ביקורת ספרותית על אלף שמשות זוהרות מאת חאלד חוסייני
ספר בסדר

---

נפתח בווידוי. לא קראתי את רודף העפיפונים . אוקיי , אתם יכולים להפסיק לסקול אותי באבנים ,זה בסדר.
החלטתי בכוונה לקרוא את אלף שמשות זוהרות לפניו, כדי לבוא לספר מנקודת פתיחה הכי ראשונית שיש , בלי דעות קדומות וציפיות . הספר טוב, בזה אין ספק , אבל היו לי איתו כמה בעיות. התיאורים לפעמים היו כל כך מתישים ומיותרים אבל שוב , אני מדגישה , לפעמים. כי היו רגעים כל כך יפים שהיו כתובים בצורה הכי טהורה שיש ופרטו בדיוק על המקומות הנכונים.
דבר שני , החלק הרביעי בספר מעט מיותר , אני חושבת שהמסר היה עובר הרבה יותר טוב אם הספר היה נחתם בחלק השלישי ,כי אני חושבת שהמסר מעט התפספס אחרי נקודת השיא שהייתה בחלק השלישי. כל ההתייפיפויות למיניהן, רק גורעות מהאיכות של הספר והופכות אותו לרגע לצ'יק ליט , דבר שכל כך לא אפיין את הספר בחלקים האחרים.
לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוהבת שספר נגמר בנקודת השיא , בלי כל ה- 19 שנים מאוחר יותר (הארי פוטר ואוצרות המוות, מישהו?) אפילו אם הסוף משאיר תחושת אי נוחות. אני יכולה לומר שבהשוואה לרעלה של ורדים , הספר מעביר את המסר בצורה הרבה יותר חזקה ומטלטלת , כי ברעלה של ורדים לא באמת הרגשנו את הדיכוי והאווירה הנוראית , רק שמענו אותה מהדהדת חלושות .
אבל כן, אני ממליצה על הספר , אם תהיתם .

*מי שקרא - עמ' 111-112 - הקטע עם האקדח - פשוט גאוני .

» ביקורות נוספות של כלשהי
» ביקורות נוספות על אלף שמשות זוהרות