ביקורת ספרותית על סולאריס (כתר 2003) - סדרה לספרות יפה # מאת סטניסלב לם

---

אי אפשר לדון בספר היפהפה הזה, "סולאריס", בלי לדון במדע. כיוון שזהו ספר מדע בדיוני שהמדע והטכנולוגיה תופסים בו מקום חשוב. אין ספק שהמדע תורם רבות להתפתחות האנושית, ולאיכות חייו של כל אדם. הטכנולוגיה היא כיום חלק אינטגרלי מחיינו. אבל האם יש למדע את כל התשובות? האם הוא יכול לסייע לנו להתמודד טוב יותר עם רגשות קשים? עם זיכרונות כואבים? האם הוא יכול לומר לנו, מה, לעזאזל, אנחנו עושים כאן, ומה המשמעות של כל זה?
אלו סוגיות כבדות משקל, וסופרים ואנשי רוח מנסים להתמודד אתן כבר שנים. הטובים שביניהם גם מצליחים, והנה דוגמא מוצלחת לכך לפנינו.
"סולאריס" הוא אמנם ספר מדע בדיוני, אבל יש לו השלכות לחיינו המציאותיים והאפרוריים.
זהירות – ספויילר! - העלילה מתרחשת בעידן עתידני, שבו יש לבני האדם את הטכנולוגיה לטוס בחלל ולגמוע מרחקים עצומים, והאנושות אכן מגלה כוכבי לכת חדשים וגלקסיות רחוקות. אחת התגליות המרעישות ביותר בתחום זה הנו כוכב לכת המקיף שתי שמשות, ולפי חוקי הפיסיקה, הוא חייב להיבלע בתוך אחת מהן ולהיות מושמד. החוקרים נדהמים לגלות שלא כך הדבר, וכוכב הלכת הזה ממשיך גם ממשיך לנוע סביב שתי השמשות שלו ללא רבב. חלליות שנשלחות לחקור את הכוכב מגלות כי כמעט כל פני הכוכב מכוסים באוקיינוס שחור, שהנו, כך נראה, יצור חד תאי עצום בגודלו, אשר מגיב לתשדורות שנשלחות אליו, וככל הנראה גם בעל יכולת לנתב את פני הכוכב שלו כך שלא ייבלע בשמש. התגלית הזו מטריפה את האנושות, אשר נדהמת מהאפשרות למפגש עם תרבות חייזרית.
הכוכב זוכה לשם "סולאריס" וענף חדש במדע מומצא – סולאריסטיקה, שבמסגרתו קמות פקולטות שלמות ברחבי העולם ומתפתחת ספרות ענפה שחוקרת את הכוכב המוזר והאוקיינוס השולט בו. יש רק בעיה אחת – אף על פי שהחוקרים מצליחים לתעד כל פעילות שמתרחשת על פני האוקיינוס ובתוכו, ולתת שמות יפים לכל הפעילויות הללו, הם לא מצליחים ללמוד שום דבר חדש על הנושא. הם גם לא מצליחים לנבא את תגובות האוקיינוס. למעשה, הם לא מצליחים לגלות כלום. מתואר קטע בספר שבו חוקרי סולאריס עורכים כנס ומתארים תופעות מדהימות שמתרחשות בכוכב, ואז ילדה קטנה שואלת "ולמה קורה כל הדבר הזה?" ואף אחד לא מסוגל לענות על כך.
החוקרים נעשים מתוסכלים, חלקם עד לכדי שליחת יד בנפשם וחלקם מפרסמים מאמרים בגנות האוקיינוס – מתארים אותו כ"טיפש" או "חולה סופני", אך זוהי פשוט נקמה ילדותית על כך שאיבדו את מיטב שנותיהם והקדישו את מוחם החריף לחקר משהו שאינו משתף עמם פעולה ומסייע להם לחקור אותו. בקיצור – חולשה אנושית.
גיבור הספר, פסיכולוג וחוקר סולאריס בשם קריס, נשלח לתחנת חלל קטנה שמרחפת מעל לפני האוקיינוס של סולאריס וחוקרת אותו. בתחנת החלל מתחילה להתרחש תופעה מוזרה ומטרידה – אנשים נוצרים שם יש מאין, והם עוקבים אחרי החוקרים, מדברים איתם ומטרידים אותם. אלו לא סתם אנשים, אלא דמויות מהעבר של החוקרים, כאלו שיש להם עמן סוגיות לא פתורות מן העבר. ה"אורחים הלא קרואים" הללו מוציאים מהחוקרים תגובות רגשיות קשות ביותר, ומוציאים אותם מדעתם. החוקרים מאשימים את האוקיינוס של סולאריס בהתרחשות הזו, וכעת נשאלת השאלה – מי חוקר את מי?
הספר הסופר אינטיליגנטי הזה מעמת את המדע עם משהו שהוא לא מצליח להתמודד עמו. העיסוק האובססיבי של האנושות עם סולאריס מגיע ממקום של תסכול – המדע לא מצליח להסביר אותו. האם המדע הוא פשוט דרך של בני האדם לכבוש יעדים? להגיד 'הצלחתי להבין את זה'? 'הצלחתי לפתור את החידה הזו'? ואולי מדענים נוטים להשליך את האנושיות שלהם על מושא המחקר. במקרה הזה, מושא המחקר, הלא הוא האוקיינוס, משליך לעברם את אנושיותם חזרה, שמתגלה במערומיה – מלאה רגשות אשם, טראומות וזיכרונות כואבים. החוקרים לא מצליחים לבצע את עבודתם באופן אובייקטיבי עקב ההפרעות הללו, והחולשה האנושית מתגלה במלוא הדרה. מעניין גם שספר שמתחיל בפוטנציאל למפגש בין אדם לחייזר, מתפתח לספר שבו האדם פוגש בעצם את עצמו, ומגלה כמה שהוא חלש ופגיע.
זוהי יצירת מדע בדיוני קלאסית, שתגרום לכם לחשוב. מצד אחד לא עמוס בפרטים ומתוסבך, כמו ספרי מד"ב שיצא לי לקרוא בעבר, שיש להם את היכולת לגרום לקורא נקע במוח, ומצד שני – לא פשטני ורדוד כמו ספרי מד"ב אחרים שיצא לי גם לקרוא. הספר, כמובן, אינו מושלם לחלוטין. הוא קודר מאוד, ונטול הומור לחלוטין.
הצלחתו הפנומנאלית הובילה ליצירת שני סרטים על פיו. הראשון היה הפקה רוסית, עוד בתקופת ברית המועצות. השני הוא סרט אמריקאי מהשנים האחרונות, בכיכובו של ג'ורג' קלוני, והוא עד כדי כך גרוע שעדיף לא להרחיב עליו את הדיבור. כנראה שלא כל הספרים נועדו לקולנוע...

» ביקורות נוספות של שומר היערות
» ביקורות נוספות על סולאריס (כתר 2003) - סדרה לספרות יפה #