ביקורת ספרותית על ה-100 - ה-100 #1 מאת קאס מורגן
ספר טוב

---

ה-100.
קאס מורגן.
שלושה-ארבעה כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת הבאה אכן תכיל ספויילרים. ראו הוזהרתם!]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}



אחח, ביקורת....
זה לא משהו אפשר לעשות בקלות ראש כל כך.
אם כי, למי אכפת?! זה לא כאילו אנשים צריכים לקרוא את זה אחר כך..

בכל מקרה,
איך הגעתי לספר?
הכל התחיל ביום אחד, ה-17 לאוגוסט ליתר דיוק, נוער קורא.
אני לא אתחיל לספר את הכל כי זה יהיה פשוט ארוך ומייגע בשבילכם, לכן אני אמשיך ואגיע לפואנטה:
גנבתי מאור את הספר.
הוא יכול להגיד ששאלתי אותו ממנו, והוא גם יכול להמשיך לחשוב ככה.
הספר שלי לעולמיייםםםם! מוחאחאחא וכל זה.
בין היתר שהספר נשמע מעניין, גם שמעתי על סדרה שעשו וחס וחסיסה שאני אראה סרט/סדרה לפני קריאת הספר. אם כי אני מודה שבתור ילדה חטאתי בכך כמה וכמה פעמים. אנא סילחו לי S:


דברים טובים? (כי בכל ספר יש)
הממ
# הסיפור ממש מגניב וכל הרעיון הכללי שלו פשוט קאבום אחד גדול.
# אסירים. אחד שממש אהבתי משום מה.
# סיימתי אותו דיי מהר.
# מסופר יחסית טוב מארבעה נקודות שונות.
# הכתיבה. אני חייבת לומר שהיו הרבה קטעים שממש אהבתי אותה.
# הקטעים שחוזרים בהם אחורה ופתאום מספרים על משהו אחר. ממש אהבתי את זה. זה נתן דבר שונה ללמוד על הדמויות.
# ארבעת הפרקים הראשונים לדעתי היו ממש טובים, או לפחות רוב רובם של ארבעת הפרקים האלו.
# אהבתי שהסופרת הרגה כמה אנשים בנחיתה, כי אחרת זה באמת היה ממש דפוק שאיכשהו כולם הגיעו לקרקע.
# לוק וגלאס. הם ממש חמודים. אבל... {המשך למטה}.
# אהבתי שאף אחד פה לא מושלם. שלכולם יש חטאים.


