ספר מ ד ה י ם ! ! ! !
ממש ממש יפה, ואין לי שום דבר להגיד חוץ מזה. הרעיון מקורי [אחרי כל הרעיונות המפגרים של אנשים שמוצאים דלת לעולם אחר וכאלה], התיאורים מדהימים, הדמויות מרגשות. הספר לא קיטשי בכלל ובכל זאת מספר, בין השאר, על מספר סיפורי אהבה שמתרחשים בעיר בלצה המופלאה. הספר, והבאים אחריו בסדרה, עוררו בי אהבה לאיטליה ותשוקה בלתי נשלטת לראות את סיינה, פירנצה ובמיוחד ונציה. לאחר שראיתי אותה, ולאחר קריאת הספר הזה, אינני עוד מי שהייתי.

"תמליצי על ספרים לגיל הכי קשה". כך ביקשה ממני הספרנית תמר. הגיל הכי קשה לדבריה - אלה שכבר לא ילדים ועדיין לא בוגרים. בערך בני 10 עד 13 או 14. אלה שכותבים להם "ספרי נוער". אז הנה המלצה לגיל הזה. הספר לא מיועד לצעירים יותר, ויש סיבות שהבוגרים יותר יקראו אותו בעין ביקורתית-משהו. אבל "נוער" יכול מאוד להנות.


מדובר בספר פנטזיה, כזה שנע ונד בין מציאות רגילה ומוכרת (למשל נער צעיר, באנגליה, במאה ה-21) ובין מציאות מלאה כשפים, קסמים, מיסתורין והרפתקאות. המחברת מרי הופמן מיקה את העלילה ביקום מקביל, בזמן המקביל למאה ה-16 ובמקום שמקביל ולכן דומה, אך לא זהה, לעיר ונציה. הדימיון רב, והמחברת לא מסתירה את הדברים. בפרט השמות נקראים דומה, וכל הרוצה להרחיב את השכלתו ההיסטורית יכול לעשות זאת.


לוסיאן, גיבור הסיפור, נמצא במציאות רגילה די מדכאת - הוא חולה בסרטן, מותש מטיפולים כימותרפיים, ושוכב בביתו. אין פלא שהוא בורח למציאות מקבילה, בה הוא בריא, חזק, מוצא חברה בת גילו, ומעורב בהמון פעילות מרתקת. זוהי "סטרוגנזה" בלשונה של המחברת - היכולת לעבור ממקום למקום בעזרת חפץ יומיומי ופשוט. המון דברים מסתדרים לו טוב, יש שיאמרו קצת יותר מדי טוב, כמו היכולת שלו להבין את הנאמר, או שלא להדאיג את הוריו שאינם יודעים מכלום. אבל הכתיבה זורמת, הדרמה והמעורבים בה צבעוניים ומרתקים, והקריאה נעימה ומומלצת ביותר.

כשלקחתי את הספר מהמדף בשביל לקרוא, הייתי די נואשת.
זה היה יום מאוד משעמם בבית ספר, והייתי חייבת משהו לעשות.
אז חיטטתי בספריית בית הספר ומצאתי את הספר הזה.
העלילה נשמעה די נדושה, מסע בזמן, וואו, יש מלא סיפורים כאלו!
אבל כשהתחלתי לקרוא, זה בהחלט היה שונה ממה שחשבתי.
לוסיאן שמעדיף לברוח מהמציאות הקשה לבלצה -המקבילה של ונציה-, ומוצא שם חברים חדשים.
בעולם המקביל לוסיאן החולה שוב בריא, אך המסעות בעולם השני הופכים אותו לתשוש בעולמו שבלונדון.
השוני בין ונציה לבין מקבילת בלצה שתוארה בפרטי פרטים (למרות שלפעמים היה לי קשה לעקוב, ולא התחשק לי לקרוא שוב ושוב.) ויצרה רושם של עיר מלאת חיים ומלאת ריחות מסריחים מהמים ומחנויות הדגים.

ואיך אפשר שלא להזכיר את אריאנה המקסימה, רודלפו המעצבן (כל הזמן, חוקים חוקים חוקים!), אנריקו שכל מה שמעניין אותו זה כסף, סילביה שמעצבנת כמו בעלה, דוקטור וויליאם דתרידג'החביב ואשתו.

בהחלט אהבתי את הספר, אך הספר השני והשלישי קצת ממחזרים את העלילה לפי דעתי.

אוי, איך שראיתי אותו פה מיד נזכרתי.
אחד הספרים הטובים ביותר שאני זוכרת שקראתי לפני שהפכתי ל"תולעת ספרים" מודעת.
יש עוד שני ספרים שיצאו בעברית, ועוד שלושה שעוד לא תרגמו. באמת חבל שלא הרבה יודעים על הסדרה המדהימה הזאת (והספר הזה הכי טוב מכל השלושה שתורגמו).

ספר ממש מקסים
איך מרי הופמן הצליחה לחשוב על זה?יש לו שני ספרי המשך לפי דעתי הם פחות יפים אבל עדיין ממש מוצלחים לא?

