ביקורת ספרותית על פרש הברונזה - פרש הברונזה #1 מאת פאולינה סיימונס
ספר מעולה

---

מכירים את זה שאתם קוראים ספר או במקרה הזה סדרת ספרים והם נראים לך במשך תקופה ארוכה כדבר הכי טוב שנכתב אי פעם? להביט בספרים במבט אוהב,לשים אותם בעמדת כבוד על המדף,להוריד מהם אבק,להמליץ אותם לכול חבר,או פשוט סתם לחבק אותם ולחשוב עליהם בערגה?
ואז אתם קוראים את הספר פעם שנייה,סתם בשביל הכיף,להיזכר באווירה המתוקה של הפעם הראשונה,ולהעביר את הימים בקריאה ללא הפסקה? ואז אתם מגלים שלא הכול זוהר כמו שזכרתם?
זה מה שקרה לי עם טרילוגיית פרש הברונזה..
שלא תבינו אני עדיין אוהבת את הספרים האלה מאוד אבל משהו בכול זאת השתנה בתפיסה שלי לגביהם.
כי בואו נקרא לילד בשמו מדובר על רומן רומנטי היסטורי,הנה הודתי בזה.
אם הייתם אומרים לי את זה לפני שהתחלתי לקרוא את הספרים פעם נוספת הייתי מביאה 1000 ואחת סיבות מדוע זה רומן רומנטי.אבל בואו נהיה כנים הספרים הללו עונים על כול התנאים לרומן רומנטי.
ומכאן אפשר לקחת את זה בשני כיוונים או לא לקרוא את הספרים הללו או שלעבור מעל הדעות הקדומות ולקרוא בכול זאת,כי למרות שמדובר על רומן רומנטי,אבל משובח וקסום מאין כמוהו...
הסיפור הראשון בסדר הוא פרש הברונזה
ההתחלה,ההמפגש הראשוני,ההתאהבות שם בספסל,חייל בסיור רואה נערה יפה לובשת שמלה עם ורדים אדומים מלקקת גלידה,ברקע מבצע ברברוסה גרמניה הנאצית תוקפת את ברית המועצות.
שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה פעם.
בפנים מרובע אהבה בין שתי אחיות דאשה וטטיאנה לבית משפחת מטאובנה ובין אלכסדר בלוב קצין בצבא האדום ודימטרי חברו הטוב אשר מסתיר סוד נורא בקשר לעברו של אלכסנדר.
בחוץ לניגרד הקפואה נצורה בידי כוחות גרמניים בפנים האהבה צומחת בין אלכסנדר לטטיאנה תשוקה רבה אפשר אפילו להגיד מטורפת שלא מפסיקה לעבור אין סוף מכשולים ובעיות.
רומן רומנטי על רקע היסטורי זה תיאור מדויק לספר הזה אבל אין מה לעשות הוא טוב מעניין התיאורים של המצור טובים מאוד,אנשים שלא היו מוכנים לאכול קופסאות שימורים במחירים מופקעים,מוכנים לאכול בסופו של דבר לחם עשוי מנסורת וקרטון.בני האדם הם יצורים שמסתגלים להכול.
האהבה בין טטיאנה ואלכסנדר נבנית לאט,בזהירות,יש היסוסים התלבטיות,והרבה מאוד תשוקה ואהבה גדולה.
דמיותיהם של אלכסנדר וטטיאנה מעוצבות בניגוד לחלק מדעת האנשים בצורה טובה מאוד בעיניי,אלכסנדר מוצג כדמות חזקה מאוד גברית אבל גם בתור אחד שמוכן לעזור כשצריך ולא מתבייש לבכות,טטיאנה הקטנה הופכת מנערה קטנה ותמימה לאחת שהולכת כול יום להביא אוכל למשפחתה,עם כוח רצון אדיר ויכולת הישרדות נדירה.
