“ספר צנום יחסית של פחות מ-200 עמודים כתבה אניטה שפירא על דמותו של בן-גוריון. לטעמי, מי שירצה להכיר את דמותו והתקופה הסוערת בה פעל, הספר הזה די בו כדי לסכם באופן כללי, בלי פרוט מייגע. הכתיבה אקדמית מאוד, יבשה, אבל למי שיש (מעט) סבלנות, יבוא על סיפוקו. לא ספר לימוד. פלונסק היא מקום הולדתו של דוד גרין, אחד מבניו היותר קטנים של אביגדור גרין והאהוב בהם. פלונסק היתה מרוחקת אך שישים קילומטר מוורשה, אך נד”

“בין ראש פינה לכפר תבור צומת ביל"ו, של אניטה שפירה היה מונח על שולחני, כספר שהוגדר על ידי כמסקרן, העוסק בעלייה הראשונה. בקשתי לקרוא בו כבן גאה לעליה הראשונה, ולמה לא קראתי בו עד כה? אתם יודעים איך זה לחובבי הספרים, שיש להם ערמות ספרים שמבקשים לקרוא, וחלקם תמיד נשארים בתחתית הערמה, איך זה? באמת שאין לי על כך תשובה. עד שיום אחד בצורה כואבת, הופיע הפוסט של חני על מותו ללא עת של טוביה, גם הוא בן”

“לפני כמה שנים קראתי את "בן גוריון - אפילוג", ספרו המוצלח והמרתק של אבי שילון על עשר שנותיו האחרונות של בן גוריון, לאחר התפטרותו האחרונה מראשות הממשלה ב-1963. שקיעתו של "הזקן" הייתה מכאיבה לקריאה אך ליבתה אצלי סקרנות לקרוא סוף סוף חיבור שלם שמוקדש לאיש הגדול. והנה נמצא חיבור שכזה. אניטה שפירא כבר חיברה שלוש ביוגרפיות - על ברל כצנלסון, על יגאל אלון ועל י"ח ברנר, בשתי הראשונות הזכירה הרבה את בן”

“ישנם כאלו שחושבים, כנראה בעקבות לימודי ההיסטוריה בתיכון, שלימוד ההיסטוריה הוא לימוד אפיזודי וקטוע, משל אין צורך בידע היסטורי אלא כדי לדעת לענות על שאלות טריוויה כמו מי היה הקיסר הראשון של האימפריה הרומית הקדושה או באלו שנים התרחשה ה"פרסטרויקה". לימוד היסטוריה נכון, או אולי עדיף – לימוד משמעותי ובשל, הוא כזה המניע את הלומד להרים את הראש ולשים את לבו לשאלות רחבות, לתהליכים היסטוריים ובסופו של דבר לנ”

“ספר צנום יחסית של פחות מ-200 עמודים כתבה אניטה שפירא על דמותו של בן-גוריון. לטעמי, מי שירצה להכיר את דמותו והתקופה הסוערת בה פעל, הספר הזה די בו כדי לסכם באופן כללי, בלי פרוט מייגע. הכתיבה אקדמית מאוד, יבשה, אבל למי שיש (מעט) סבלנות, יבוא על סיפוקו. לא ספר לימוד. פלונסק היא מקום הולדתו של דוד גרין, אחד מבניו היותר קטנים של אביגדור גרין והאהוב בהם. פלונסק היתה מרוחקת אך שישים קילומטר מוורשה, אך נד”

“בין ראש פינה לכפר תבור צומת ביל"ו, של אניטה שפירה היה מונח על שולחני, כספר שהוגדר על ידי כמסקרן, העוסק בעלייה הראשונה. בקשתי לקרוא בו כבן גאה לעליה הראשונה, ולמה לא קראתי בו עד כה? אתם יודעים איך זה לחובבי הספרים, שיש להם ערמות ספרים שמבקשים לקרוא, וחלקם תמיד נשארים בתחתית הערמה, איך זה? באמת שאין לי על כך תשובה. עד שיום אחד בצורה כואבת, הופיע הפוסט של חני על מותו ללא עת של טוביה, גם הוא בן”

“לפני כמה שנים קראתי את "בן גוריון - אפילוג", ספרו המוצלח והמרתק של אבי שילון על עשר שנותיו האחרונות של בן גוריון, לאחר התפטרותו האחרונה מראשות הממשלה ב-1963. שקיעתו של "הזקן" הייתה מכאיבה לקריאה אך ליבתה אצלי סקרנות לקרוא סוף סוף חיבור שלם שמוקדש לאיש הגדול. והנה נמצא חיבור שכזה. אניטה שפירא כבר חיברה שלוש ביוגרפיות - על ברל כצנלסון, על יגאל אלון ועל י"ח ברנר, בשתי הראשונות הזכירה הרבה את בן”

“ישנם כאלו שחושבים, כנראה בעקבות לימודי ההיסטוריה בתיכון, שלימוד ההיסטוריה הוא לימוד אפיזודי וקטוע, משל אין צורך בידע היסטורי אלא כדי לדעת לענות על שאלות טריוויה כמו מי היה הקיסר הראשון של האימפריה הרומית הקדושה או באלו שנים התרחשה ה"פרסטרויקה". לימוד היסטוריה נכון, או אולי עדיף – לימוד משמעותי ובשל, הוא כזה המניע את הלומד להרים את הראש ולשים את לבו לשאלות רחבות, לתהליכים היסטוריים ובסופו של דבר לנ”