ביקורת ספרותית על למצוא את לורה מאת קיי הופר
ספר בסדר

---

לורה היא אמנית. לפחות היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. עד שזה יקרה, היא עובדת כגרפיקאית במשרד פרסום ובזמנה הפנוי מציירת ואוספת מראות. יש לה אובססיה למראות והשיגעון הזה היה חלק מחייה מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא מחפשת בהן משהו אבל לא יודעת מה בדיוק. היא מגיעה למסקנה שהיא מחפשת מראה מסוימת מאוד וכל המראות שקנתה, לא משביעות את רצונה עד שהיא מגיעה למכירה פומבית של משפחת קילבורן.
וכך, בחצר האחורית של אחוזה מפוארת, בין כל השמאטעס והפיצ'יפקס שהוצאו מעליית הגג, היא מוצאת את המראה ה'נכונה'.

מהרגע הזה העסק מתחיל להסתבך: פיטר קילבורן קופץ לביקור ומציע לה סכום כסף לא מבוטל כדי לקבל את המראה בחזרה.
הוא יפיוף-צמרת-בעל-קול-שובר-לבבות-גבוה-שיער-שחור-עיניים-כחולות-פסל-של-שלמות-גברית.
בקיצור, מ-ו-ש-ל-ם.
הוא אפילו מפלרטט איתה אבל לורה שלנו מתגברת על ההלם והשיתוק שאוחזים בה ומסרבת הן לכסף והן לחיזורים. לא קל.

ההלם חוזר במהרה, עוד באותו הלילה, כאשר פיטר המושלם נרצח בדקירות סכין ולורה הופכת לחשודה העיקרית. בעיה.

מפה לשם, היא מגיעה לאחוזה כדי לשכנע את כולם שהיא ממש בסדר והכל עלילות שווא וגם לרחרח קצת פרטים על המראה המסתורית. ככל שהיא מתעמקת בהיסטוריה המשפחתית, היא מגלה שלהיות קילבורן זה לא כזה גליק גדול ויש יותר מדי סודות ותאונות מסתוריות במשפחה הזאת, וגם סבתא אחת שתלטנית שעל פיה יישק דבר.

ההיגיון הבריא אומר לה שמוטב להתרחק מאחוזת הרפאים אבל מנגד יש את דניאל והוא יפיוף-צמרת-בעל-קול-שובר-לבבות-גבוה-שיער-שחור-עיניים-כחולות-פסל-של-שלמות-גברית.
בקיצור, מ-ו-ש-ל-ם. נשמע מוכר? הוא האח הגדול של פיטר (נו, זה שנרצח).

אז מה יקרה עכשיו? האם יכניסו את לורה למרתף מעופש, יקשרו אותה לכיסא ויקטוריאני עתיק וינסו לגרום לה להחזיר להם את המראה? האם היא תיאבק בהם? לא ולא.

גברת הופר יקרה, הסתכלי לי בעיניים (כאן) ותודי שרצית לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: לכתוב רומן רומנטי ולעטוף אותו בנייר מרשרש של מתח ורציחות.
אמה-מה, מי שאוהב ספרי מתח, צפויה לו אכזבה כי זה שלורה תשאל כל הזמן: 'מי רצח את פיטר?', 'חייבים לגלות מי רצח את פיטר, לא?', 'אנחנו עדיין לא יודעים מי רצח את פיטר, נכון?', טרם חשפנו את הרוצח של פיטר, הלא כן?', וגם 'מה הסוד של המראה?', 'איך אני אגרום לדניאל לגלות לי את הסוד של המראה?', 'איך המראה קשורה לרצח של פיטר?', 'האם התחקירנית שלי תצליח להתחקות אחרי ההיסטוריה של המראה?', לא יהפוך את הספר לספר מתח.

מה רע להישאר במשבצת של ניקולס ספארקס? את כותבת טוב, הסיפור לא דביק מדי, התרגום נהדר ואפילו העריכה ללא רבב. יש אהבה ותשוקה בשפע, וגם סקס וארוטיקה (הנה, אמרתי את זה...), הגברים מושלמים, הנשים – פחות, אבל הדפים נהפכים כמעט מעצמם ואין שום בעיה עם המושלמות הלא מציאותית כשמדובר בקיטש רומנטי מתקתק.

אז למה לסבך ולהלעיט אותנו באטריות? הרי ספר מתח זה לא. במיוחד כשמגלים את הקטע עם המראה, מתרגזים ומורידים עוד כוכב בדירוג באתר "סימניה".

לסיכום, כאשר חסר מלח, סוכר אינו אומר דבר.

» ביקורות נוספות של פואנטה℗
» ביקורות נוספות על למצוא את לורה