ביקורת ספרותית על הבוגד בירושלים - יוסף בן מתיתיהו, מצדה וחורבן יהודה מאת דזמונד סיוורד
ספר טוב

---

השאלה הגדולה : האם היה בוגד יהודי בעמו כפי שמופיע בכריכת הספר או "פטריוט" יהודי ?

בשאלה זו עסקו רבים במהלך ההסטוריה ובכך אני "ממחזר" מידע.

מדובר בתעלומה מהמענינות בתולדות עמנו-בגידה בעת מלחמה (מרד) כן או לא.


לשם כך אני נעזר ומתבסס על ספרו של היסטוריון בריטי לא יהודי שעשה עבודת מחקר מעמיקה למדי.

אם כי מצאתי שבפרטים מסויימים טעה אין זה המקום לדקויות לכן לא אכנס לזה.

מענין שדווקא היסטוריון זר כתב את המחקר הזה, יתכן שזה מצביע על הקושי של בני עמנו להתיחס לסוגיה זו למרות שבעברית נמצאים הספרים שכתב פלביוס מתוגמים מיוונית, על כך בהמשך.

גבור הדיון ידוע בעיקר כהיסטוריון אבל הוא היה הרבה מעבר לכך.

פלביוס היה מפקד הגליל במרד. לשם השוואה קחו מפקד פיקוד צפון.

כהסטוריון החל לכתוב רק ברומא לאחר כשלון המרד כשהוא חי מקורב למשפחת הקיסרים הרומאים שהביאו לחורבן. כך שלמעשה האיש "זכה " להיות משני עברי המתרס וזה מוסיף עיניין ומקשה על פיענוח החידה.

בפעם הראשונה הוא הגיע לרומא בצעירותו בדרך עבר הרפתקאות -הספינה שהפליג בה טבעה והוא הציל את עצמו בזכות כישורי השחיה שלו. (אחרים טבעו) אולי זה גם רמז לבאות. בכל מקרה התרשם מאד מרומא ולטובה מה שללא ספק השפיע על שיקוליו בהמשך דרכו.

מהכתבים שלו אנו יודעים עליו ועל תקופתו יותר מאשר מכל אדם אחר בן זמנו. יש לו כמעט בלעדיות על עדויות מהמרד.

לשם השוואה ישו הנוצרי לא כתב מילה וכל הנצרות מבוססת על מידע ממקור שני, שלישי וכן הלאה יש שם בברית החדשה לא מעט אי התאמות שאנשי דת מנסים ליישב בהצלחה חלקית לאורך כל הדורות.

בכתביו של פלביוס גם כן לא הכל מתיישב, גם אצלו ישנן כביכול עובדות המופיעות באופן שונה מספר לספר.
כנראה שהנסיבות הלא פשוטות ולא קשיים בזכרון הניעו אותו לכתוב פרשנויות שונות לארועים שחווה.

פלביוס אינו נחשד בצניעות ומייחס את עצמו למשפחת כוהנים מכובדת עוד מהעת שהחשמונאים שלטו בארץ.
הוא ראה עצמו במרד כלוחם אמיץ שנלכד בידי הרומאים. רק שלאחר מכן הפך "ליועץ" שלהם לעיניני סיום המרד.
כלומר סייע להם לנצח את אחיו המורדים.

מכתביו עולה שהיה עד לחורבן ירושלים ובית המקדש - משמעותי ביותר- ראוי לציין שהעדויות שלו שזכו לחוסר הערכה בקהילת החוקרים בדורות האחרונים הולכות ומתגלות כמדויקות בעיקר כשזה לא נוגע לו אישית לדוגמה בחפירות במצדה יגאל ידין נעזר מאד בתאורים שלו בשעה שחפר. אם כי בתחילת החפירות לא התיחס אליו ברצינות רבה מידי.

ללא ספק היה לו לפלביוס ידע וזכרון יוצאי דופן.
הוא סיים את חייו כאזרח עשיר ומכובד של האימפריה הרומאית ידיד הקיסרים משושלת פלביוס .
משמידי יהודה וירושלים והקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבת ספרים על המרד הגדול ועל תולדות העם היהודי.

מת כנראה זמן לא רב לאחר מותו של הקיסר הרודן דומיטייאנוס האחרון לשושלת הפלאווים של אביו אספסיאנוס ואחיו טיטוס הנודע לשימצה.

