ביקורת ספרותית על בן גוריון, דמותו של מנהיג מאת אניטה שפירא
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 ביוני, 2015
ע"י רץ


לא קלה דרכו

בתחילת שנות השמונים, הייתי פעיל במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. היינו קבוצת צעירים כפר סבאים חדורי שליחות חברתית שבקשה לממש פרויקט שיעורי עזר לילדים מקרב השכונות. לכאורה רעיון ערכי, בשמו יצאנו לשטח לחולל את המהפכה החברתית שלנו. בהתחלה הלך נפלא, והתמלאנו גאווה, אחר כך הרעיון איבד מהברק שלו, הפכנו ליותר עסוקים בעניינים שלנו, וכך המחייבות שלנו התפוגגה, ואיתה הפרויקט. מאז למדתי שדבורים הם דבר אחד, ומעשים הם דבר אחר, בעיקר שמדובר בחלומות על מהפכות. נחלנו כישלון כי מעולם לא הצלחנו לממש שברי רעיונות, למבחן המעשה.

כשהתחלתי לקרוא את הביוגרפיה של אניטה שפירא על דוד בן גוריון, התברר לי שגם לדוד הצעיר היה רעיון דומה. מי שעזב את בית המדרש, יזם בגיל ארבע עשר, פרויקט של השכלה עברית בקרב בני דלת העם, שוליות בעלי מלאכה שעבדו שעות רבות. בן גוריון וחבריו הצליחו לשכנע את בעלי המלאכה לשחרר שעה וחצי ביום את הנערים ללימודים עבריים. במעשה הזה התגלה דוד הנער כמי שאימץ דפוסי מהפכנות פרולטרית רוסית, בכך שחיקה את תנועת הנרודניקים שהלכה אל העם. משחר נעוריו נמשך בן גוריון למהפכה הרוסית, וכך הוא יישאר כול חיו, מהפכן עם להט מהפכני, בעל תפיסה מעמדית עממית, המאמין בעשייה המשנה את פני המציאות, ויחד עם זאת הוא יהיה קנאי לעברית כמאפיין התחייה הציונית.

אניטה שפירא כתבה ביוגרפיות מצוינות, על מנהגי הציונות, ברל כצנלסון, ויגאל אלון, כתבה הפעם ביוגרפיה קצרה על דוד בן גוריון כפרויקט לאוניברסיטת ייל. אתגר בו הצמצום מהווה הזדמנות לצייר תמונת פורטרט, בקווים עיקריים, המדגישה תווי פנים כפרשנות, המנסה להתחקות אחרי אישיותו האניגמטית של בן גוריון. האם שפירא פתרה את הסתירה המובנית באישיותו של בן גוריון, שמצד אחד, משמש מופת כמייסד המדינה, ומצד שני, הוא מושא לביקורת, כמי שתואר כדיקטטור, וכאיש מדון ?

בן גוריון היה איש הכרעות גדולות. כתגובה להצעת אוגנדה, החליט בן גוריון לעלות לישראל, אירוע שהיה מבחינתו המשמעותי והמכונן בחייו. החל מאותו אירוע, התגבשו בבן גוריון מספר קווי אופי בולטים, רצון הברזל בו הוא ניחן בכדי לממש את יעדיו בצורה מעשית, תוך התמקדות בעיקר ולא בתפל, וביכולתו לחזות תהליכים היסטוריים ולהבין את משמעות העיתוי - כרגע היסטורי של עכשיו, או לעולם לא. יסודות אישיותו בנו את מנהיגותו הנמרצת, המעשית וההחלטית, והציבו אותו ברגע ההיסטורי בו הוא היה צריך להכריע לבד, האם להכריז על הקמת מדינת ישראל, תוך לקיחת הימור מסוכן. מהיכן היה לו האומץ וקור הרוח, לקחת את החלטה הגורלית והמשמעותית ביותר בתולדות הציונות ? אניטה שפירא מנסה לתת לנו את התשובה, באמצעות התחקותה אחרי נתיב צמיחתו המרתק של בן גוריון כמנהיג ציוני.