ספר מקסים !!!!!!!!!!! העלילה מרתקת וכל כך מקורית - ילד שיכול לנוע בזמן בעזרת קמיע, ההסתבכויות שלו והבעיות שהכוח הזה יוצר לו, בעולמו ובעולם האמיתי, מתוארות בצורה יפה ביותר. מלמד הרבה ופשוט ספר מעניין. הספר עצוב במקצת והסוף בפרט, אך זה לא נורא מדי, מפני שהספר גם מרגש מאוד מסיבה זו. הוא קצת עמוס בפרטים ואי אפשר לעכל אותו ברגע הראשון, אך כשמבינים - נהנים.

ספר מדהים !
קראתי אותו ונשאבתי
כשקראתי את התקציר שמדובר בילד חולה , חשבתי שחולה בחום וכו
כשהתחלתי לקרוא הבנתי שזה סרטן .. זמן רב חשבתי על הספר בהתחלה "למה הוא כל הזמן בא לשם , במקום להיות עם משפחתו
ספוילר ספוילר ספוילר


בימים האחדים לפני מותו " בכתי מהספר הוא מרגש הכתיבה מופלאה אין , אין על הספר הזה

יש לי כאן פרק מאחד מספרי ההמשך שעוד לא יצאו (טכנית זה לא חלק מהעלילה של הספר הספציפי הזה! הא הא הא!). קוראים לו "חיים ממעבר לקבר" ויש לי חשד שהסופרת העתיקה כאן דברים מסדרת הרשת madness combat וממחווה אליה בשם madness: deus ex machina. צפו בהם אם אתם רוצים להבין מה לעזאזל קורה פה. אז הפרק הולך ככה:

לילה ירד מעל אי בית הקברות. הירח המלא האיר קבר אחד, גדול ומפואר מהאחרים, ועליו נכתב:
כאן נחה סילביה
הדוכסית הנאווה של בלצה
שנהרגה בהתנקשות
מצד חומסי כתר
מי ייתן ושמך ייזכר בתהילה
לנצח נצחים
ג'אזזזזזז! הבזיק ברק זהוב שהגיח פתאום מהשמיים נטולי הענן.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
באנג! נשמע קול חבטה מהקבר.
קראק!הקבר התנפץ.
על האדמה עמדה כעת אישה צעירה ויפהפייה, עוטה בגדים יקרים. היא לא הייתה פצועה, ודאי שלא מתה. מסכת בדולח כיסתה את פניה, אבל על פי המבע בעיניה והרעד המטורף של גופה, לא היה קשה לנחש שהיא רותחת מכעס.
האישה הרימה את ידה, והופיע בה, כאילו משום מקום, אקדח שדמה - אך לא בדיוק - למאגנום מודרני. היא ירתה כמה פעמים באוויר, ומהקנה פרצו קליעים זהובים שנראו כאילו הם זזים ממש לאט, אבל כשאחד מהם התקרב לציפור חולפת והיא האטה במעופה, התברר שהם בעצם מאטים את הזמן סביבם. אחר כך היא זימנה באותו האופן רובה גדול יותר, וירתה גם בו. הפעם פרצו מהרובה כדורי פלזמה אדומים שהאירו את שמי הלילה כזיקוקים. היא פרקה את קת האקדח הקטן יותר והרכיבה אותו על הרובה.
אחר כך הנערה זימנה חרב ארוכה עם דמיון שטחי לקטאנה יפנית. היא השליכה אותה באוויר והחרב ריחפה קרוב למצבה הקרובה ביותר, שיספה אותה לשניים, וחזרה לידה. היא פרקה את קת החרב והרכיבה את הלהב על הרובה.
אז זימנה האישה חרב כחולה עצומה, גדולה פי שניים או פי שלושה מגופה שלה, ובעלת מרקם של בניין. היא הכתה בה על האדמה, וגל הדף כחלחל פרץ ממנה והעיף לכל עבר כל קבר שעמד בדרכו. היא פרקה את קת הרובה ממקודם והרכיבה אותו על החרב.
אחרי כן האישה זימנה רובה שחור כפחם וגדול לא פחות מהחרב, כיוונה אותה לאוויר, ומשעה בהדק. מהקנה פרצו להבות לבנות אדירות. היא הרכיבה אותו על החרב.
לאחר מכן היא זימנה חרב גדולה אפילו עוד יותר, שהייתה עשויה מעשרות להבים שונים שהתנועעו כל הזמן, יוצרים תבניות מהפנטות ומחרידות. כשהיא קירבה אותה לנשק המוזר, שנראה לא מהעולם הזה, הלהבים הסתדרו מעצמם והתחברו לשאר הנשק. לא נראה שכל המשא הזה מכביד יותר מדי על הבחורה.
היא הסירה את המסכה, שהתנפצה לרסיסים על הקרקע.
"סילביה! הרגת אותי!!" צרחה ג'וליאנה בטירוף.
"נקמה!!!!!!!"

ספר מקסים!!
כל כך דרמתי ומרגש ההתחלה קצת משעממת אבל אחרי שמתחילים להיכנס הספר מדהים ונוגע ללב!
בהחלט ספר ששווה קריאה!!!