ביקורת ספרותית על הנרות בערו עד כלות מאת שאנדור מאראי
ספר טוב

---

שאנדור מאראי כותב על תקופה משמעותית בהיסטוריה של אירופה בכלל, ועל התפוררות האימפריה האוסטרו הונגרית ומעמד האצולה בפרט. הספר הספציפי, הנרות בערו עד כלות, הוא פנינה של ממש. העלילה מתמקדת בידידות בין גברים. אם לשפוט על פי המחבר, רק בין גברים יכולה להתקיים ידידות שכזאת. במאקרו, משקפת העלילה את המצב החברתי והתרבותי. אחד משני הידידים, זה המכונה בספר בשם "הגנרל", ממשיך לחיות את חייו תוך דבקות חריגה במורשת של אבות אבותיו ואילו השני, קנדור, הוא איש העולם הגדול. הספרים והמוזיקה הם מפלטו והם מאפשרים לו חירות המחשבה והרגש. שם הוא מוצא את עצמו וחייו אינם מושעבדים למורשת. הוא המעמד הבורגני העולה.
אהבתי את התובנות העולות מהשיח (מונולוג משמעותי ביותר!!). מהי האמת? מהו טעם החיים? מהי בגידה? מהי נאמנות? מהו אמון? מהי תשוקה מיוסרת? בקיצור, מושגים רבים מוגדרים כאן על רקע המימד הבין אישי והמימד החברתי-תרבותי במאקרו.
יופי של ספר!

» ביקורות נוספות של טרי
» ביקורות נוספות על הנרות בערו עד כלות