לא קלה הייתה דרכו של בן גוריון, התנאים בארץ ישראל איתם התמודדו אנשי העלייה השנייה היו קשים מנשוא, עבודה קשה ומשעממת, דלות נוראית, קדחת מתישה, בדידות ותחושת כישלון, שגרמו לרבים מבני העלייה השנייה לנטוש. שפירא מתארת תמונה דרמטית ונוגעת ללב, של העולים שבאו ליפו ופגשו בעולים שנשברו וחזרו לגולה. בן גוריון, כמי שעבר מבחן אישי גדול, גיבש לעצמו את תפיסת צדקת הדרך, ואת האמונה הלוהטת כי הדרך בה הוא צעד והצעיד את העם היהודי, לעבר מציאות חדשה, של מדינה יהודית, אומנם מחייבת הקרבה ומאמצים בלתי נתפסים, אבל בסוף נגיע.

בתחילת דרכו, מנהיגותו של בן גוריון לא התקבלה בקלות, לעומת מנהיגותם הכריזמטית של וויצמן, ברל כצנלסון, או טבנקין. לא היה לו קסם אישי, הוא לא היה איש של חברים. ולכן הוא נאלץ לבנות את מנהיגותו, צעד אחר צעד, לעתים תוך כדי מאבקים קשים ומרים, מול התנועה ומנהיגיה שהיו ידועים בנטייתם לעצמאות, מרדנות, פיצול ואנרכיה. בן גוריון פיתח סגנון מנהיגותי משלו, הוא יזם משברים בתקופות קריטיות, בהם הוא התפרץ "התפרצות וולקנית" בן גוריונית, כמו במלחמת העצמאות בה איים בהתפטרות, כמובן שנאלצו להתקפל בכדי למנוע את התפטרותו.

שפירא מציגה את המנהיגים שהיוו השראה לבן גוריון, האחד הוא לנין, מחולל המהפכה הרוסית. בן גוריון ראה בו איש בעל "רצון ברזל", שדבק במטרה ולא הסס להקריב עבורה בני אדם. אדם ששינה את המציאות משורשה. המנהיג השני ששימש לו מודל חיקוי, היה צ'רצ'יל בעת מלחמת העולם השנייה. בן גוריון שהה בלונדון בקרב על ברטניה, נכח בהשפעתו העצומה של צ'רצ'יל כמנהיג שייצג כוח מוסרי ואמונה בניצחון, דווקא בשעות הקשות ביותר של בריטניה. בן גוריון קבל החלטות גורליות ברגעים קריטיים בהן הוא לא היסס להקריב בני אדם למען מטרה ברורה, כמו ההוראה להפגיז את אלטלנה בכדי להשליט את עקרון הממלכתיות ואת מרותו כמנהיג מדינה, ובכך לשנות את המציאות.

