כשלקחתי את הספר מהמדף בשביל לקרוא, הייתי די נואשת.
זה היה יום מאוד משעמם בבית ספר, והייתי חייבת משהו לעשות.
אז חיטטתי בספריית בית הספר ומצאתי את הספר הזה.
העלילה נשמעה די נדושה, מסע בזמן, וואו, יש מלא סיפורים כאלו!
אבל כשהתחלתי לקרוא, זה בהחלט היה שונה ממה שחשבתי.
לוסיאן שמעדיף לברוח מהמציאות הקשה לבלצה -המקבילה של ונציה-, ומוצא שם חברים חדשים.
בעולם המקביל לוסיאן החולה שוב בריא, אך המסעות בעולם השני הופכים אותו לתשוש בעולמו שבלונדון.
השוני בין ונציה לבין מקבילת בלצה שתוארה בפרטי פרטים (למרות שלפעמים היה לי קשה לעקוב, ולא התחשק לי לקרוא שוב ושוב.) ויצרה רושם של עיר מלאת חיים ומלאת ריחות מסריחים מהמים ומחנויות הדגים.

ואיך אפשר שלא להזכיר את אריאנה המקסימה, רודלפו המעצבן (כל הזמן, חוקים חוקים חוקים!), אנריקו שכל מה שמעניין אותו זה כסף, סילביה שמעצבנת כמו בעלה, דוקטור וויליאם דתרידג'החביב ואשתו.

בהחלט אהבתי את הספר, אך הספר השני והשלישי קצת ממחזרים את העלילה לפי דעתי.

ספר מעולה ! רוב הספרי פנטזיה שקראתי חוזרים על עצמם אבל הספר הזה עם עלילה חדשה לגמרי בלי שום חזרה מספרים אחרים. כדאי לקרוא אותו ובכללי את כל הסדרה

וואו, וואו, וואו!!
ספר מדהים.
מעולה.

ספר מדהים !
קראתי אותו ונשאבתי
כשקראתי את התקציר שמדובר בילד חולה , חשבתי שחולה בחום וכו
כשהתחלתי לקרוא הבנתי שזה סרטן .. זמן רב חשבתי על הספר בהתחלה "למה הוא כל הזמן בא לשם , במקום להיות עם משפחתו
ספוילר ספוילר ספוילר


בימים האחדים לפני מותו " בכתי מהספר הוא מרגש הכתיבה מופלאה אין , אין על הספר הזה

מי שלא קרא את הסדרה\הספר הספציפי, אנא דלג על הביקורת. אין ספוילר מפורש אבל עלול להכיל רמזים...

אני אישית הכי מעדיפה את עיר הפרחים על פני שאר הסדרה, כנראה בגלל הטרגדיה המטורפת בסוף.

אבל.. כשעברתי שוב על הסדרה, ראיתי קווי דמיון רבים לסרטים, ספרים ואפילו מאורעות היסטוריים אחרים.

למשל, הקטע שהכפילה מתה במקום הדוכסית (עיר המסכות) הוא נראה כמעט לגמרי בדיוק (אחלה לוגיקה) כמו מלחמת הכוכבים 2.

גם הקטע שאריאנה מתחלפת עם בת הלוויה לקוח מהסרט.

הקטע של החתונות מזכיר מאוד מאורע במהפכה הצרפתית, למרות שאז זו הייתה חתונה של זוג יחיד (למיטב ידיעתי.)

פתאום גם השפה נראית לי ברמה נמוכה. המון טעויות מקלדת ומשפטים לא הגיוניים, שאומנם נדירים אבל עדיין קיימים.

בקיצור, בטעות הרסתי לעצמי את הסדרה. באסה.

בכללי העלילה זורמת ומהנה- חוץ מעיר הפרחים שהוא די נמרח ואולי קצת מיותר.

לצערי הרב הסופרת די הרסה את הדמות של לוצ'יאנו. מנער (יחסית) עדין, נחמד וחייכן הוא הפך לקנאי ירוק- עד חובב קרבות ואפילו קצת פוץ.

בקיצור, אולי זו לא הביקורת המוצלחת ביותר שיכולתי לכתוב, אבל לפחות העברתי את מה שהרגשתי.

רות סוף.

