היינו שקרניםא' לוקהארט3רעיון עלילה מעולה. דמויות מעולות+. הכל טוב. אבל כלום לא מובן. אין הבדל בין מטאפורות לאמת, יש חורים בעלילה, וחצאי שקרים, שמתגלים אחר כך כאמת, שמתגלה אחר כך כשקר. זה רעיון טוב, באמת. פחות אהבתי את הביצוע.
הרץ במבוךג'יימס דשנר2אוקיי, זה ספר נחמד. אפילו טוב. נו- אצלי הוא זוכה בציון- כמעט טוב מאוד. לא, באמת אחלה ספר, אבל... היו לי ציפיות גבוהות. ציפיות הרבה הרבה יותר גבוהות, בהתחשב לכל הביקורות וההמלצות ^^ -אל תהרגו אותי-
היינו כחולמיםאורנה בורדמן2*ספויילר גדול מאוד* אוקיי, אני הולכת לדפוק לכם ביקורת... זה משהו שכתבתי לעיתון :) נקודה חשובה- התקציר שלמטה משקר. יאיר- לפחות בהתחלה- הוא לא אהובה של אחינועם. אבל אח"כ כן ^^ "סיפורה של אחינועם מתרחש בתקופת שיבת ציון. אחינועם היא נערה שהתייתמה מאמה בגיל מוקדם, וכל חלומה הוא לשוב לארץ אבותיה, משם סבה הוגלה כשנחרב בית המקדש הראשון. חייה בבבל נטולים כל שמחה, עד שבסופו של דבר אחינועם מצליחה לשכנע את אביה והיא עולה לארץ עם סבה הקשיש. הם מתיישבים בבית ילדותו של סבה, והוא מוצא אב ובן יהודים -נגרים במקצועם- שעוזרים להם בתחזוק וביום יום. נפשו של הסב נקשרת בנפשו של הבן, יאיר, והוא מלמד אותו קרוא וכתוב ותורה. לאחר זמן מה, סבה של אחינועם נפטר, ומכיוון שאחינועם מסרבת להינשא או לעבור לגור בביתו של יאיר, אביה מגיע לירושלים כשבכוונתו לקחתה חזרה לבבל. לאחר שנסיון זה לא צולח, הוא מנסה להשיאה לאדם עשיר, מהמכובדים שבירושלים. אחינועם אינה מתרשמת מהנער, שכל כולו ריקנות ופאר, ומסרבת להינשא לו. כשהיא מתוודעת שאביה ישיא אותו לה בכל מקרה, היא אומרת שהיא מאורסת ליאיר, ונישאת לו בלית ברירה. חייה של אחינועם בירושלים קשים, אך בינתיים למדה לאהוב את יאיר ולראות את פניו האמיתיות, והיא יולדת לו בחייה שני בנים, נוסף לבת יתומה שמצאה בפרעות. אחינועם היא מרפאת, מוסרת את עצמה למען הכלל ולא חושבת על טובתה האישית. היא לוחמת כל חייה ורק כשכבר הזדקנה היא לומדת להרפות." -הדס מאיר, 2015
וקראתם דרוררונית לוינשטיין-מלץ1תקראו. ד-ח-ו-ף. נכון יש את הפרסומת הזאת של אסם- "אין אין אין כמו במבה"? אז על אותו משקל, "אין אין אין, אבל פשוט אין, אדם כמו דרור וינברג". אני מעריצה את דרור, בכנות. גם הכתיבה זזורמת, אבל לא קלילה מדי, מובנת, ומוגשת בצןרה ייחודית. תהנו. אני בטוחה.
אראגוןכריסטופר פאוליני2ת'כלס, ספר אחלה. זה דווקא אראגון עצמו שלא כל כך אהבתי. הוא שחצן, ובטוח שהוא כמעט כל-יכול. וכשהוא מגלה שהוא לא כזה, הוא מתעצבן ומצפה שכולם יסבלו את העצבנות שלו בשקט.
