ביקורת ספרותית על סולאריס (כתר 2003) - סדרה לספרות יפה # מאת סטניסלב לם
ספר מעולה

---

ואו.

גמעתי את הספר ביומיים. אולי זה ההייפ שתמיד היה סביב הספר, אולי (וזו האפשרות שאני מעדיף) זה בגלל שהסופר הוא כל כך טוב, אבל התיאורים של הכוכב ו2 השמשות שלו, האדומה והכחולה, פשוט סינוורו אותי- תרתי משמע. כשהתרבות האנושית תתחיל את התהליך הדגנרטיבי שלה, כשסרטי צלולואיד ירקבו ודפים צהובים יתפוררו, אם יש ספר אחד שצריך לשמור זה הספר הזה.
אז מה כל כך טוב, חוץ מהתיאורים היפהפיים, הדמויות המרתקות שגרמו לי להזדהות עם בדידותם בתחנת המחקר מעל האוקיאנוס?
אולי המשחק שבין מציאות ואשלייה- שאלה שאותה העלה סטניסלב לם לא פחות טוב מהפילוסוף רנה דקארט (ביום שבו קראתי את הפרק הספציפי, אפילו חוויתי חלום מודע, מה שהוסיף להתלהבות שלי מהספר).
אולי הסאטירה על היומרנות של המוח האנושי הנאור והמלומד, שלעיתים נראה כאילו הוא רודף אחרי זנבו, מנסה לנשוך את השיניים של עצמו.
לא.
זה המכלול של כ-ל הדברים האלה, שהופכים את הספר הזה ליצירת מופת.
ותודה ענקית על התרגום המעולה.

» ביקורות נוספות של הסמוראי האחרון
» ביקורות נוספות על סולאריס (כתר 2003) - סדרה לספרות יפה #