ביקורת ספרותית על אטה ואוטו וראסל וג'יימס מאת אמה הופר (yaelhar)

ביקורת ספרותית על אטה ואוטו וראסל וג'יימס מאת אמה הופר
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 בינואר, 2016
ע"י yaelhar

מישהו אמר פעם, שכלבים וילדים גונבים את ההצגה. לאחרונה מתפתח לו מין קטע שזקנים - רצוי ישישים, רצוי קצת פראים, רצוי כאלה שמשייטים נגד הזרם (בקיצור, נו, זקנים מומצאים) - גונבים את ההצגה גם מילדים וכלבים. כי לאחרונה יש די הרבה ספרים שזה המוקד שלהם. אם להזכיר כמה בקצרה - "המסע הבלתי סביר (בעליל) של הארולד פריי", "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" וגם "ההזדמנות האחרונה של ביל וורינגטון" הם מייצגים שלל לאומים - אטה מהספר הזה היא קנדית, הארולד פריי הוא בריטי, אלן קרלסון בן המאה הוא שבדי וביל וורינגטון הוא אמריקאי. אבל גישתם דומה - מין שלילה של הזיקנה כפי שאנחנו מכירים (ופוחדים ממנה) והפיכת הקשיש לבן-עשרה מלא עזוז, הנוטש את הכורסה, כוס התה בלימון ובית האבות ויוצא למסעות אקסטרים, כאילו הדמנצייה והמוות אינם אורבים מעבר לפינה.

אמה הופר היא קנדית המתגוררת באנגליה, היא מוזיקאית וזה הרומן הראשון שלה. לפחות שלושה מהספרים שהזכרתי קודם הם ספרי ביכורים. מצד אחד יש לי חולשה לספרי ביכורים בהם אתה פוגש את הסופר עוד לפני שהכתיבה שלו עברה ליטש ועידון. אבל אפשר גם לראות בחלק מספרי הביכורים את הצורך של הסופר להיות מיוחד ויוצא דופן. וזה יכול להסביר את הבחירה בנושא שמציג מציאות מעוותת, כמו הצגת הזיקנה בספרים שמניתי (ובעוד רבים שלא קראתי).

הספר כתוב בסדר. מתאר את הקשר בין שלושה אנשים על פני כשישים שנה, יש בו תאורים יפים של חיי חוואים בקנדה בתחילת המאה העשרים, וקצת תיאורי נוף חביבים. אבל הוא עובר לעתים קרובות מדי להתייחסות פיוטית שאינה תורמת, לדעתי, לא לסיפור ולא לסגנון. הופר משתמשת בהמון אליגוריות - גם זו טכניקה שאינה חביבה עלי אם אין לה הצדקה, ובספר הזה אין לה הצדקה, כך הרגשתי.
ובשורה התחתונה? מי שרוצה להכיר את הזיקנה כפי שהיתה צריכה להיות, לו מי שתכנן את החיים היה מתחשב בנו קצת יותר - זה הספר בשבילו. לכל האחרים - אני ממליצה על מדע בדיוני.

23 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אטה ואוטו וראסל וג'יימס

טוקבקים

+ הוסף תגובה

טופי	טופי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים) אני בעד מדע בדיוני בכל מצב, ביקורת מוצלחת..
yaelhar	yaelhar (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) רב תודות, רויטל! נראה לי שכשהתחילו עם סיפורים שילד במרכזם המטרה היתה למשוך תשומת לב לגישה החריגה (אוליבר טוויסט, דייויד קופרפילד, נניח) כי בתקופה ההיא ילדים היו נושא לא מעניין בעליל. נראה לי שקצת מהגישה ההיא זולג גם לנושא הזקנים היום. מי מתעניין בהם בכלל? (כן, אני יודעת, לכל אחד יש איזו סבתא מתוקה שהוא אוהב...) לכן כשמעמידים זקן במרכז - אבל כזה שלא עושה מה שאנחנו מצפים מזקן לעשות - זה גימיק גונב הצגות.
רויטל ק.	רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) אהבתי את הניתוח שלך, לפיו הזקנים מחליפים את תפקיד הילד. יש הרבה ספרים כאלה, שהמספר הוא ילד וזה חלק מהגימיק שלהם (המקרה המוזר של הכלב, המתיקות שבתחתית הפאי). מוזר, שהקשישים הופכים ל"גימיק", לכאורה הם גיבורים מתבקשים שיכולים לספר סיפורים מעברם... אולי זה קשור לתוחלת החיים שעולה כל הזמן.
yaelhar	yaelhar (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) חן חן, נצחיה! אולי החמיצות - שאנחנו מייחסים לזקנים - מקורה בכאב. לא יודעת. אבל היא קשורה בודאי גם להרגשה שנזנחת בצידי הדרך כשצעירים ממך שועטים קדימה ואין להם יותר מדי סבלנות - אם הם לא מוכרחים - לשמוע את הסיפור שלך.
yaelhar	yaelhar (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) זשל"ב תודה רבה!
נצחיה	נצחיה (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) "הזיקנה כפי שהיתה צריכה להיות". קולע ונכון. ובנוגע לחמיצות - מי שכואב לו, חמוץ. אין מה לעשות נגד זה. הטבעי הוא להרגיש את זה. הלא-טבעי זה להתעלם מהכאבים ולהתנהג שלא בהתאם לגיל וליכולות הגוף.
זה שאין לנקוב בשמו	זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) אחלה ביקורת. קלילה וכיפית.
yaelhar	yaelhar (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) תרזה באטיסטה: אני מברכת את סבתא שלך, ומאחלת לה המון מסעות (ברגל, כן?) של 3000 קילומטר בגיל 83, דרך שדות יערות ונהרות גועשים, כשבכיסה קרייקרים וביסקויטים כצידה לדרך, מעט מאד כסף וקויוט כמלווה... הז'אנר, בצורתו הנוכחית הוא בעיקר לא אמין.
yaelhar	yaelhar (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) פואנטה - צודקת. אם כבר להמציא הספרות הבדיונית עושה את זה טוב ואמין יותר. להמציא מחדש את הזיקנה נראה כניסיון פתטי להימלט מהפחדים שלנו.
yaelhar	yaelhar (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) בת-יה תודה רבה לך! למרות שהכוונות בודאי טובות, לדעתי ספרות שמשרתת אידיאולוגיה - כל אידיאולוגיה - משלמת מחיר בערך הספרותי או בערך האידיאולוגי. "סוף סוף מקשיבים להם"? הופר נראית בעיני כמי שלא ראתה זקן מקרוב, והמציאה לעצמה זיקנה שונה. "לעשות חיים" הוא שונה מאדם לאדם ושונה אצל אותו אדם בגילאים שונים. ואטה בסיפור ממש לא "עושה חיים". ההפך.
ענת	ענת (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) לא מסכימה איתך שאלה זקנים מומצאים. יש לי אחת כזאת בבית ;-) סבתא שלי כזו. מאתגרת את חוקי הזיקנה והפיזיקה. מנטלית, כמובן. והאמת - זה גם מאוד משפיע לטובה על בריאותה. נשמע ז'אנר מעולה. כן יירבו.
פואנטה℗	פואנטה℗ (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) חייכת אותי, יעל :-). אני מעדיפה מדע בדיוני (שעדיין לא קראתי).
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) בת-יה, אין לי שמץ על מה את מדברת. גם צעירים בוחרים לפעמים לחיות חיים מלאי חומצה.
בת-יה	בת-יה (לפני 9 שנים ו-7 חודשים) יפה. ואני דווקא שמחה לז'אנר החדש הזה, על זקנים, כי סוף-סוף מקשיבים להם, וסוף-סוף מבינים שזקנה זה גם עניין של בחירה. תמיד אפשר לשבת מול הטלוויזיה ולהאנק מכאבים אבל בהחלט אפשר גם ל"לעשות חיים". וזה לא הזוי כמו שצעירים רבים חושבים.