ביקורת ספרותית על בן גוריון, דמותו של מנהיג מאת אניטה שפירא
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 19 במאי, 2015
ע"י אורי רעננה


קצת על ההיסטוריה של הספר: זהו ספר מוזמן על ידי אוניברסיטת ייל המוקדשת לסידרה אישים יהודיים בולטים.
גם אניטה שפירא מבינה את הסד של הצורך לקצר, ומכאן מתחילה הבעיה כיצד להעביר פיל בקוף של מחט.
אומר מיד, המחברת יודעת לכתוב ביוגרפיות ברורות , מענינות ,בהירות ומעמיקות על דמויות שונות. בעיני, אחת מפניני הכתר של כתיבתה היא הביוגרפיה על יגאל אלון, שמומלצת לכל קורא בין אם הוא חובב ביוגרפיות אם לאו.
התפלאתי כיצד מכניסים "בן גוריון שלם" לספר דק יחסית. והלא זאת דמות מורכבת, רבת פנים.הפתרון ההכרחי הוא לקצץ בנושאים ולצערי בנטיעות.
אניטה בחרה בקו המדיני כמוטיב מרכזי של בן גוריון ואליו נצמדה.
לפיכך הובא נושא ראשי אחד והוא קביעת המדיניות של התישבות , עליה ועוד.
אבל גם הובאו נושאים משניים שאינם בעלי חשיבות זהה כמו איזו התכתבות עם פפסילד או דברים דומים.
הרושם המתקבל בקריאת הספר הוא " בן גוריון ממלא את כל הארץ". והלא היו עוד אנשים, לא חשובים כמו לוי אשכול שככול שעובר הזמן תרומתו וחשיבותו עולה.
בכלל יש לי תחושה כי ככל שעובר הזמן, משקלם של החברים לדרך וגם של המתנגדים עולה, דבר שבן גוריון עשה היטב להאפיל עליהם גם בחייו.
ספר מאכזב.

8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורי רעננה (לפני 4 שנים)
לרץ ולחמדת, איני חולק על מנהיגותו של בן גוריון ועל החלטתו ההיסטורית , בניגוד להמלצות מקורביו, על הקמת מדינת ישראל.
אני חושש מתגובות כמו שלכם. כי בצד המעשים הגדולים, לבן גוריון יד ורגל בשילטון של מפלגה אחת זמן ממושך מדי כולל נפוטיזם ושילטון " אנשינו". ראה הנושא " הנ"ל מאנ"ש", הפתק המפורסם משנות החמישים.
הדבר חילחל לכל יסודות השילטון. למשל, המינויים לשופטים בקום המדינה, נעשו על פי המלצת היועץ המשפטי לממשלה . חוות דעת בנוסח: " יש רינונים כי.." פסלו מועמדים לשיפוט.
הדוגמאות רבות מכדי להביא אותם כאן.
האם מדיניות החוץ שלנו לא חטאה בזה? איני יודע.
אין ספק שמינויים מסויימים היו מוצלחים ואחרים שנעשו משיקולים פוליטיים, סקטוריאלים היו כישלון.
האם התגברנו על מחלות הילדות הללו , איני בטוח.
כל מה שרציתי לאמר בביקורת על הספר הוא כי לכותבת היתה אחריות מהמעלה הראשונה, להביא את מכלול האורות והצללים, ובזה היא חטאה.
בספרה על יגאל אלון, לא מהססת אניטה שפירא להביא את החמדנות של אביו של אלון, ניצול האריסים ואפילו לבקר פעולות כאלו ואחרות של ההגנה והפלמח. מאידך להביא את המנהיגות והיכולת הצבאית של יגאל אלון ואפילו ..פרשת הדחתו על ידי בו גוריון ודיין.
לגבי ההערות למצב העכשווי, אני חושב כי זה לא מקומם בביקורת ספרותית ( אולי בביקורת מאמרים לעיתונות).
שנית מנסיוני הדל שעטוף בשיער שיבה שעל ראשי, למדתי כי הדברים לא כצעקתה.
הדוגמה הבולטת היא ראש הממשלה אשכול, ראי הערך :"כל בדיחות אשכול".
חמדת (לפני 4 שנים)
לאורי- אני מצטרפת לזווית ראייתו של רץ . לפעמיים בחייה של מדינה צריך מנהיג .לא פוליטיקאי , הלוואי והיום היה לנו מנהיג שיודע לאן המדינה הולכת ,אופיה וכו .אנחנו בתקופת מחשכים .אגב ממליצה לך לקרוא את הספר על ב.ג. בתקופת הדמדומים שלו -" בן־גוריון -אפילוג "מאת אבי שילון .ספר שאני בטוחה שתמצא בו עניין .
רץ (לפני 4 שנים)
אורי - אני חולק עליך - במאי - 48 מי האישיות שהייתה יכולה, חוץ מבן גוריון - לקבל את ההחלטה על הקמת המדינה, כמו בריצה, את המסלול ממללאים מאות רצים - חלקם שייכים לקבוצה שלך - תפקידם לסייע לך - אבל יש רק אחד שבעיתוי הנכון יכול לקבל את ההחלטה החשובה והמשמעותית ביותר לתולדות הציונות - לאיש הזה קוראים בן גוריון.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