מתוארות בכישרון רב מרגישים ממש צורך לבקש בשוק של בגדד להריח את המקומות ולשבת על פני נהר החידקל, החאפלות הצבעוניות, המאכלים, כל העושר התרבותי הזה ויחד עם זה היחס הבעייתי לנשים והשוני לעומת הנשים בארץ....
ספר מאד מעניין מומלץ בחום! נקרא בשקיקה, תמיד אוהבת ספרים שמלמדים אותי ומעשירים אותי ופותחים לי צוהר לתקופה אחרת....

לפני 11 שנים•talula
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“לקח לי כ-150 עמודים כדי להתחיל להנות מהספר.למזלי קראתי את ספריו הקודמים של אלי עמיר (זה ספרו הראשון”

18/19
ביקורות על מפריח היונים
הבאה
דודי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 17 שנים

“בשנים אלה הורי עלו מעירק לארץ ישראל.אני נולדתי בישראל שנה מאוחר יותר גדלתי על הסיפורים של פחד היהוד”