ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 15 בפברואר, 2016
ע"י גבריאלה
ע"י גבריאלה
האחיין שלי האשים אותי על לא עוול בכפי בהעדר חוש הומור. אז הוא נתן לי לקרוא את הספר הזה, שהוא הגדיר אותו "מצחיק ושנון במיוחד", וביקש שאחווה דעה.
קודם כל, זה לא רומן רגיל. זה יותר אוטוביוגרפיה שמתארת את היחסים המאוד מורכבים (שלא לומר מתוסבכים) שבין הסופר לאלוהים.
האם הספר כל כך שנון כמו שהאחיין שלי הבטיח? בהתחלה זה קצת משעשע, אבל אחר כך זה מתחיל לחזור על עצמו. והפריע לי גם העדר העלילה. זה כמו לקרוא מאמר בעיתון, אך המאמר הזה משתרע על פני למעלה מ- 200 עמודים...
ואולי בכלל האחיין שלי רצה להעמיד אותי במבוכה בגלל שאני אישה דתייה? טוב, אז הוא הצליח. הספר הזה כולל קטעים שיהיו מאוד צורמים לאנשים דתיים. מאוד.
הקהל היחיד שיכול לדעתי ליהנות מהספר הוא זה של חוזרים בשאלה שלא שלמים עם עצמם ומחפשים חיזוק חיובי עם הבחירה שלהם, ממש כמו האחיין שלי. ואוי ואבוי לכזה חיזוק חיובי...
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אני נהנתי מהספר הזה
של שלום אוסלנדר ואני לא חוזר בשאלה.
מהספר השני שלו נהנתי הרבה פחות. אני בכל אופן ממליץ לקרוא באותה נשימה גם את "אלוהים לא מרשה" של חנוך דאום. |
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
