ביקורת ספרותית על ניסויים בחיי משפחה מאת שי גולדן
בזבוז של זמן

---

ספר שני של שי גולדן אותו קוראת. הספר הראשון אותו קראתי היה "הבן הטוב".
בגלל שחשתי לגבי הספר "הבן הטוב" בליל תחושות, אותן לא חוויתי עם שום ספר.
הבעייתיות שלי עם הספר התבטאה בזה שלא ידעתי לומר לעצמי באם אני אוהבת או לא אוהבת אותו.
היום ראיתי כי נתתי לו ניקוד מאד נמוך, בגלל הקושי לעכל תסבוכי הנפש שבו.
מכאן נבעה הסתקרנותי לגבי ספר זה.
גם כאן - מדובר בגבורים בעיתיים, מתוסבכים. גם ספר זה קשה לעיכול כקודמו.
הוא עושה משהו בבטן...תחושה של אי נוחות, של משהו קשה, לא פתור ומתוסבך.
להגיד שהספר לא טוב, לא יהיה נכון. הוא קריא. יש עלילה...יש ניתוח פסיכולוגי של הדמויות.
יש פילוסופיה. מה שבהחלט נותן חומר למחשבה. מצד שני הכל מוקצן, קשה. פוגע בבטן הרכה ולא עושה נעים.
הקריאה מזכירה לי את אשר חשתי לאחר קריאה של הספר הקודם.
נזכרת כי אחרי קריאת הספר שאלתי את עצמי באם הספר הוא ספר טוב ומכאן שאלתי שאלה גדולה יותר,
"מה הוא ספר טוב?", האם ספר שלא מלטפך בכוון הפרווה, אלא מעורר למחשבה, קורא תיגר על מוסכמות החברה
בבוטות, שמעורר רגשות אי נוחות, אי נעימות וכדומה...יחשב לספר טוב?
התשובה, כנראה תלוי...
לגבי הספר הזה? - תלוי מה יהיה הסוף, כי רבע מהספר עדיין לפני.
(גם הניקוד ינתן לכשאסיימו)
ועוד הערה: אני תוהה לגבי אישיותו של המחבר...הבנתי כי בספר הקודם יש יסוד אוטוביוגרפי.
האם יש קשר בין הדברים? האם אתה צריך להיות סוג של טיפוס, אדם מתוסבך בכדי לכתוב ספר מתוסבך?
טרם הגעתי למסקנות.

סיימתי את הספר. לא אהבתי!!! יותר מדי פילוסופיה. יותר מדי סטיות. יותר מדי התפלצפות ואף התנשאות
מפי המחבר.
ספר טוב? - הפעם אומר, לא!!!

» ביקורות נוספות של סבטלנה כהן
» ביקורות נוספות על ניסויים בחיי משפחה