דם האולימפוסריק ריירדן4*זהירות ספויילר גדול מאוד* זה לא. זה פשוט--לא. מילא, מילא אם זה היה, מילא אם זה היה, מילא אם זה היה, מילא אם זה היה, לא סוף הסדרה. מילא. אבל- אבל- זה לא. גאיה. הו, גאיה. עלילת המשנה שלנו. תמות, ריק. למען ה', הם התכוננו למלחמה בגאיה במשך כמעט 5 ספרים. זה- זה- כאילו הם באו, לכדו אותה, יופי, הרדימו אותה, יופי, ירו בה אש, היא מתה. יופי. באמת יופי. קליטיוס אמר בפירוש שהם בקושי הצליחו להביס אותו, אז- או אה, מה מצפה להם הם גאיה. אני מגחכת. ממש. היא הרגה אנשים והשפיעה מאודד (אספרנסה ואלדס. סניף סניף) כשהיא ישנה. התעוררת, גאיה. תגני על עצמך. הסוף של גאיה עלוב. אפילו הסוף של קרונוס (לא שמזלזלים בך!) יותר טוב. ו- גאיה, את טיפשה. התעוררת. למה את לא עוזרת לענקים?? ו- ו- פייפר וג'ייסון. אני חושבת שצריך לשנות את המשפט הנבואה ל"שני חצויים וחמשת העובדים הזוטרים שלהם יענו לאתגר". לא. כל כך לא. זה הספר ה-א-ח-ר-ו-ן. כולם אמורים להופיע. גם אחרים אמורים להופיע. ופרסי ואנבת'. אוי, פרסי ואנבת'. אנבת', נעשית כל כך רכרוכית. פייפר מגינה עלייך ואת שופכת בפניה את ליבך. כן, ברור, היית בטרטרוס וכל החווית האלו ובלה בלה, אבל בחייאת. את אנבת'. בת אתנה. את אמורה לשלוט. פרסי, איכזבת. איפה הגיבור שלנו? איפה, אה? למה אתה תלוי בג'ייסון?! הוא הציל אותך מתחת למים! מתחת למים! בממלכה שלך! פרנק, נעלמת לנו בין הצללים. הייזל, תשתני. וליאו. ליאו. בא לי לפרק אותך לאטומים. יא מניאק. בורח מהחברים שלך- שחושבים שאתה מת - לקליפסו?? לפחות תודיע להם. משהו. ריק, אוכזבתי ממך. ובגדול. בגדול מאוד. למרות שבלי הסוף המחורבן זה היה יכול להיות אחלה ספר ^^
אש - שבע הממלכותקריסטין קאשור4אש. זה פשוט ספר מושלם. אין מילה אחרת לתאר. נשביתי בעלילה, מהמילה הראשונה עד המילה האחרונה לא הנחתי את הספר לרגע. זה לא ספר טוב, זה יותר מטוב. הרבה יותר מטוב. זה ספר על רמה, שעולה גם על מחוננת וביטרבלו :) וגם הכריכה הכי מושלמת שראיתי בכל שנות חיי, נראה לי ^^ תקראו.
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן7ספר מ ד ה י ם ! ! ! ! ממש ממש יפה, ואין לי שום דבר להגיד חוץ מזה. הרעיון מקורי [אחרי כל הרעיונות המפגרים של אנשים שמוצאים דלת לעולם אחר וכאלה], התיאורים מדהימים, הדמויות מרגשות. הספר לא קיטשי בכלל ובכל זאת מספר, בין השאר, על מספר סיפורי אהבה שמתרחשים בעיר בלצה המופלאה. הספר, והבאים אחריו בסדרה, עוררו בי אהבה לאיטליה ותשוקה בלתי נשלטת לראות את סיינה, פירנצה ובמיוחד ונציה. לאחר שראיתי אותה, ולאחר קריאת הספר הזה, אינני עוד מי שהייתי.