אניטה שפירא כתבה ביוגרפיה מצומצמת על בן גוריון, אך היא השכילה לקפל בתוכה פורטרט רב משמעויות ומלא חיים, המתאר את קווי האופיו של בן גוריון, ואת אבני הדרך שעיצבו את מנהיגתו. היא מציגה את הנרטיבים המשמעותיים של הציונות, ואת כוחה של הציונות כמהפכה מוסרית, את בן גוריון כמי שניווט את המהפכה הציונית באומץ לב, תבונה, ובמנהיגות יוצאת דופן ברגעיה הקריטיים. ספר נפלא שמזכיר לנו מדי פעם את מי שהיינו, וגורם לנו לשאול את עצמנו, היכן עוד יש אנשים כאלה ?
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 4 שנים)
חמדת - תודה - קראתי את הראיון - הוא נפלא משלים מחשבות על הביוגרפיה - וגם יוצר שיח מעניין לגבי שאלת המנהיגות העכשווית, בעידן התקשורת, ובעידן שבו קיימת סקפטיות בסיסית לפוליטיקה בכלל ולמנהיגים בפרט.
רץ (לפני 4 שנים)
עומר - תודה - הספר הזה כתוב פחות טוב מהביוגרפיה של אלון, אבל כיום בעידן הפיסבוק והסמרטפון, שם המילה הוא הנגשה, או עלות מול תועלת, זמן קריאה קצר עם ערך גדול ככול האפשר, גם אני פונה יותר ויותר לביוגרפיות הקצרות. הנקודה הנוספת לגיטימי לכתוב ביוגרפיה תמציתית, בה מדגשים היבםים מסוימים על פני אחרים, או מנסים להתמקד באופיו של מושא הביוגרפיה, כך עשתה שפירא, ובהצלחה מסויימת. צריך להבין, ואולי זאת הביקורת היחידה שלי על הכתובת, שפירא בת - 70 - עלתה כשארית הפליטה - מפולין החרבה, בשבילה בן גורון הוא המושיע הציוני - אמת ומיתוס גם יחד.
עומר ציוני (לפני 4 שנים)
צריך לדעת לכתוב היסטוריה ואניטה שפירא עושה זאת בדרך הטובה ביותר
היות ולך היה וידוי קטן על ההיסטוריה הפרטית שלך, אני יכול להוסיף שהייתה לי זכות גדולה לשמוע מספר הרצאות של אניטה שפירא במהלך לימודיי באוניברסיטה. אז, בתחילת שנות ה 80, היו שמועות שרוצים למנות אותה לשרת החינוך. אני העדפתי לשמור אותה כמרצה לנו, לעצמי...
קראתי ואקרא את כל ספריה. עם זאת אני חושב שהספר הזה הוא אחד הספרים הפחות טובים שלה. היא נטלה על עצמה משימה כבדה, כשהיא יודעת שכולם ישוו אותה לזהר לטבת, אבל בכל זאת עשתה את המעשה.
אני חושב שהביקורת שלך נכונה, גם אם לא הסכמתי עם כל חלקיה.
חמדת (לפני 4 שנים)
רץ- במוסף של הארץ יש ראיון מרתק עם אניטה שפירא על בן גוריון . http://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/.premium-1.2651702
רץ (לפני 4 שנים)
חמדת - זה הרבה יותר מזה - הוא לקח את מצביא תש"ח וזרק אותו והשפיל אותו, בצורה שמייצגת מפלגתיות, ולא ממלכתיות, סתירה מובנית באופיו של בן גוריון, המבקש לאחד אך בו בעת הוא מפלג.
רץ (לפני 4 שנים)
ניר - תודה - אין ספק שבן גוריון היה המיילד של המדינה - הכינוי שנותנת לו שפירא - פרויקטור שצריך להוציא אל הפועל את חזון הציונות במציאות בלתי אפשרית של טרום מדינה - הוא דרש לשנות מציאות - מההגנה שהיתה מליצייה ולהתכונן למלחמה עם מדינות ערב. הוא תידרך אישית את השליחים להבאת נשק, הוא היה סוג של מנהיגות צ'רצ'לינית - הפועלת במצוקה ובמשבר - בן גוירון התאים למצב הזה. זה בעצם האדם לטוב או לרע שהוציא אל הפועל את פרויקט המדינה.
חמדת (לפני 4 שנים)
לדעתי היה בכך חשש ותיעוב מאחדות העבודה בזווית הפוליטית .בן גוריון ראה בחד צדדיות שמי שאינו תומך במפא"י שלו הרי שהוא מוקצה.נדמה לי שגם קראתי באיזשהו מקום שבן גוריון נטר לישוב שבו גדל אלון וכן להתנהלותו במלחמת השחרור . דיין ופרס היו הנסיכים המוכתרים והממשיכים בעיני הזקן .
ניר (לפני 4 שנים)
רץ (לפני 4 שנים)
ז.ש.ל.ב - תודה - פעם התנדבתי - אבל ממש לא הצלחתי להתמיד.
רץ (לפני 4 שנים)
חמדת תודה - יחד עם זאת בן גוריון נקם באלון בהעדיפו את איש מפאי דיין כרמטכל - האם היה באקט זה ממלכתיות, או רדיפה ונקמה על רקע פוליטי, השתיכותו של אלון לאחדות העבודה.
רץ (לפני 4 שנים)
יעל - תודה - אני מסכים בין גוריון - הוא המנהיג שהתאים לתקופת טרום המדינה ולהקמת המדינה - תקופה שחייבה אדם חזק.
רץ (לפני 4 שנים)
חני - תודה - בו גוריון היה פרגמיטי - ובסוף מלחמת השיחרור שהוצע לו לכבוש את הגדה המערבית הוא אמר לא תודה, אני מבקש לשמור על רוב יהודי.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 שנים)
ביקורת יפה. טוב מאוד שאתה מתנדב פוליטית. גם בשבילי עברית זו שפת קודש.
חמדת (לפני 4 שנים)
ביקורת מהנה. אני ממליצה לקרוא בספר החדש של יצחק נבון "כל הדרך-אוטוביוגרפיה" שבו הוא מספר סוקר את דמותו של בן גוריון בשנות החמישים והשישים ..נבון היה מזכירו האישי ,הוא מציין שם במפורש שהוא לא היה רודן או דיקטטור ,אלא שבתקופה ההיא רק מנהיג חזק ובעל חזון ומוביל יכול להוביל מהלך של הקמת מדינה .זה לא אומר שלא היו לו תכונות שליליות אבל הן שוליות .הוא כיבד את הכנסת ואת הזרוע המשפטית .אם הוא לא היה קיים באותה תקופה ספק אם המדינה הייתה קמה בכלל ובאופייה הזאת :יהודית ודמוקרטית. אתה יודע יש רגעי פלא כאלה בימיה של מדינה .התגובות מעניינות ולא גולשות לפופוליזם .
רץ (לפני 4 שנים)
לי - תודה - אניטה כותבת נפלא.
רץ (לפני 4 שנים)
ליאור ודן - תודה להערות החשבות - פתחתי את הדיון בסימן שאלה, האם קיימת סתירה באופיו של בן גוריון ? צודק דן הניסוח המדויק יותר היה צריך להיות, האופן שבו ניתפס בן גוריון על ידי חלקי הציבור השונים שנוי במחלוקת - עד כאן השאלה. לגבי התשובה, האם אישיותו של בן גוריון הייתה הכרח המציאות - כן, על כן נתתי מענה - למקרה השנוי במחלוקת של אלטלנה, המציאות חייבה כוח. אבל כוחו התאים למציאות של מלחמה והקמת המדינה. אופיו של בן גוריון היה קשה, כפי שצ'רצ'יל היה ראש ממשלה של מלחמה אך לא של שלום. ולכן אשכול המפוייס התאים יותר מבן גוריון לשנות השישים.
yaelhar (לפני 4 שנים)
ביקורת יפה. גם לדעתי אי אפשר לשפוט אישיות של אדם מחוץ לתקופתו. רמת המודעות לדמוקרטיה וזכויות האזרח של אז היתה פחותה בהרבה מזו של היום. ומנהיג עיקש ונחוש היה הכרחי, כדברי ליאור, להקים מדינה. היום הוא כנראה לא היה מצליח - לא "לעבור מסך", לא בבריתות הכרחיות בפוליטיקה. אבל אז אולי קיבל קרדיט על איכויות עקרונותיו וערכיו.
חני (לפני 4 שנים)
רץ סקירה יפה...יש פה ציטוט על מי האיש....אולי אם היה מתנהל אז אחרת לא היינו מגיעים עד הלום.. "אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ. אין זו מסמכותו של שום יהודי, של שום גוף יהודי, אין זו מסמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום – לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה.

זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי. ואילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זאת – אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי.

זכותנו על הארץ – על הארץ כולה, קיימת ועומדת לעד. ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה, לא נזוז מזכותנו ההיסטורית. ובכל זמן ובכל שעה נעמוד על זכות זו בכל האמצעים הכשרים והמוסריים אשר בידינו".
דן סתיו (לפני 4 שנים)
רץ סקירה מרשימה וכתובה היטב. באשר לסתירה המובנית לכאורה באישיותו של בן גוריון : למיטב הבנתי הסתירה הזאת אינה באישיות עצמה אלא בדרך בה הוא נתפס ב"ציבור": מחד הערכה לחזון ולהחלטיות ומאידך ביקורת על הסגנון הריכוזי. אגב, גם בעניין זה אני מניח שהיחס לבן גוריון משתנה מעשור לעשור. פרופסור הרכבי ציטט שוב ושוב את דבר החכמה של אחד מהאינטלקטואלים ששמו פרח מזכרוני:: "ההסטוריה של רומא נכתבה אלף פעמים" - כל דור בחר לשים את הדגש על היבט אחר. מניח שזה תקף גם לגבי הדימוי של בן גוריון.
ליאור (לפני 4 שנים)
קצת מתפלא עליך, כי אתה נחשב כאחד האינטיליגנטים פה - איזו סתירה בדיוק יש בין דיקטטור לבין מקים מדינה? האם מישהו שאינו דיקטטור ואינו איש מדון, יכול להקים מדינה? מכיר מישהו כזה בהיסטוריה האנושית? שלא לדבר על זה שדוד היה צריך להקים מדינה לאחד העמים המתוסבכים ביותר בהיסטוריה האנושית, רגע אחרי ששליש מהעם הזה עלה השמימה מבעד לארובות אושוויץ.
ושאלה לסיום - מי היה מנצח היום בפריימריז פתוחים: אורן חזן או דוד בן גוריון? עכשיו אתה מתחיל להבין למה חייבים דיקטטור ואיש מדון שיקים מדינה?
לי יניני (לפני 4 שנים)
רץ תודה. אני אוהבת את הכתיבה של אניטה שפירא. סקירה מעולה כתמיד :-)





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