ביקורת ספרותית על פיבן: עבודות 1990 - 1999 מאת חנוך פיבן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 בדצמבר, 2015
ע"י רץ


על תווי פנים ואופי

לעתים כשאני חולף ברחוב, יש אנשים המביטים בי במבט המדגיש היכרות מוקדמת ואני כלל לא מגיב. לעתים המצב חמור יותר, משום שלא אמרתי שלום. סנוב או, אנטיפט, אני לעתים שומע את מי שחלפתי לידו ממלמל. מה זה אומר עלי ? הסיבה לכך היא פשוטה, אני מתקשה לזכור תווי פנים, של מי שהכרתי לאחרונה. איך זה קשור לאלבום יצירותיו של פיבן, בהמשך תגלו.

פיבן הוא אמן מקורי ויצרתי, שיותר מכל מזוהה עם קלסתרי אנשים ידועים, אותם הוא יוצר מגרוטאות, וחלקי חומרים ממוחזרים, לעתים מדובר בכתם צבע, אחד או שניים, ובמספר חפצים שבאיזה דרך לא מובנת כמעט תמיד גורמים לי לזהות את הדמות המצויירת. באותו רגע הבעת שמחה מתפשטת על פני, תגובה לאופן זיהוי מושא היצירה, ולהומור שהפורטרט מבטא. פיבן מבליט את תכונות האופי באופן שמעלה חיוך גדול .

פיבן זיהה את מנגנון קריאת הפרצופים האנושי ומשתמש בו בצורה מבריקה ביצירותיו, על ידי קישור אופיו של האדם לתווי פניו, באמצעות התייחסות לחלקי הפנים כסמלים, ככאלה שמחברים אותנו אסוציאטיבית לתכונות האופי. זה מאוד דומה למשחק האסוציאציות שכעת עולה בטלוויזיה, בו מציגים צילום על המרקע, ובאמצעותו אמורים לגלות את ההגדרה המילולית המתחברת אליו, כמו דבורה השולפת את עוקצה. כמובן שהביטוי המצופה הוא, " לא מדבשה ולא מעוקצה ".

באו ונשתעשע, על בסיס העיקרון הזה ונבחן את יצירות פיבן. איזה אדם מתחבר לכם לכם לבלון נפוח בצבע ורוד בזוקה ? הדימוי מחבר אותנו ללחייו התפוחות של דוד לוי בשעה שנאם, לדיבורו הפומפוזי, ולמושג בלון נפוח השגור כביטוי למשהו מאוד בומבסטי שעוד רגע טיעוניו יתפוגגו ויתגלו כחסרי ממשות. כפל משמעות המושג באמצעות חפץ פשוט ויום יומי.

תמונה נוספת שבתה את ליבי, צדודית אישה בוגרת, שערה הוא צמר פלדה - רוקח, אפה פולקה של סבתא פולניה שבישלה מרק עוף וגם דייסה, ובתחתית התמונה, נעלי גולדה המפורסמות. עכשיו תעשו אתם את כל ההקשרים.

עקרון נוסף בזיהוי פנים, הוא תפיסת פרצופו של אדם, כצורה גיאומטרית בסיסית, יחד עם הצגה מדויקת של פרופורציות חלקי פניו, והבלטת חלקם בצורה מוגזמת כסמל היכר. זאת שפת הקריקטורה, שבה מיטיב פיבן להשתמש, באמצעותה הוא מגיע למנימליזיים מעורר השתהות, מספר קווים בודדים ביצירתו, מגדירים בדייקנות את הדמות המצוירת. הבטתי לתמונת אהוד ברק, ולא הפסקתי לחייך, מהאופן שבו עיגול הראש הפחוס עם קווי השער הקצרים, והעיניים הקטנות דמוי משקפת שבורה, מגדרים את ברק המרחיק ראות, אך למעשה כמי שלא רואה ממטר. אפו בנוי ממעגלים אלקטרוניים, המרמזים על מוחו האנליטי. לפתע הבנתי, זה לא ברק האמיתי, אלא זה שציירתי בראשי, אותו הצליח פיבן להראות כפרדוקס, התדמית לעומת המציאות. לפיבן יש אמירה פוליטית אמיצה וחדה, המנהגים שלנו רואים רק את עצמם, אמירה נדירה, בתקופה שבה אמנים מתרחקים מביקורת פוליטית כמו מאש.