ממקורות רומאים ידוע שלמרות הנכבדות והעושר הוא היה בעניהם גורם זר שאמינותו בספק.ויחסם אליו היה בהתאם.

כעת לשאלה בוגד או לא בוגד?

המקטרגים טוענים חד משמעית בגד ואף זייף עובדות כדי לצדיק את הבגידה.
מטרתו האמיתית בעת פיקודו בגליל הייתה לשמור על השלום והסדר הפנימי באזור אך במכוון לא הכין כראוי את הכוחות שעמדו לרשותו למלחמה כנגד הרומאים. לטענתם יוסף צפה מראש שיפסידו ושהרומאים הנהגו בהם ביד קשה כדרכם.ואם כך הוא דבר מדיניותו הייתה בוגדנית ודו פרצופית מראשיתה ולא רק מהרגע שבו "ערק" למחנה הרומאים בשלב מאוחר יותר. (תוך שהוא מסכן מאד אבל בסיכון מחושב את חייו).

המסנגרים יטענו גם הם שהיה מפוקח שהבין את המצב הפוליטי לאשורו ואת חוסר אפשרות ההצלחה של מרד היהודים בקיסרות הרומאית ,ועשה ככול שביכולתו לפשר בין שתי התרבויות אך מעולם לא איבד את נאמנותו הבסיסית לעם היהודי ופעל להקטנת הנזק.

בעת ההיא בפרט בגליל אם היה מביע דעתו בפומבי היה נדון כפי הנראה למוות.

הגליל היה חבל ארץ ש"הצטיין" בקיצוניותו ובאמונה עיוורת בעזרתו של כוח עליון-לא ניתן להסיר את זה מהשיקולים שלו. יש להניח שהוא לא היה שותף לאמונה זו. כך שהרבה ברירה לא היתה לו. כזכור רצה להציל את נפשו, אנושי והגיוני.

ההסטוריון שכתב את הספר דזמונד סיוורד מנסה להיות אובייקטיבי ומצביע על כך שלמרות המידע הארכיאולוגי וההסטורי קשה לשפוט את האיש ואת מעשיו, יש לזכור שבזכותו נכתבו ארבעה ספרים ( מלחמת היהודים " קדמוניות היהודים ספר תולדות היהודים מימי התנ"ך ועד ליוסף "נגד אפיון " הספר הראשון אך בהחלט לא האחרון שעוסק במאבק באנטישמיות ו"חיי יוסף האוטוביוגרפיה שלו ) זכו לתרגומים מיוונית לאורך השנים ובשנים האחרונות יצאו כמה מהם עם תרגומים חדשים מלווים בהערות רבות של חוקרים מלומדים. בכך כמובן רוה סיוורד נקודות לזכותו.
"הבוגד מירושלים " הוא ספר טוב למדי אבל מביך במקצת עבור הקורא העברי. העובדה שהיה צורך בהיסטוריון זר כדי שיכתוב אותו מסמלת היטב את היחס המורכב שגילו בני עמנו אל יוסף בן מתתיהו. בעברית אין ספר מחקרי מקיף על יוסף אישיותו וחייו ,אם כי ארבעת ספריו כאמור מוכרים וידועים דורות רבים.
ישנה אפשרות שיוספוס נטה לעוות את העובדות לגבי התקופה שבמהלכה היה מעורב הוא עצמו ולגביה היה לו אינטרס אישי .ופעל להצדקת עצמו. אבל כסופר והיסטוריון למרות אילוצים לא פשוטים כתב ספרים שיש בהם גם לא מעט ניסיון להצגת המציאות הקשה של העת ההיא באופן יחסי באובייקטיביות. אם כי שנא ללא ספק את הקיצוניים. בכל מקרה הרחיב מאד את הידע על התקופה.
ולגבי פסק דינו כל אחד מכם יחליט - יש כאן מידע חלקי כדי לדעת יותר מומלץ לקרוא את הספר. ולא פסק דין.
בעיני הספור כולו מרתק לא פחות מספרים שנכתבים בזמננו ברובם בידיוניים הבודקים כביכול מסמכים, תמונות וארועים מהעבר ומגיעים לרמת best seller לטעמי לא תמיד בצדק.


.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על הבוגד בירושלים - יוסף בן מתיתיהו, מצדה וחורבן יהודה