דברים רעים? (כי לא פגשתי ספר שאין פה. או שבעצם כן? טוב זה לא משנה עכשיו. נמשיכה)
חיחי זה הולך להיות ארוך...
# נתחיל קודם עם לוק וגלאס, כי הבטחתי קודם. כפי שאמרתי הם ממש חמודים והוא הציע לה נישואין, והחזיר את התליון, וסלח לה על טיפשותה הרבה (למרות שהוא לא יודע הכל. אבל נסלח לו), ושהוא זרק את קמיל ה&%$P%* הזו (היא פשוט בחורה מעצבנת, שנמצאת בפריינדזון ולא מוכנה להודות בכך. שתמצא מישהו אחר.) כדי לחזור לגלאס, ו- ו- אני חושבת שהבנתם. אבל לא. לא הבנתם. כי אז הסופרת החמדמדה שלנו שכל כך שונאת אנשים מאושרים ואהבה מזוגזגת שהיא הייתה חייבת לדאוג שמשהו תמיד יהיה בדרכם.
קודם זה האמא המעצבנת של גלאס, ואז זה התינוק שהגיע משום מקום והחוק המטומטם של המועצה, ואחר כך הכליאה שלה, אחר כך שהיא משתחררת זו קמיל הזו, ואז זו שוב האמא שלה, ואז זו המועצה הדפוקה הזו (למרות שזה בעקיפין). אה ובסוף הספר מלבד המועצה והחלטתה שמשפיעה בעקיפין, זו שוב קמיל שמאיימת להרוס.
אה ואז כדי שהקוראים ירגישו טוב ולא ידאגו יותר מידי, אין יותר המשך לסיפורה של גלאס. או לפחות לא בספר הזה.
כמה נחמד^^
# מאהבה מזוגזגת אחת, עברנו אל אחרת. אני נשבעת לכם שבערך מהפרק ה, אני חושבת. היה לי ברור שהסופרת הזו תגרום למשהו שיקרה בין קלארק ובאלמי. כל כך צפוי שזה היה פשוט מרגיז ברמות מעצבנות שזה באמת קרה. ועוד כל כך מוקדם בספר. וגם היה לי ברור שהסופרת הזו תנסה לגרום לוולס המסכן חיים קשים עם קלארק.
אבל באמת? היא הייתה חייבת לעשות את זה? למה להיות צפויים כל כך?! מה זה עוזר לכם, הסופרים? בכל מקרה, הבנתי בשלב מסויים שהסופרת הזו תעשה הכל כדי שאף אהבה לא תצא מהספר הזה. אבל עדיין, זה כל כך מעצבן, בעיקר כשאהבה זה בערך 70% מהספר הזה. או לפחות ככה זה מרגיש. (עוד שנייה אחזור לזה).
ונחזור לענייננו. וולס-קלארק-באלמי. רק אני חושבת שזה נשמע כמו חבורת בנים? בכל מקרה. הכל שם כמעט צפוי ביחסים ביניהם. אני שנייה פונה אל יחסי וולס-קלארק:
וולס וקלארק חברים טובים. וולס וקלארק זוג מדהים. קלארק מספרת לוולס על משהו שמפריע לה והורג אותה, אך למרות זאת מבקשת שלא יעשה דבר כדי להציל את הנשמה הכאובה שלה. וולס מציל את הנשמה הכאובה של קלארק, אך הדבר עולה בחייהם של הוריה, דבר שקרה בטעות לגמרי ווולס לא ציפה אליו. קלארק שונאת את וולס. קלארק גם היא נכנסת למעצר עד המשפט הנוסף שלה בגיל 18 שיגרום למותה, וולס מתייפח או כל שטות אחרת ופונה לאביו שמסנן אותו (כי אין הורה אחד נורמלי ותומך בכל הספר המזוגזג הזה). וולס שומע שהדרך היחידה להציל את קלארק ממוות היא להקדים את המשלחת לכדור הארץ, אבל כדי לעשות את זה הוא צריך לעשות משהו שעלול לסכן את כל המין האנושי (שעל הספינה) וקרוב לוודאי להרוג את עצמו. וולס עושה את המעשה ומגיע גם הוא אל האסירים הנשלחים לכדור הארץ יחד עם קלארק. קלארק עדיין כועסת על וולס כמובן. קלארק ווולס מגיעים אל כדור הארץ. קלארק הולכת לבאלמי וכמו לאיודעתמה מנשקת את הבחור על היום הראשון שהיא פוגשת אותו, כמה נחמד -_-. וולס עצוב-עצבני-אלוהים יודע מה. קלארק כמעט מתה, וולס מציל אותה. "עכשיו אני אוהב אותך לנצח וולס!!" -קלארק. (טמטום). קלארק סולחת לוולס והולכת להשלים איתו לגמרי, או מה שזה לא יהיה. יש שריפה וקלארק רוצה לרוץ לתוכה כדי להציל את חברתה שקרוב לוודאי כבר מתה, וכמובן שוולס עוצר אותה כי הוא לא רוצה שהיא תהרוג את עצמה. קלארק כועסת עליו ושוב שונאת אותו לעד. או לפחות עד לאן שהספר מספר.
אין לי שמץ איך אני יכולה לתאר את היחסים האלה. זה כל כך ... פשוט.. כאילו... הבנתם. אני מקווה. כי אין לי את המילים כדי להסביר את זה.
אני חושבת שאני אסיים את הנושא הזה במשפט: הסופרת שונאת אהבה מכל סוג שהיא.
# בשביל ספר שאמור לעסוק בבני האדם שטסו לחלל בעקבות קרינה? זה היה קרינה נכון? לא משנה. ועכשיו שלחו קבוצה של 100 חזרה לשם כדי לבדוק אם הכל טוב וכל זה. רוב הספר הזה עוסק ביחסי אהבה וכל השטות הזו. הרבה פחות מהספר עוסק בדברים האחרים. בכל דבר אחר שהספר אשכרה אמור לספר עליו.
לא יודעת מה איתכם, אבל אותי זה דיי עצבן. אני ציפיתי למשהו אחר. אבל כנראה שתמיד נועדנו להתאכזב מהציפיות שלנו.
# הדמויות פה. מבחינה מסויימת הן היו טובות ומעולה וסיפרו את הכל בצורה טובה. אבל משהו אחד בהם ממש הפריע. הפריע לי שמכל נקודת מבט הדמות נראית שונה לגמרי. נגיד ניקח את וולס. מהנקודה שלו ושל גלאס הוא נראה חמוד, חכם, שלו וכל זה. אבל מהנקודה של באלמי הוא נראה כמו חייל דפוק ומעצבן, חסר כל תוכן וריק מאישיות, למרות שלאיזה כמה שניות באחד הפרקים של באלמי וולס נראה נחמד מאוד והוא אפילו חייך. כמה נחמד. וגם באלמי נראה שונה בכל אחת מנקודות המבט. וגם קלארק מתנהגת שונה. כאילו לדמות אמור להיות קו אחד. אלא אם כן הדמות עוברת טראומה רצינית ואז זה מצדיק שינוי קיצוני. אבל מה שקרה פה, אני לא יודעת אם כל כך הצלחתי להסביר את זה טוב, זה פשוט הרגיש לא נכון. משהו בבנייה של הדמויות דרך כל נקודת מבט הרגיש שונה ולא טוב.
# היה חסר לי משהו לאורך כל הספר. דמות שבאמת יודעת מה הולך בספר הזה. עזבו דמות. מישהו שיודע מה הולך בספר הזה.