זו סדרת ספרים מקסימה, וממש חבל לי שתרגמו רק את שלושת הספרים הראשונים ולא את כל הסדרה, אך אני מניחה שזה לא כל-כך נורא משום שאם באמת רוצים אפשר לקרוא את הסדרה באנגלית, אבל עדיין, זה קצת מבאס.

יש לי כאן פרק מאחד מספרי ההמשך שעוד לא יצאו (טכנית זה לא חלק מהעלילה של הספר הספציפי הזה! הא הא הא!). קוראים לו "חיים ממעבר לקבר" ויש לי חשד שהסופרת העתיקה כאן דברים מסדרת הרשת madness combat וממחווה אליה בשם madness: deus ex machina. צפו בהם אם אתם רוצים להבין מה לעזאזל קורה פה. אז הפרק הולך ככה:

לילה ירד מעל אי בית הקברות. הירח המלא האיר קבר אחד, גדול ומפואר מהאחרים, ועליו נכתב:
כאן נחה סילביה
הדוכסית הנאווה של בלצה
שנהרגה בהתנקשות
מצד חומסי כתר
מי ייתן ושמך ייזכר בתהילה
לנצח נצחים
ג'אזזזזזז! הבזיק ברק זהוב שהגיח פתאום מהשמיים נטולי הענן.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
באנג! נשמע קול חבטה מהקבר.
קראק!הקבר התנפץ.
על האדמה עמדה כעת אישה צעירה ויפהפייה, עוטה בגדים יקרים. היא לא הייתה פצועה, ודאי שלא מתה. מסכת בדולח כיסתה את פניה, אבל על פי המבע בעיניה והרעד המטורף של גופה, לא היה קשה לנחש שהיא רותחת מכעס.
האישה הרימה את ידה, והופיע בה, כאילו משום מקום, אקדח שדמה - אך לא בדיוק - למאגנום מודרני. היא ירתה כמה פעמים באוויר, ומהקנה פרצו קליעים זהובים שנראו כאילו הם זזים ממש לאט, אבל כשאחד מהם התקרב לציפור חולפת והיא האטה במעופה, התברר שהם בעצם מאטים את הזמן סביבם. אחר כך היא זימנה באותו האופן רובה גדול יותר, וירתה גם בו. הפעם פרצו מהרובה כדורי פלזמה אדומים שהאירו את שמי הלילה כזיקוקים. היא פרקה את קת האקדח הקטן יותר והרכיבה אותו על הרובה.
אחר כך הנערה זימנה חרב ארוכה עם דמיון שטחי לקטאנה יפנית. היא השליכה אותה באוויר והחרב ריחפה קרוב למצבה הקרובה ביותר, שיספה אותה לשניים, וחזרה לידה. היא פרקה את קת החרב והרכיבה את הלהב על הרובה.
אז זימנה האישה חרב כחולה עצומה, גדולה פי שניים או פי שלושה מגופה שלה, ובעלת מרקם של בניין. היא הכתה בה על האדמה, וגל הדף כחלחל פרץ ממנה והעיף לכל עבר כל קבר שעמד בדרכו. היא פרקה את קת הרובה ממקודם והרכיבה אותו על החרב.
אחרי כן האישה זימנה רובה שחור כפחם וגדול לא פחות מהחרב, כיוונה אותה לאוויר, ומשעה בהדק. מהקנה פרצו להבות לבנות אדירות. היא הרכיבה אותו על החרב.
לאחר מכן היא זימנה חרב גדולה אפילו עוד יותר, שהייתה עשויה מעשרות להבים שונים שהתנועעו כל הזמן, יוצרים תבניות מהפנטות ומחרידות. כשהיא קירבה אותה לנשק המוזר, שנראה לא מהעולם הזה, הלהבים הסתדרו מעצמם והתחברו לשאר הנשק. לא נראה שכל המשא הזה מכביד יותר מדי על הבחורה.
היא הסירה את המסכה, שהתנפצה לרסיסים על הקרקע.
"סילביה! הרגת אותי!!" צרחה ג'וליאנה בטירוף.
"נקמה!!!!!!!"

יפה יותר מהקודם...

מירוץ מרכבות - זה מדהים!!!

הספר היפה הזה לקח אותי למקום מגניב ביותר, עם הרפתקאות מדהימות, והרבה אקשן.