אוטוביוגרפיה של שפחה /הארייט ג'ייקובס

לא יכולתי להימנע מלשים לבי לעובדה המקרית לגמרי ששמה הפרטי של הכותבת דומה לשמה של הסופרת הנודעת הרייט ביצ'ר סטואו שהביאה לעולם את יצירתה הבלתי נשכחת "בקתתו של הדוד תום".
נאמר שהסופרת וספרה היו למעשה הרוח הנושבת
והמלבה את האש שהציתה את מלחמת האזרחים, אם יורשה לי להשתמש בביטוי פואטי.
שני הספרים עוסקים באחד הכתמים היותר מכוערים על הקיר של ההיסטוריה האמריקאית הקצרה יחסית, אבל מלאה בארועים, מלחמות, מהפכות ועניין לחיוב ולשלילה : העבדות.
לא פעם במהלך הקריאה חזרתי אחורה בזיכרוני המתעתע לעת זקנה והרבה שיער שיבה,
לספר על הדוד תום כדי לדלות משם פרטים ואירועים על מנת לערוך השוואה כלשהי לאוטוביוגרפיה
של הרייט ג'ייקובס ולמרבה הפלא מצאתי קווי דמיון רבים להפליא.
בקתתו של הדוד תום היה אחד מהספרים שנחרטו עמוק בלבי והשפיעו על נפש הילדה בת
9-10 שהייתי אז על השקפת עולמי. ים של דמעות נשפך במהלך הפעמים אותם קראתי שוב ושוב את הספר. לא יכולתי להימנע מלהזיל דמעות השתתפות בצערה של הנערה בספר האוטוביוגרפי.
בימים אלו כעבור כמה עשורים ,היה לא פחות כואב מקומם ומטריד לקרוא
שוב באותו נושא.
מנת חלקם של העבדים והשפחות ביבשת החדשה הייתה דם יזע ודמעות לרוב ובסופו של יום שנה או עשורים גם מוות איום
בהשפלה נוראית.
הרייט הנערה הצעירה בסיפור הנ"ל נולדה באמצע המאה ה-19 למשפחת עבדים אפרו-אמריקאית שחלקם קיבלו כרטיס לחופש וחלקם נשארו עבדים חיה עם הוריה וחלק ממשפחתה הנרחבת שלא נמכרו
לעבדות בבית רופא לבן בקרוליינה הצפונית. מגיל צעיר למרות היותה שפחה רכשה לעצמה
מיומנות קורא וכתוב ורוח חופשית ומרדנית וזאת הייתה הצלתה כעבור כמה שנים מאוחר יותר.
הרייט הייתה עדה להתנהגות המבזה משפילה והתעללותם של בעלי המטעים בעבדיהם.
הסיפור כתוב בפשטות ובבהירות בלי התימרות להפך לפנינה ספרותית כזאת או אחרת.
זהו תיעוד פשוט ומצמרר לתקופה ולמנהגיה בארה"ב של תחילת ואמצע המאה ה-19 טרום
מלחמת האזרחים.
אחת העובדות שלמדתי מקריאת הספר הוא שלא רק מדינות הדרום המושמצות רדפו אחרי עבדים
ושפחות שברחו לצפון אלא גם אותן מדינות בצפון ארה"ב שמתהדרות כביכול בנקיון כפיהן
שאצלן לא הייתה עבדות , נהפוך הוא. אותם אנשים חסודים יראי שמיים ורוחצים בניקיון כפיהם
דאגו להלשין ולעזור לאותם בעלי עבדים מהדרום לתפוס את העבדים הבורחים ולהחזירם
לגורל מר ממוות של הלקאות התעללות קשה ובסופו של דבר מאסר ומוות וודאי.
היו מדינות בצפון ארה"ב שהיו בהם חוקים שהכריחו את האנשים לדווח על עבד נמלט,
אבל בכל ים של רוע ואכזריות ותאוות בצע שלמעשה שלטה באותם בעלי עבדים היו גם
אנשים טובים באמצע הדרך בין הצפון והדרום שעזרו לאותם עבדים נמלטים לפעמים עבור כסף,
ובזכותם ניצלו אותם אומללים שרצו לצאת מהמאסר העולם שלהם לחיי חופש, משהו שמגיע
מלידה לכל יצור הנולד על הפלנטה המוזרה והקשה הזאת.
הרייט גיבורת הסיפור מתארת בהרחבה בספרה את ניסיונות בעל האחוזה בה היא חיה לפתות אותה בדברי
כבושין או באיומים מתוחכמים וחלקלקים למיטתו. שכן דבר נפוץ וידוע באותם ימים היה המנהג
שבעל מטעים לוקח בכוח או במוח או בגלל זכותו כבעל השפחה למיטתו נערות צעירות
ומוליד עמן ילדים שנחשבו כמובן לעבדים מלידה והיתה לו הזכות למכור אותם יחד עם השפחה
שילדה אותם או לחוד כאוות נפשו ושרירות לבו.
לא אחת במהלך הקריאה החזיר אותי סיפורה האמתי של הארייט לסיפורים בבקתתו של הדוד
תום על סוחרי עבדים אכזריים ועל מכירת ילדים והורים וקריעתם מחיק הוריהם והפרדתם
ממשפחתם בהיותם רכים בשנים כדי למכור אותם עבור בצע כסף לעזור לאותם בעלי מטעים
בהיקלעם למצוקה כלכלית.
מזלה של הארייט שפר עליה שכן היא הצליחה להימלט מידיו של בעליה וגם למלט את ילדיה עמה
אחרי כמה שנים של הסתתרות במחבוא כמו אסירה, כשהיא מפוחדת מאובנת ורחוקה מהיכולת להיות ליד ילדיה ולקחת חלק בגידולם,
בריחה והתחמקות בערים בצפון ארה"ב כדי שלא תיתפס על ידי
ציידי העבדים, היא קיבלה את החופש המיוחל מידי האישה שעבדה למענה האחת הבודדות שהיא מציינת לטובה.
מהספר האוטוביוגרפי הנ"ל ניתן ללמוד לא רק עובדות היסטוריות על תקופת העבדות המבישה
בארה"ב של אמריקה ,סמל החופש שיויון ואחווה של העידן המודרני במרחק של רק מאה וחמישים
שנה מהיום. אלא שרוח חופש שמפעמת באנשים והרצון להשתחרר מכבלי עבדות שנכפו על
האדם יכולים לגרום לאדם להשיג את מטרתו למרות השנים העוברות והמכשולים הנקרים בדרכו,
התקווה להיות חופשי והאומץ שיכולה להפיח בלבבות המדוכאים והמושפלים היא שנותנת את הכוח
להמשיך לחיות ולהתאמץ כדי להגשים את החלום והמטרה הסופית.