ביקורת ספרותית על תני לי לאחוז בידך מאת טובה אלסטרדאל
ספר בסדר

---

אני מקנאה בשבדים. באמת. לאו דווקא בגלל מדינת הרווחה מעוררת הקנאה, לא בגלל הפערים השפויים בין עשירים לעניים, ודאי לא בגלל מזג האוויר המאוס שלהם, אפילו לא בגלל הבלונדיניוּת. אני מקנאה בהם כי הם שוחרי טוב, מוכנים לפתוח את הלב (ולעתים גם את הכיס) ולעזור לכל חלכא ונדכא על פני כדור הארץ. הם לא אומרים "עניי עירך קודמים" (מן הסתם כי הם יודעים שהעניים שלהם יחשבו לגבירים בין עניי ארצות אחרות.) הם פשוט מוכנים לעזור. הסיפור הנוכחי עוסק בשבדית תמימה שנוטשת את שתי בנותיה הפעוטות ונוסעת בשנות השבעים של המאה הקודמת בעקבות האהבה אל ארגנטינה, לעזור למחתרת שם להציל את המדינה מידי החונטה ומשטר הגנרלים הידוע לשימצה.

הסיפור מתרחש כאשר שתי הילדות בגרו. האחת הדחיקה והסתגלה לחיים בלי אם, האחרת אובססיבית לגלות מה עלה בגורלה ולהבין את הבחירה שלה. הן כמובן מעירות דובים מריבצם, נכנסות להרפתקאות הזויות ומשלמות מחיר יקר מאד על הקשר המשפחתי שלהן.

האם אני חושבת שהמשטר בארגנטינה של אותן שנים היה רצחני ואפל? כשאני חושבת על זה - כמובן. רודנות שלא בחלה בשום אמצעי הפחדה, עינויים מזעזעים, העלמת אנשים על "פשעים" כביכול, והכל במסגרת קונסנזוס קדוש של שמירה על ביטחון המדינה (ועל מוקדי הכוח של הגנראלים).
האם אני חושבת שצריך ללספר סיפור יותר-זוועתי-מהמציאות על המשטר הזה, כדי שכולם יזדעזעו? לא ולא. אלסטרדאל לוקחת סיפור לא לה ומתארת אותו בפירוט פלסטי, עד טיפות הדם והזוועה האחרונות. היא גם רוקחת סיפור לא אמין בעליל והפיתרון שמצאה לסיפור שלה גרם לי להרים את גבותי לגובה לא ייאמן.

זה לא ספר רע. בהחלט לא משעמם. אבל במקום לנסוע לארגנטינה אולי עדיף היה לו אלסטרדאל חיפשה את הפשעים קרוב לבית? מקריאת כמה מותחנים שבדיים אני מתרשמת שיש להם בהחלט קולצקצייה ראוייה של פשעים, לא צריך לחפש בחוץ. אגב - גם בתחום הזה אינני מקנאה בשבדים. אני מעדיפה אם כבר את הפשיעה הצנועה (יחסית, יחסית!) שיש לנו כאן.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על תני לי לאחוז בידך