פיבן שלמד עיצוב, הוא אמן היודע להביא לביטוי צבעים עזים בצורה מנוגדת ומאוד אסטטית. שמעון פרס, פניו ורודות, בורדו, רומנטיים ושרמנטיים, חליפתו שחורה, מציינת שררה, והרקע שלו כחול, לאומי ציוני. חיים יבין בלבן בוהק, ממלכתי, חגיגי ומשתדל להגיד דברים מכובסים ונטולי דעה אישית. בגדיו כחולים מתמזגים עם הרקע הכחול, כמי שתמונתו, בבועתו הטלוויזיונית הפכה להיות מובנית אל תוך נוף חיינו, מדורת השבט שלנו. פתחת טלוויזיה וראית את יבין. כך המשכתי להביט באלבום ולנסות לפענח את משמעויות הצורות והצבעים, כמשחק אסוציאציות הממלא בשמחת חיים.

באלבום כתיבה חכמה ורגישה של פיבן המסביר את תהליך הסתכלותו אל האישיות אותה הוא החליט לצייר, מה הוא רואה בה, אילו חפצים או עצמים יום יומיים היא מזכירה לו. פיבן מתאר את אופן יצירת הפורטרט של צחי הנגבי, את קליטת אישיותו. כך אומר פיבן, מאחורי החזות הממלכתית מסתתרת אלימות, אותו הוא הביא לביטוי באמצעות גרעינים שחורים, המייצגים מבחינתו המוניות וגסות ישראלית, שהזכירה לו את אצטדיוני הכדורגל. מצמרר אם נחשוב על הרלוונטיות הנוכחית.

