ביקורת ספרותית על השתיקה - מתח # מאת יאן קוסטין וגנר
ספר בסדר

---

לקוסטין-וגנר יש גישה משלו לכתיבת "רומנים בלשיים": בדומה ל"ירח קפוא", הקורא מתוודע לאחד מהפשעים כבר בהתחלה – למעשה הספר מתחיל בכך – כך שאלמנט ההפתעה באשר לזהותו של מבצע הפשע הראשון אינה קיימת מלכתחילה. קוסטינר מעדיף לבנות את העלילה משתי נקודות שונות במרחב העלילה: – האחת – זו המייצגת את מבצע הפשע והשניה - את ידו הארוכה של החוק. בדומה מאד לעלילה ב"ירח קפוא", שתי עלילות אלה מתקרבות זו לזו בשעה שהמשטרה מצליחה, עקב בצד אגודל להתקרב לפיענוח הפשע...האם שתי העלילות תפגשנה כאשר רשויות החוק ישימו את ידיהן על הפושע? האם יחלפו זה על פני זה כאשר גיבורי העלילה האחת (השוטרים) חולפים על פני הגיבור או הגיבורים של העלילה האחרת (הפושעים) מבלי להבין זאת והפרשיה לא תפוענח? האם לא יפגשו לעולם?

קוסטין-וגנר מחליט להוסיף מספר אלמנטים כדי להפוך את הסיפור למעט מורכב יותר: הוא מוסיף מה שנראה כפשע נוסף, זהה לחלוטין לפשע הקודם- אך בינתיים חלפו 33 שנים – האם הרוצח חזר? האם זה חקיין? YAELHAR העירה בזמנו על הביקורת שלי בנוגע ל"ירח קפוא" שאין מדובר בספרות מתח. אכן הצדק עימה. אצל קוסטין-וגנר – ואני מניח שלא רק אצלו - עבודה בלשית אינה בהכרח מותחת, וכנראה שהיא נינוחה יותר בקיץ סקנדינבי קסום. הכל מתנהל על מי מנוחות – יחסית לחומרת הפשע. אין מרדפים עוצרי נשימה, קרבות יריות, בסך הכל אוסף של צעדים קטנים שגרתיים חלקם בירוקטיים המקדמים את החקירה. קטולה, מפקד היחידה שפרש לגמלאות זמן קצר לפני ביצוע הפשע השני, נושא על גבו את גיבנת כשלון פענוח הפשע הראשון. הוא מוחזר לזירה בדלת האחורית. צוות המשטרה כמעט לא השתנה, ובמרכזו קימו יואנטה שעדיין מתאבל על אשתו – חזרה די מייגעת עבור מי שקרא את "ירח קפוא".

אבל בתוך התפאורה השלווה לחקירת רצח קוסטין-וגנר מכניס בצורה מאולצת למדי ובאופן לא אמין במיוחד עוד התפתחות בעלילה. היא מעניינת כשלעצמה, מקורית, אבל לעניות דעתי, לא משכנעת.

אינני סבור שהספר גרוע – הוא עניין אותי והסתקרנתי כיצד יסתיים הסיפור: האם תפתרנה התעלומות ש-33 שנים מפרידות ביניהן? או שמא הפושע ימלט מענישה? נהניתי גם מהמושב בו קוסטין-וגנר הושיב אותי, הקורא, כמעין צופה בעלילה היודע כל ורואה איך אותם שוטרים מנסים למצוא תשובות הנהירות לקורא המתבונן מהצד. גם בנית הדמויות סבירה וחלקה אף יותר – במיוחד דמותו של טימו קורוונסואו , שותפו של מבצע הפשע הראשון, פרסינן, ובעצם גם פרסינן עצמו.

אבל הספר אינו טוב במיוחד – לא כל ההתפתחויות בעלילה אמינות באופן מיוחד. סגנונית הספרות הזאת אינה מתעלה לגבהים מרשימים ולבסוף חזרות מיותרות, בעיני, לאבלו של יואנטה.

השורה התחתונה: ספר קריא מאד. לא מאמץ אינטלקטואלי כביר וגם לא משהו שראוי לזכור עם סיום הקריאה. סך הכל בסדר: לא יותר ולא פחות.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על השתיקה - מתח #