יש עוד, אבל, אתם יודעים, שלוש וחצי בלילה ואין לי כוח יותר.



סוף הספר.
אלוהים.
זו לא דרך לסיים ספר!
כל כך הרבה קצוות פתוחים.
אין משהו אחד שסגרו במהלך הספר.
והסוף הזה כל כך לא היה מוצדק.
טוב, הוא היה מוצדק.
אבל היה חסר עוד תיאור כלשהו חוץ מהמשפט "היו אנשים שלא נטשו אותו כלל."
חסר משהו שם.
פשוט חסר.
וכל הדברים שנשארו פתוחים. וכל הדברים שחסר להם סיום או משהו כדי לסגור את המעגל. יש כל כך הרבה מהם.
אולי בסדרה מובן יותר דברים. אני אראה אותה בהזדמנות. גם ככה תכננתי לראות אותה.




שלושה-ארבעה כוכבים?
אני אסביר.
לספר יש רעיון טוב. רעיון מגניב. משהו שבהחלט עלול לקרות ביום מן הימים.
אבל. יש. כל. כך. הרבה. דברים. מעצבים. פה.
[ראו מעלה]
אבל אבל אני במצב רוח רחמני ברגע זה, ולכן נתתי ארבעה כוכבים ולא שלושה. אם כי, בשלב מסויים של הספר אפילו שקלתי לתת שניים.



טוב
לפחות אני יודעת שיש עוד שני ספרי המשך.
אז יש לי עוד מה לקרוא בנושא ואולי לא לשנוא לגמרי את הכל.
ואני מקווה שלפחות בספרים הבאים מסופר יותר מאשר על אהבות נכזבות מזוגזגות.




אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי: ^_^
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הביקורת שלי, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת XD

» ביקורות נוספות של S-E-5914
» ביקורות נוספות על ה-100 - ה-100 #1