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן5"תמליצי על ספרים לגיל הכי קשה". כך ביקשה ממני הספרנית תמר. הגיל הכי קשה לדבריה - אלה שכבר לא ילדים ועדיין לא בוגרים. בערך בני 10 עד 13 או 14. אלה שכותבים להם "ספרי נוער". אז הנה המלצה לגיל הזה. הספר לא מיועד לצעירים יותר, ויש סיבות שהבוגרים יותר יקראו אותו בעין ביקורתית-משהו. אבל "נוער" יכול מאוד להנות. מדובר בספר פנטזיה, כזה שנע ונד בין מציאות רגילה ומוכרת (למשל נער צעיר, באנגליה, במאה ה-21) ובין מציאות מלאה כשפים, קסמים, מיסתורין והרפתקאות. המחברת מרי הופמן מיקה את העלילה ביקום מקביל, בזמן המקביל למאה ה-16 ובמקום שמקביל ולכן דומה, אך לא זהה, לעיר ונציה. הדימיון רב, והמחברת לא מסתירה את הדברים. בפרט השמות נקראים דומה, וכל הרוצה להרחיב את השכלתו ההיסטורית יכול לעשות זאת. לוסיאן, גיבור הסיפור, נמצא במציאות רגילה די מדכאת - הוא חולה בסרטן, מותש מטיפולים כימותרפיים, ושוכב בביתו. אין פלא שהוא בורח למציאות מקבילה, בה הוא בריא, חזק, מוצא חברה בת גילו, ומעורב בהמון פעילות מרתקת. זוהי "סטרוגנזה" בלשונה של המחברת - היכולת לעבור ממקום למקום בעזרת חפץ יומיומי ופשוט. המון דברים מסתדרים לו טוב, יש שיאמרו קצת יותר מדי טוב, כמו היכולת שלו להבין את הנאמר, או שלא להדאיג את הוריו שאינם יודעים מכלום. אבל הכתיבה זורמת, הדרמה והמעורבים בה צבעוניים ומרתקים, והקריאה נעימה ומומלצת ביותר.
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן3כשלקחתי את הספר מהמדף בשביל לקרוא, הייתי די נואשת. זה היה יום מאוד משעמם בבית ספר, והייתי חייבת משהו לעשות. אז חיטטתי בספריית בית הספר ומצאתי את הספר הזה. העלילה נשמעה די נדושה, מסע בזמן, וואו, יש מלא סיפורים כאלו! אבל כשהתחלתי לקרוא, זה בהחלט היה שונה ממה שחשבתי. לוסיאן שמעדיף לברוח מהמציאות הקשה לבלצה -המקבילה של ונציה-, ומוצא שם חברים חדשים. בעולם המקביל לוסיאן החולה שוב בריא, אך המסעות בעולם השני הופכים אותו לתשוש בעולמו שבלונדון. השוני בין ונציה לבין מקבילת בלצה שתוארה בפרטי פרטים (למרות שלפעמים היה לי קשה לעקוב, ולא התחשק לי לקרוא שוב ושוב.) ויצרה רושם של עיר מלאת חיים ומלאת ריחות מסריחים מהמים ומחנויות הדגים. ואיך אפשר שלא להזכיר את אריאנה המקסימה, רודלפו המעצבן (כל הזמן, חוקים חוקים חוקים!), אנריקו שכל מה שמעניין אותו זה כסף, סילביה שמעצבנת כמו בעלה, דוקטור וויליאם דתרידג'החביב ואשתו. בהחלט אהבתי את הספר, אך הספר השני והשלישי קצת ממחזרים את העלילה לפי דעתי.
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן3אוי, איך שראיתי אותו פה מיד נזכרתי. אחד הספרים הטובים ביותר שאני זוכרת שקראתי לפני שהפכתי ל"תולעת ספרים" מודעת. יש עוד שני ספרים שיצאו בעברית, ועוד שלושה שעוד לא תרגמו. באמת חבל שלא הרבה יודעים על הסדרה המדהימה הזאת (והספר הזה הכי טוב מכל השלושה שתורגמו).
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן1ספר ממש מקסים איך מרי הופמן הצליחה לחשוב על זה?יש לו שני ספרי המשך לפי דעתי הם פחות יפים אבל עדיין ממש מוצלחים לא?
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן1ספר מקסים !!!!!!!!!!! העלילה מרתקת וכל כך מקורית - ילד שיכול לנוע בזמן בעזרת קמיע, ההסתבכויות שלו והבעיות שהכוח הזה יוצר לו, בעולמו ובעולם האמיתי, מתוארות בצורה יפה ביותר. מלמד הרבה ופשוט ספר מעניין. הספר עצוב במקצת והסוף בפרט, אך זה לא נורא מדי, מפני שהספר גם מרגש מאוד מסיבה זו. הוא קצת עמוס בפרטים ואי אפשר לעכל אותו ברגע הראשון, אך כשמבינים - נהנים.
