פאולינה היקרה סיימונס, (ספויילר קטן והכרחי לביקורת ממשמש ובא) העובדה שהעברת את מיקום ההתעלסויות של מר בלוב וגברת מטאנובה מהמיטה לדלפק תפוחי האדמה (מה חשבת לעצמך כשפאקינג המצאת רהיט?!) עליו עמל הבחור בשקידה זה מספר עמודים, לא מוסיפה כל גיוון לעלילה הנהדרת שהפכת למיובשת כל כך באזור עמוד 400.
הסיפור התחיל כל כך טוב! הפרטים, הראו שהסופרת יודעת על מה היא מדברת או, לכל הפחות, חקרה היטב את בבושקה ודדושקה בדבר החיים בברית המועצות של מלחמת העולם השניה.
העלילה עצמה, שובה כל לב, ואיך לא? סיפור על אהבה שלא יכולה להתממש, עניין שנראה שהאנושות לעולם לא תילאה מלעסוק בו, להיעצב עליו, להזדהות עימו, לכתוב עליו ולקרוא עליו.
התיאורים - רבים מהם מצאתי כיחודיים ביותר.
העטיפה של הספר - אפילו את העטיפה אהבתי!!! ואני לא נוטה להתייחס לעטיפות.
ההתעלסויות, הו, ההתעלסויות. היה לי חזרתי מידיי. הם חיכו הרבה זמן, הבנתי. היה צריך שכולם ימותו כדי שזה יקרה, הבנתי. הם השתוקקו לבטא את אהבתם, זוג יונים רוסים שכאלה. אבל 100 עמודים? כמעט שביעית מהספר! 14.3% בקירוב. עם אותם משפטים??? ואותן התנוחות???
בטוחה שהיית מסוגלת ליותר. עובדה היא, שהעיסוק באוכל על פני 200 עמודים לא ייגע אותי כלל וכלל. קראתי ברצון. הרעב הומחש, המצור הרגיש אמיתי כל כך. ציינתי לעצמי יכולת מרשימה ביותר של הסופרת להסתובב סביב אותו הנושא במשך מאוד עמודים מבלי להלאות את הקוראים ומבלי לגרוע מיופיו של הסיפור אלא להפך - אפילו להפוך אותו לאינטנסיבי יותר וחי יותר.
הא לי ספר נוסף שהתחיל מצויין, המשיך יוצא מן הכלל ונגמר באופן שהתחשק לי לסגור אותו בחבטה, להשליך אותו על הקיר בחבטה, ולחבוט בו עוד כמה חבטות, על שהיה קרוב כל כך ללהיות ספר מושלם.
ובכל זאת, רק קרוב.
כגודל הציפיות..........
ג'יזס, פאולינה!







![סיביל [מהדורת 2009]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers11/114393.jpg)







