בן מחפש את אביו, שלא הגיע בטיסה שהיה אמור לטוס בה.
תחילה הוא מחפש אותו ברחובות עירם, ואחר כך הלאה משם, בכל הכתובות שאביו התגורר בהן בגלגולי חייו וגם במחוזות הדמיון, השקר והאגדות המשפחתיות.
המסע הביוגרפי הזה מתחיל במונטווידאו המנומנמת של שנות ה־40 של המאה שעברה, עובר באיי מאלווינאס הנידחים שענני מלחמה מתחשרים מעליהם, ומסתיים בנקודה מחוקה במדבר הישראלי.
הרים אני רואה מתרחש בישראל ענייה וחמה מן הרגיל - מדינה שהביסו אותה הבצורת ו"המצב", ושגם המשוגעים הגדולים ביותר כבר התייאשו ממנה.
ובכל זאת אין זה ספר קודר: בכל התלאות שמזַמן המסע הזה נשמר חוש ההומור, ולא רק כעס יש בבן כלפי אביו שנעלם; אמנם שיקר לו ובזבז את כספו וברח, אבל מי שמתעקש להיאחז כמוהו בחלומותיו גם כשהכול סביבו קורס ואף מצליח בכך, קשה לבוז לו, ורגש אחר מתפתח כלפיו.
ביד אמונה מוליך בית לוי את שני גיבוריו, הבן והאב, בספר בכורה מרשים.

הספר זיכה את המחבר בפרס קרן טובה ויצחק וינר לעידוד יצירה ספרותית מקורית.