ביקורת ספרותית על בן גוריון, דמותו של מנהיג מאת אניטה שפירא
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 22 בפברואר, 2016
ע"י עינתי


חוזקו של הספר הוא באורכו המאוד לא ארוך יחסית לדמות כמו זו של בן גוריון. די, קראתי ביוגרפיות ארוכות ומייגעות על סטאלין ועל צ'רצ'יל - אין ספק, overwhelming. אבל לפעמים דווקא נגיעה כה אישית וכה יפה כמו זו של שפירא בביוגרפיה זו, היא העושה את הספר בלתי נשכח בזכרון השמור לספרים שקראתי על מנהיגים.

כמו בביקורות אחרות שלי, גם כאן ציטוט משמעותי מהספר יהיה טוב יותר מכל טקסט נוסף:

" ישראל גלילי הסביר את כוחו של בן-גוריון בדימוי: בסיוטי הלילה שלו הוא רואה תבוסה, והמוני אנשים נסים בבהלה. ואדם אחד ניצב מול הזרם, ידיו פרוסות לצדדים והוא עוצר את המנוסה. האדם הזה היה דוד בן-גוריון. תיאור זה, מאיש שבן-גוריון פצע את נפשו פצע שלא החלים מעולם, מבטא את עוצמת המנהיגות של בן-גוריון. הוא לא בורך בכריזמה. הוא לא נמנה עם האנשים שלמן הרגע הראשון לפנייתם לחיים הפוליטיים הכול מקבלים את מרותם. לא היה לו קסם אישי, והוא לא ידע את אמנות הטפיחה על השכם או השיחה הבטלה. ככל שעברו השנים הוא התנתק יותר ויותר מחברת אנשים. מאז מותו של ברל כצנלסון לא היה לו אדם שעמו יכול להתייעץ כשווה עם שווה. את חרדותיו ואת ספקותיו נשא בתוך לבו ולא חלק אותם עם הסובבים אותו. זו הייתה בדידות שהוא גזר על עצמו, אם מחמת אופיו ואם משום שסבר שכך מנהיג צריך לנהוג. עד מלחמת העצמאות, ואף תוך כדי המלחמה, אפילו חבריו למפלגה לא קיבלו ללא עוררין את סמכותו, ועל אחת כמה וכמה מתנגדיו מימין ומשמאל. אך בעקבות המלחמה והקמת המדינה, לנוכח העובדה שבמקרים כה רבים התבררה צדקתו, אט-אט הוא קיבל מעמד של אחד ויחיד, לפחות בעיני המוני העם. דומה שהוא נזכר לא פעם בדברים שכתב לפולה על צ'רצ'יל, שבשעות הרות גורל, מנהיג נחוש ואמיץ עושה את ההבדל בין ניצחון למפלה."

(עמ' 140-141)
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שרון מוזס (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
בן גוריון היה ראש ממשלה שזכור שלא לטובה בגלל שהוא הוביל את ישראל להיות יותר חילונית ופחות יהודית. ומאז ישראל יותר חילונית שזה טעות קשה - פחות מדינה יהודית.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