ביקורת ספרותית על סיביל (מהדורה מחודשת) מאת פלורה רטה שרייבר
ספר בסדר

---

לא סתם לקחו לי כמה חודשים לסיים את הספר הזה. מילים, משפטים ועמודים שלא יכולתי לעכל, עצרו אותי, גרמו לי לסגור את הספר ומנעו ממני להמשיך את הקריאה. לפעמים ליום-יומיים, ולפעמים לשבוע-שבועיים. פעמים שהייתי משתגעת, איך אפשר לכתוב משפט אחד כלכך מזעזע, ואז להמשיך הלאה בעלילה כאילו שום דבר לא קרה? מאוחר יותר הבנתי שזה הכרחי כדי לשקף את ההווי שבו חיה הדמות (האמיתית, לצערי) סיביל.
קראתי ספרים קשים לא פעם ולא פעמיים. יש לי צורך כלשהו להיות מודעת לסבל של אחרים. זה מרגיש לי כמו להסתכל לעולם בעיניים. וזה חשוב לי. זה חשוב לי עד כדי כך, שהגעתי לספר הזה.
וזה הספר, ששבר אותי באמת. אם חשבתי שהיה לי איזשהו למושג לגבי קושי, סבל, מצוקה, דיכאון, חוסר אונים או חרדה, פה הבנתי שלא היה לי שום מושג. הסיפור של סיביל חתם אצלי את הנקודה שגם אם נראה לי שאין יותר רע, אין יותר מתעלל ואין יותר לא ברור מהרוע הלא ברור שממלא את העולם שלנו בכלכך הרבה דרכים, אני טועה. אני פשוט... איך להגיד את זה - לא יודעת מספיק. הסיפור של סיביל חתם אצלי את הנקודה של להטיל ספק בכל גבול שהמוח שלי כופה עליי. והוא עושה את זה לא סתם, הוא מנסה להכניס סדר. אבל לעולם שאין בו סדר... הוא מנסה לתחום גבולות במקום שאין גבולות. הוא מנסה להגיד לי "טוב זהו, יותר מזה כבר אין", אבל מה הוא כבר יודע? מה הוא כבר מכיר? את קומץ הדברים שנחשפתי אליהם?!...
אז בשביל סיביל, לעולם לא אאמין שוב שיש גבול, למשהו.

» ביקורות נוספות של Our Hands Will Get Wrinkled
» ביקורות נוספות על סיביל (מהדורה מחודשת)