אלבום פיבן מעוצב בצורה יפה, הוא חוויה נפלאה של צורה וכתיבה על בני אדם, פוליטיקאים ואושיות תרבות, על מה שהם ועל האופן שבו אנו תופסים אותם, כל זאת בהומור אינטליגנטי שגרם לי להיות שותף במשחק אסוציאציות חוויתי. אלבום התמונות מייצג עשייה בין השנים 1900 - 1999, הוא מעניק לנו פרספקטיבה למה שהיינו רק לפני 15 שנים, היסטוריה רחוקה, או רמזים לגבי הישראליות העכשווית. איך פיבן יעצב את גיבורי התרבות הישראלית העכשוויים שאלתי את עצמי ?
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
גולדה מאיר
http://www.notzetz.co.il/wp-content/uploads/2010/02/20100201_dfgd564564.jpg
צחי הנגבי - שר המשפטים לשעבר
http://www.pivenworld.com/filesupload/ilustracion/84_175_tsachi-hanegbi_ilustracion_normal.jpg
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דן סתיו (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
רץ ביקורת מעניינת מאד וכתובה מצוין על ספר שאין לי כוונה לעין בו. הדברי שכתבת על מנגון הזיוהוי מעניינים במיוחד.
חני (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
רץ זה מה שקורה לי המון פעמים,לא מזהה כשעוברת ליד פרצוף שמכיר אותי ,ונכון תמיד נעלבים כשלא זוכרים. מה שטוב אצלי הוא שגם אם אני כבר מזהה את הפרצוף אני לא זוכרת אם אהבתי או לא אהבתי .אם חיבבתי או לא התחברתי.כלומר האדם תמיד יהיה דף ריק עד שאכתוב על הדף משהו שוב.
אהבתי את הסקירה כמו תמיד וההתחברות שלך לאמנות ולאמן.
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
לי - תודה ספר טוב - הוא השראה נפלא לחשיבה וכתיבה - פיבן יצר אלבום נפלא וחד פעמי המעורר חשיבה ואתגר לאופן שבו אני מנסה לכתוב מילים לציורים.
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
זשלב - תודה - במיוחד לך, גילך שלא מאפשר לך לזכורר את כל גיבורי התרבות של הספר. מה שמעיד על כך שאתה מבין את הגאוניות של פיבן כאמן .
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
איך אני מזדהה עם הפתיחה שלך...
גם לי יש זכרון נורא לפרצופים, וזה גורר לא מעט אי נעימות.
ביקורת מעניינת ויפה, כרגיל.
לי יניני (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
פששששששששששששששש... השארת אותי בלי מילים... תודה כתבת נהדר כמו תמיד
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מבריקה על נושא מבריק. קראתי בהנאה.
והקישורים מדהימים!!
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יעל - תודה - כפולה על כך שיש חברים למבוכה. לפחות אצל פיבן אני מצליח לזהות פרצופים.
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אלון - האם העובדה שפיבן לא התקבל לבצלאל, אפשרה לו לבטא סגנון יחודי.
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אפרתי - פיבן - אכן גאון - חבל שהוא נטש את תחום הקריקטורות.
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
פואנטה - מסכים אנשטיין של הקריקטורות - המבטא דמויות בחדות וגאונית.באמצעות ארגון חפצים וקווים.
אפרתי (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יעל, אהבתי...
פואנטה℗ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
-:). אני לפחות לא קופצת על אנשים. לא לפני שנזכרתי מאיפה אני מכירה אותם. גם לא ניגשת אליהם במצח קמוט ושואלת: "סליחה, מאיפה אני מכירה אותך?"
yaelhar (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
פואנטה - הלואי עלי לקות כמו שלך.
לפני כמה שנים הלכתי ברחוב ופתאום קפץ עלי בשמחה אחד. הוא חיבק אותי בהתלהבות, קרא כמובן בשמי והפגין את כל הסימנים למישהו ממש קרוב. אי אפשר לשאול מישהו כזה "סליחה, מי אתה?" אז נסיתי בתרגילים. "מה אתה עושה היום?" "אותו דבר" הוא עונה "באותו מקום"... אחרי רבע שעה של פגישה נרגשת נפרדנו, ועד היום אין לי מושג מי זה היה. אז אם אתה קורא פה במקרה, זו לא אני, זו הלקות שלי...
פואנטה℗ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יעל, בואי נקים מועדון אבל אצלי הליקוי שונה: זיהוי יתר של פרצופים בהעדר מושג קלוש מאיפה אני מכירה אותם. אני אשים שלט: "לא סתם בוהה, מנסה להיזכר מאיפה אני מכירה אותך"
yaelhar (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יופי.
לאחרונה נמצא שיש חלק במוח שאחראי לזיהוי פרצופים (נדמה לי...) ואלה שאינם מזהים פרצופים - ואני בינהם - פשוט סובלים מלקות... אותי זה הרגיע, ושקלתי לארגן לעצמי שלט "אני לא סנובית, סתם סובלת מליקוי..."
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
כשהייתי בשנה א' בבצלאל זכיתי ללמוד אצל חנוך פיבן קורס מעניין מאוד בחשיבה יצירתית.
היום הוא עוסק בפיתוח סדנאות יצירה, לאחרונה הוא חזר מניו יורק שם נפגש עם המנטורים (עכשיו קולגות) שלו מ-School of Visual Arts, שם למד לאחר ש... לא התקבל לבצלאל. איש חביב מאוד, מעבר לכישרון והנישה האיורית הייחודית לו.
פואנטה℗ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
איזה יופי.
פיבן הוא האיינשטיין של קריקטורות. גאון אמיתי.
http://www.maveze.co.il/wp-content/uploads/2012/12/EINSTEIN.jpg
ולא פלא שהפוליטיקאים של היום לא מאתגרים אותו.
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אשריקו - פיבן הפסיק לעשות קריקטורות - הוא עוסק בחשיבה יצירתית סדנאות אותם הוא מעביר במקומות שונים, חפשתי את הסיבה שפיבן לא יוצר קריקטורות, הוא אמר דבר ברור על נסיונו לצייר קריקטורה של ביבי - "לא באמת עשיתי קריקטורה טובה של ביבי נתניהו, מצד שני לא בא לי להסתכל עליו", על זה אמר חבר שלי שנפטר - פרץ קריקטוריסט ניפלא - לעתים המציאות עולה על כל קריקטורה, איך הייה פיבן מצייר או מעצב את אורן חזן - תחשבו על זה.
רץ (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
בוב - תודה - פיבן למד עיצוב פנים - הקריקטורות שלו היו נפלאות יחודיות וחד פעמיות.
אפרתי (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
מקסים. פיבן גאון.
asheriko (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
לאיפה הוא נעלם?
בוב (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אני זוכר את המדור הזה בעיתון הארץ. אומנות נהדרת. בביקורת הגדרת את תפיסת פרצופו של אדם כצורה גיאומטרית. יכול להיות שקלעת בול בהגדרה זו לגבי פיבן, שכן את ראשית דרכו הוא בכלל לא התחיל כאמן אלא כמתמטיקאי.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