ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בנובמבר, 2015
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
הולך לו אדם בארץ ציה וצוקה, על אדמת חול חרבה ומיובשת, והוא משווע. טיפת חמלה, טיפת רכות, טיפת אופטימיות. ואין לו. אין לרועי בית הלוי ולו טיפה של חמלה על גיבורי הסיפור שלו או על הקוראים את קורותיהם. הוא ממקם אותם באלטרנטיבה עתידית של מדינת ישראל, שהופכת לרפובליקת בננות דרום אמריקאית. מדינה בה לא ירד גשם זה שנים רבות, בה הכלכלה קרסה, ואחריה כל המוסדות. מדינה בה אדם לאדם זאב, אנשים מתים בהמתינם בתורים ארוכים לחלוקת מים במשורה, ואנשים אחרים מפשפשים בגופת המת כדי לחמוס אותה. במדינה הזאת מחכה בן לאביו שיחזור מביקור בדרום אמריקה. האב לא חוזר, והבן, ששמו אינו נגלה ואינו רלוונטי, מגלה שהאב כלל לא נסע. והוא משוטט בעקבותיו, במחוזות חרבים ומתפוררים, מחוזות של אמת ושל התודעה. וזה כל הסיפור. או כל מה שהספקתי לשאוב מן הסיפור. משום שבמקום כלשהו, לפני האמצע או מעט אחריו, מוצא הגיבור מוכר של מפעל הפיס שהוצא באלימות מהדוכן שלו והוכה. הגיבור מסייע לו לקום, מעודד אותו, מרגיע אותו, ואז גונב לו את הארנק המרוט. אז כלתה מעט האמפתיה שעוד היתה לי אליו, ועזבתי אותו לנפשו.
"הדרך" היה מדכא למדי, אבל הוא חל במחוזות מרוחקים. "הרים אני רואה" זו אפוקליפסה שמובאת לחצר הקדמית של הבית שלי. אין בה כלום מלבד צער ויגע, חול ועוד חול ועוד. ספר חסר נחמה. נטול חמלה. מלבד הכריכה שלו, שהיא באמת יפה, אין לי מה לומר לטובתו. לרוב אני כותבת הרבה יותר ארוך, יותר מפורט ומנומק, ומשתדלת לחבר את הכתוב אל חיי. לא הפעם.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
נצחיה, ראשית תודה על המניפסט.
עכשיו את מכניסה אותי לקטנוניות -:)
אני קוראת בערך מאותן סיבות שאת קוראת אבל בואי נהיה הוגנות רגע - לא סיימת את הספר! מההתרשמות שלי מהכתבה כולל מהקטע שהוא הקריא + מהקטע הכתוב ומהסיפור האישי המשולב בעלילה, בסוף יש פואנטה (ואולי לא, אבל שתינו לא הגענו לשם). שלא לדבר על כתיבה טובה וכישרון ועל זה שהוא חמוד ובטח לקח קשה את הקטילה שלך כי בוודאי שמת לב שאת הראשונה שכתבת... |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
לי, תודה לך. שמחתי לחסוך.
|
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
טוב, פואנטה, עכשיו את מכניסה אותי למניפסט.
מתוך הבלוג הלא קיים שלי, רשומה שמעולם לא כתבתי, הנקראת "למה אני קוראת?" ובכן התשובה הראשית היא שאני קוראת בעיקר כדי להנות. קצת כדי לדעת ולחקור, אבל בעיקר כדי להנות. בעצם גם הלדעת והלחקור מהווה סוג של הנאה, הנאה אינטלקטואלית. תיאור צרות ועוולות הוא הכרחי לפעמים. למשל, בספרים שכתובים על בסיס היסטורי. מה לעשות, ההיסטוריה היתה והיא רוויה אכזריות, ולפעמים אין מנוס אלא לקרוא וללמוד על ההיסטוריה, גם אם היא מדכאת. מה שאני לא יכולה לסבול זה התעללות סתם. להמציא עולם עם תנאים קשים זה הפתרון הכי קל. אם יש לזה סיבה, ולומדים מהסיפור ומהתנאים הקשים משהו. או לוקחים משהו לחשיבה, או מקבלים השראה מהתמודדות של אנשים טובים בסיטואציות רעות, זה בסדר. אבל אם הכל רע ורע ורע, לי אישית אין סבלנות לזה. |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
סבל נעים!
|
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אנקה, תודה רבה לך.
על איכות הכתיבה אין לי מה לומר. כתוב בכישרון רב. ובגלל זה יוצא כל כך מדכא. אולי אם היה פחות מוכשר, היה יותר נעים לקרוא. |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי, איך אומרים בפולניה? בשמחה. שמחתי לסבול.
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
תודה חסכת לי מקום ברשימה הארוכה שלי. סקירה מצויינת
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אותי הוא מאוד מסקרן אז תודה!
לא מתווכחת עם התחושות שלך אבל לא תמיד יש תקווה או נחמה.
קראתי עכשיו כתבה עם הסופר וסיפור החיים שלו עצמו שזור בתוך העלילה ומעניין אף הוא. זה מה שהוא אומר על הספר: "ישראל שבספר היא מדינה ענייה וחמה, מובסת כזאת, מדינה שקצת איבדה את החיוניות שלה, התייבשה. הרקע הזה הדגיש את מה שקורה בקדמת הבמה של העלילה. יחסי אב ובן, בדיקה של הבן את האבא. סיפור על תקווה וכישלון, על דברים שמשתבשים. הכישלון הכלכלי של המדינה הדגיש איזה כישלון של אבא, גם במובן הכלכלי וגם הכישלון להגשים את השאיפות שלו". http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2252788 |
|
|
אנקה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
נראה שהסופרים הישראלים הופכים למומחים בכתיבת דיסוטופיות.
קשה ליהנות מספר כזה. זאת אמורה להיות חבטה בפרצוף.
השאלה היא : איך הוא כתב את זה. נצחיה, גם חוות דעתך הקצרה, טובה וממצה קולעת למטרה. |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה שסבלת בשבילנו.
|
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אשריקו: ספר מעולה בעיני המתבונן. בעיני לא.
ולשאלתך: לא. עזבתי את הגיבור לנפשו באמצע הספר. עוד דפדפתי קדימה כדי לראות אם משהו משתנה, ולא נראה. |
|
|
asheriko
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
נשמע ספר מעולה, לא הבנתי אם קראת את כל 489 העמודים או לא
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
שכנעת בכל זאת
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
