ביקורת ספרותית על בן נפטון - גיבורי האולימפוס #2 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

יש לי מחסור בפרסי.
מחסור חמור מאוד.
סיימתי את בן נפטון לפני – כמה זמן זה היה? – שלוש שעות בערך (?)
אתם מצליחים לקלוט את זה? עברו יותר משלוש שעות מאז שסיימתי את בן נפטון ועוד לא קראתי אפילו מילה אחת מאות אתנה.
אני לא מאמינה שעוד לא השתגעתי. כלומר, כמובן שהשתגעתי. השתגעתי גם כשהייתי צריכה להפסיק לקרוא ברגע שהמורה נכנסה לכיתה עד שהיא אמרה לפתוח מחשבים (לקרוא מאחורי המסך זה אדיר!), אבל לא הראיתי את זה. אני יודעת לשמור את הרגשות בפנים. או שאני לא יודעת להוציא אותם. אחד מהשניים.
בכל מקרה, התברר שקראתי את השעות הפוך והספרייה פתוחה משמונה בבוקר ולא נסגרת בשמונה בערב. כולם טועים לפעמים. גם אני כשהחלטתי לקרוא שוב את פרסי ג'קסון. מי ידע שאני אתמכר ככה, הא? חה חה חה זה כל כך מצחיק למה אתם לא צוחקים?
על מי אני עובדת, זה נוראי! טוב כל כך שזה נוראי! אני לא יכולה לשרוד שנייה בלי פרסי או אנבת' או ליאו או פרנק או הייזל (בלי ג'ייסון או פייפר אני יכולה לשרוד. אני מקווה שהם לא ישרדו בעצמם. מוחעחעחע).
כולם כל כך מדהימים שזה כואב.
כואב בלב, במקום ששמור לספרים ולדמויות ולעולמות אהובים.
הו, כן. הספרים של ריק נמצאים במקום מיוחד מאוד.
בואו נחזור רגע למחסור שלי בפרסי. יש סיבה שהחיסרון שלו צורם כל כך. ספרים הם כמו שוקולד – כשזה בפה זה הדבר הכי טוב בעולם, ואחרי שזה נגמר אתה רק רוצה עוד ועוד.
(אסור לי לחשוב על שוקולד, אני בגמילה. אבל כבר התחלתי את הדימוי אז אני אסיים...)
אם זה שוקולד משובח מרגישים בחסרונו בפה יותר. פרסי ג'קסון זה אחד השוקולדים הכי משובחים ומתוקים שיש.
הו, פרסי. אני כבר מתגעגעת!
נו, מחר. תגיע כבר!
(יצא לי חרוז. זה לא בכוונה.)
בטח ציפיתם שאחרי כל החפירות שלי יגיע משהו בסגנון של 'אז אחרי כל החפירות שלי: הדמויות –" או "אחרי ההקדמה המיותרת לחלוטין הזאת: העלילה –"
אז אין את זה. זה ספר מדהים והכל בו מדהים, גם הרעים מדהימים באכזריותם. הוא לא מושלם, כי אין דבר כזה, אבל הוא בהחלט הרבה יותר טוב מהספר הקודם.
(אני חייבת לציין שהיו קטעים שהספר נראה כמו בדיחה אחת גדולה. זה לא דבר רע, רק רציתי לציין את זה.)
וזהו. אין הרבה דברים לומר על ספר כל כך טוב.
(הופתעתם שזה היה כזה קצר. אני יודעת את זה כי, טוב, אני קוראת מחשבות. ולפני שתגידו שזה לא הגיוני כי מפריד בינינו מסך וכמה עשרות קילומטרים – אני קוראת מחשבות של מחשבים. בום! מה תגידו על זה?)

» ביקורות נוספות של Goldilocks
» ביקורות נוספות על בן נפטון - גיבורי האולימפוס #2