ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
ספר מעולה

---

אז...
זו הפעם הראשונה שאני מביאה את דעתי על ספר .
הספר הזה ספציפית הוא אחד שהיה חרוט בלב שלי למשך הרבי זמן, עם אתה או את חושבים לקרוא אותו תעשו את זה בלי לדעת דבר לעליו.
הוא מסוג הספרים שצריך להכניס אליהם עם %0 ידעה על המתרחש.

מכאן והלך הביקורת הזו תהיה מלאה בפריקה של מחשבות ,רגשות ,וכו על הספר ובעיקר *******ספוילרים.



טוב אז ...
הפעם הראשונה שקראתי את הספר הייתה בדרך לאלת ,כשאני נעולה באוטו עם המשפחה שלי: אמא ואבא שלי,אחי בן ה15 שלא ממש קורא ספרים או בכלל ואחותי הגדולה בת ה22 ,במשך כ-7 או יותר שעות.
כשקראתי את הספר הייתי כל כך שקועה בו,ובנוסף לכך הייתי עם אזניות על פול ווליום שומעת "Take Me to Church" ,ועוד כל מיני שירים כאלו. אני לגמרי הייתי כולי בתוך העלילה בתוך סוג של בועה. במהלך הקריאה הגעתי לשלב שבו אני בוכה בטרוף ,נהרות על נהרות של דמעת בין עם זה כשגילו שהכלבים נשרפו למוות עם בית או כשקיידס לראשנה מציין את סבתא שלה מתה.
אני בכיתי בהיסטריה שקועה בספר עם ואזניות ,כשפתאום אני מרגישה טפיחה מצידה של אמא שלי על הכתף ,הוצאתי את אוזניה ויצאתי מהבועה של הספר והמוזיקה. הסיטואציה שאיילה אני נכלאתי ; המשפחה שלי כולם אחד אחד נקרעים עליי מצחוק לא מבינים למה אני לעזאזל בוכה בהיסטריה כזו. בסוף לאחר שאני מקבלת כמה תגובות שונות ומשונות מהמשפחה שלי : אמא שלי ,שמצד אחד לא ידעה אם לצחוק עליי או לדאוג לי. אחי מצד אחר שלא ידע מה יותר מצחיק אותו,אני או הוא ,עם בדיחות שהוא סיפר ובעיקר לעצמו ,אגב שבכלל לא היו מובנות כי הוא עשה את זה תוך כדיי שהוא מתפוצץ מצחוק. ,והיה גם אבא שלי מצד שלישי שבכלל לא ידע אם לסיים את הסקנדל או להצטרף איילו .
אני פשוט החזרתי את האזניות ,ולתוך הבועה. מתעלמת מהם. וממשכה לקרוא.
אני דיי בטוחה שמהצד זה היה צחק אם לא קורע לראות את זה:
משפחה נוסעת לאלת ,אחת הבת מביין שתי האחיות יושבת במכונית ,קוראת לה השקט ונחות ,משדר שלווה ורוגע מופתי.
שפתאום !? ...
בום!!! טרח !!
בלי שום התראה מראש פורצת בבכי היסטרי בלי שום גורם נראה לעיין.

טוב.
די.
הובחן.
מעבר לחויות המוזרות שהיו לי עם שמשפחה שלי במהלך אותה נסיעה \קריאה. הספר הזה בהחלט היה יוצא דופן בשבילי ,כי מעבר לשתי הגליות הסוף הספר (קיידנס ושאר השקרנים היו אלו השרפו את הבית .שקיידנס בכלל מדמיינת\רוחות הרפאים של השקרנים האחרים בכלל מתגלות לפנייה וכי הם נשפו עם הבית בגלל קיידנס ברוב "גאוניותה" הציתה את היציאה היחידה שלהם מהבית) היו לי גם רגעי הבנה טהורים ,הסקת מסקנות, שהגעתי אליה בהלך בסיפור (יש לציין שבשלב מאוד מוקדם של הספר ).
המסקנה היא שהספר עצמו!
כל העלילה, הסיטואציה ,היא משל אחד גדול של המציעות,ההבנה שהחברה והעולם שאנו חיים בו ,שהכול עדיין מנוהל ומנועה מכסף ועוצמה כלכלית,שגזענות היא עדיין גורם מחשוב במשחק העונה לשם חיים.,שהרקע והמוצא שממנו אני באה (לא רק אני כולנו) תמיד הין גורם משפיע על החיים שלי.
לא משנה כמה אנשים עובדים קשה, שלא משנה כמה מבריקים הם,אנחנו חיים עדיין בחברה שלא קל בה ,היא עוד מוחנה לקבל את כולם . כל זה נפל עליי פתאום בבת אחת ,משמיים .זה העלה לי רק בשתי דמעות. הדמעות הראשונות שלי מספר. שתיי דמעות שהובילו אותי לשינוי תפיסת העולם שלי.

זה בהחלט אחד הספרים שהשפיעו עליי,שינו לי מעט את תפסת העולם .
מעבר לכך שהספר גרם לי להסתלק אחרת על העולם, בצורה בוגרת יותר ,להבין שתמיד יש מה לשפר החברה האנושית שלנו ,כי אנחנו בנוים לטעות וללמוד מזה ולנסות לתקן ולשפרואז שוב מחדש.כי מה המשמעות של להיות בני אדם
ושנכון כולנו עוברים הדברים הקשים בחיים כול אחד במידתו ורמתו ,עדיין צריך למצוא את הכוח להמשיך הלאה אל העתיד ולא לשקועה בעבר.
חיים מתרחשים פעם אחת וצריך לנצל אותם .

נארלי שחפרתי קצת , לא?? ;)

» ביקורות נוספות של אבודה בעולם של ספרים
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים