הנה לכם תרגיל:
כנסו לביקורת הסיפרותית שלי על הספר: "מגנס צ'ייס והאלים של אוסגרד".
לפני שתקראו אותה, תזמינו אליכם הביתה קרובי משפחה רועשים שכל רגע נתון ימשכו לכם את היד (כל אחד בצד השני) וימשכו את תשומת לבכם בשבילם, בזמן שאתם יושבים מול המחשב ומנסים לקרוא את הביקורת שלי.
לאחר מכן, אם צלחתם את השלב הזה של קריאת הביקורת ובנוסף לכך גם לקלוט ולהבין מה קראתם, כנסו וכתבו תגובה בטוקבקים שמתחת. אבל תוך כדי שאתם כותבים תגובה, שימו יד אחת על הראש ותטפחו עליו מעלה-מטה מעלה-מטה, ושימו יד שנייה על הבטן וסובבו אותה בתנועה סיבובית (רק אל תשכחו שאתם צריכים גם תוך כדי לכתוב תגובה לביקורת, וגם אל תשכחו שיש סביבכם קרובי משפחה רועשים שלא נותנים לכם לחשוב על תגובה עיניינית לביקורת.
קשה, נכון?
סביר להניח שתתייאשו ותרימו ידיים.
אבל גם אם תריו ידיים, זה לא יעזור לכם לבצע את התרגיל, כי אם תרימו את הידיים לא תוכלו לכתוב תגובה.
אבל ריק ריירדן כנראה היה עובר את התרגיל בהצלחה. הוא לא היה מרים ידיים.
ואיך אני יודע את זה? פשוט. מספיק רק לקרוא את הספר הנ"ל.
האם יצא לכם פעם שקראתם ספר שהצליח גם להצחיק אתכם, גם לגרום לכם להיות מרותקים ומלאים במתח מפיתולי העלילה, וגם תוך כדי לקבל מידע מעניין וחדש שלא ידעתם? והכל, בו זמנית?
טכנית, אפשר להגיד את זה על כמעט כל ספר של ריק ריירדן. אבל כאן, זה מתבטא בצורה הכי חזקה: הבדיחות כאן מרובות יותר וגם מצחיקות יותר בזכות ההומור הציני של מגנס, הדמויות מרגישות קרובות ואמיתיות יותר ולכן גם אהובות יותר ומרגישים שהוא השקיע בהם הרבה יותר, העלילה שהיא סוג של מסע שלפעמים מסתבך וסיבוך גורר סיבוך שיוצר קומדיה שלמה של טעויות, הופכת למעניינת וססגונית יותר מכל העלילות שריירדן אי פעם כתב.
ממש מצאתי את עצמי צוחק כמעט בכל עמוד, אבל זה אף פעם לא הוציא אותי מריכוז בעלילה המותחת, והכל השתלב בכזו הרמוניה מדהימה.
למדתי כל כך הרבה מושגים מהמיתולוגיה הנורדית שלא הייתי מודע אליהם עד עכשיו, כמו עץ העולם, ריינרק, וולהלה, הזאב פנריר, הוולקיריות ועוד. גם מושגים מוכרים כמו גמדים או ענקים מקבלים משמעות ותפקיד שונים במיתולוגיה המופלאה הזו. וכל זאת - עם הרבה הומור, ראש פרוע של אחד שיודע להצחיק, שגורם לאלים וליצורים המרכיבים את המיתולגיה, להיות אנושיים יותר ולכן גם מצחיקים יותר. כמובן שלשם כך לפעמים ריק ריירדן נאלץ גם להמציא דברים או לשנות אותם מעט, אבל בגדול רוב המידע בספר הוא נכון (רשמתי כל מני מושגים מהספר ושמות של דמויות, וזה נתן לי כל הפעמים מידע מאוד דומה למה שקראתי בסםר. הייתה גם איזו דמות שחשבתי שהשם שלה מוצא אבל מסתבר שככה באמת קוראים לה במיתולוגיה)
קשה לתקצר על עלילת הספר מבלי לחשוף ספוילרים חשובים, ולדעתי מי שכתב את התקציר כמו שהוא כתוב (בצורה מעורפלת וכללית כזו) עשה בשכל, גם אם התקציר נראה כמו סתם עוד תקציר של הרבה ספרים אחרים בז'אנר (כנסו לתקצירי ותראו בעצמכם)
לסיכום, ממליץ לכולם. לילדים, לנוער, למבוגרים ולמי שנמצא בין לבין. עוד משהו שריירדן מוכשר בו, זה לכתוב ספר שיכול להתאים לכולם בו זמנית.
מומלץ בחום
מומלץ בקור
מומלץ בפושר
מומלץ בכל המצבים שבעולם, בו זמנית
מומלץ מומלץ מומלץ


