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן0ספר מעולה ! רוב הספרי פנטזיה שקראתי חוזרים על עצמם אבל הספר הזה עם עלילה חדשה לגמרי בלי שום חזרה מספרים אחרים. כדאי לקרוא אותו ובכללי את כל הסדרה
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן0ספר מדהים ! קראתי אותו ונשאבתי כשקראתי את התקציר שמדובר בילד חולה , חשבתי שחולה בחום וכו כשהתחלתי לקרוא הבנתי שזה סרטן .. זמן רב חשבתי על הספר בהתחלה "למה הוא כל הזמן בא לשם , במקום להיות עם משפחתו ספוילר ספוילר ספוילר בימים האחדים לפני מותו " בכתי מהספר הוא מרגש הכתיבה מופלאה אין , אין על הספר הזה
סטרוגנזה - עיר המסכותמרי הופמן0יש לי כאן פרק מאחד מספרי ההמשך שעוד לא יצאו (טכנית זה לא חלק מהעלילה של הספר הספציפי הזה! הא הא הא!). קוראים לו "חיים ממעבר לקבר" ויש לי חשד שהסופרת העתיקה כאן דברים מסדרת הרשת madness combat וממחווה אליה בשם madness: deus ex machina. צפו בהם אם אתם רוצים להבין מה לעזאזל קורה פה. אז הפרק הולך ככה: לילה ירד מעל אי בית הקברות. הירח המלא האיר קבר אחד, גדול ומפואר מהאחרים, ועליו נכתב: כאן נחה סילביה הדוכסית הנאווה של בלצה שנהרגה בהתנקשות מצד חומסי כתר מי ייתן ושמך ייזכר בתהילה לנצח נצחים ג'אזזזזזז! הבזיק ברק זהוב שהגיח פתאום מהשמיים נטולי הענן. ועוד אחד. ועוד אחד. באנג! נשמע קול חבטה מהקבר. קראק!הקבר התנפץ. על האדמה עמדה כעת אישה צעירה ויפהפייה, עוטה בגדים יקרים. היא לא הייתה פצועה, ודאי שלא מתה. מסכת בדולח כיסתה את פניה, אבל על פי המבע בעיניה והרעד המטורף של גופה, לא היה קשה לנחש שהיא רותחת מכעס. האישה הרימה את ידה, והופיע בה, כאילו משום מקום, אקדח שדמה - אך לא בדיוק - למאגנום מודרני. היא ירתה כמה פעמים באוויר, ומהקנה פרצו קליעים זהובים שנראו כאילו הם זזים ממש לאט, אבל כשאחד מהם התקרב לציפור חולפת והיא האטה במעופה, התברר שהם בעצם מאטים את הזמן סביבם. אחר כך היא זימנה באותו האופן רובה גדול יותר, וירתה גם בו. הפעם פרצו מהרובה כדורי פלזמה אדומים שהאירו את שמי הלילה כזיקוקים. היא פרקה את קת האקדח הקטן יותר והרכיבה אותו על הרובה. אחר כך הנערה זימנה חרב ארוכה עם דמיון שטחי לקטאנה יפנית. היא השליכה אותה באוויר והחרב ריחפה קרוב למצבה הקרובה ביותר, שיספה אותה לשניים, וחזרה לידה. היא פרקה את קת החרב והרכיבה את הלהב על הרובה. אז זימנה האישה חרב כחולה עצומה, גדולה פי שניים או פי שלושה מגופה שלה, ובעלת מרקם של בניין. היא הכתה בה על האדמה, וגל הדף כחלחל פרץ ממנה והעיף לכל עבר כל קבר שעמד בדרכו. היא פרקה את קת הרובה ממקודם והרכיבה אותו על החרב. אחרי כן האישה זימנה רובה שחור כפחם וגדול לא פחות מהחרב, כיוונה אותה לאוויר, ומשעה בהדק. מהקנה פרצו להבות לבנות אדירות. היא הרכיבה אותו על החרב. לאחר מכן היא זימנה חרב גדולה אפילו עוד יותר, שהייתה עשויה מעשרות להבים שונים שהתנועעו כל הזמן, יוצרים תבניות מהפנטות ומחרידות. כשהיא קירבה אותה לנשק המוזר, שנראה לא מהעולם הזה, הלהבים הסתדרו מעצמם והתחברו לשאר הנשק. לא נראה שכל המשא הזה מכביד יותר מדי על הבחורה. היא הסירה את המסכה, שהתנפצה לרסיסים על הקרקע. "סילביה! הרגת אותי!!" צרחה ג'וליאנה בטירוף. "נקמה!!!!!!!"