הספר השני הוא טטיאנה ואלכסנדר
הספר הזה הוא הספר הפחות רומנטי בסדרה הזו ויותר מתמקד בהיסטוריה. מלחמת העולם השנייה ברקע טטיאנה מצליחה לברוח מברית המועצות יחד עם אנתוני בנו של אלכסנדר וחיה בנוי יורק.ארצות הברית גם היא משתתפת במלחמת העולם השנייה,אבל הקרבות ההפצצות ובעיקר הרעב שהיה מנת חלקם של מרבית האירופאים באותה תקופה נשאר רחוק מארצות הברית. טטיאנה אלמנה צעירה מגדלת את בנה הצעיר ונאלצת לחיות בעולם בלי אלכסנדר אבל ליבה לא מניח לה. בצד השני ל העולם אלכסנדר ניצל מהוצאה להורג על הנ.ק.ו.ד המשטרה החשאית הרוסית ומתמנה להיות מפקד על פלוגת עונשין,ומוביל חיילים שאף אחד לא רוצה לתוך מעמקי גרמניה מול התותחים.וגם הוא לא מפסיק לחשוב על טטיאנה.אירופה שסועה במלחמה. גרמניה מפסידה אך לאכסנדר לא זוכה לראות את זה.הוא נכנע לגרמנים מה שבאותו זמן היה גזר דין מוות לחיילי הצבא האדום ונשלח למחנה ריכוז לשעבר שהופך להיות מחנה מעצר.
טטאינה שבחושיה לא מוכנה להאמין שאלכסנדר מת מצליחה לחלץ אותו מאמא רוסיה הגדולה.
יש האומרים שהסיפור ההצלה זה לא אמין בעליל,אני מבינה זאת,אך לפי דעתי הוא מקסים ובעיקר מראה מהי כוחה הגדול של האהבה,ומהי יכולה לעשות.כמו שתי יונים אשר מסוגלות לחוצות יבשות וימים על מנת לחזור על בן זוגן
הספר מסתיים כמו באגדות בסוף טוב הכול טוב.
הספר השלישי גן הקיץ
מספר את מה שקורה אחרי הסוף הטוב.את החיים האמיתיים בארצות הברית רחוק מאימת המלחמה,מסטאלין,מהיטלר,מברית המועצות,מהמוות שרודף אותם לכול המקום. אך הזיכרונות לא מרפים,טטאינה ואלכסנדר שני אנשים שאיבדו הכול,שבורים ופצועים מנסים להתנחם ולהתחיל בחיים חדשים.
האהבה היא אותה האהבה,אבל כמו כול דבר גם היא זקוקה למישהו שישמור אליה ויטפח אותה,אחרת סופה של כול האהבה גם הגדולה ביותר שעברה את כול המכשולים הכי גדולים להיעלם,כי החיים שוחקים יותר מהכול.
אך למרות שגם את הספר הזה אהבתי מאוד לקרוא כמו את שני הספרים הראשונים בסדרה יש לי כמה בעיות איתו
1.קודם הסקס אויי אלוהים בערך שליש מהספר הזה עוסק בחיי המין של בני הזוג על תיאורים שצליחו להעלות סופק על לחיי חיי מין סוערים בלשון המעטה על גבול האלימות,אם בספרים הקודמים התיאורים הללו היו משולבים במידה מסוימת של היגיון ובטוב טעם פה זה פשוט..
אין כול המוסיך גורע היה אפשר לוותר על חלק מהתיאורים והספר היה נשאר כמו שהוא.
2.ההקצנה שעוברת על שתי הדמיות המרכזיות טטיאנה ואלכסנדר הפריעה לי בקריאה השנייה כאילו כול אחד מהם מתאים את עצמו לציפייה המגדרית שעולה ממנו לגלם..
אלכסנדר מתואר כגבר קשוח האב המפרנס החזק בעל העוצמה המושך בחוטים המחליט את כול ההחלטות בעל הדעה האחרונה והקובעת משליט את כוחו על בנו ואשתו משתמש באלימות פיזית ומילולית רכושן מאוד קנאי ואובססיבי שמצפה שלכול מילה שלו יתייחסו כמו על תורה מסיני.
במשך המלחמה אלכסנדר לא בגד בטטיאנה גם כשהוא חשב שהיא שחכה אותו בארצות הברית,אז בגלל שהיא יצאה לעבודה בימי שישי הוא חושב שזו סיבה מספיק טובה???
למרות שבספרים הקודמים הוא תואר כרגשן תומך ודואג לטטיאנה ומשפחתה בעל טוב לב ורגישות רבה לא מהסס לעזור לטטיאנה לשטוף כלים דואג לכבודה ומכבד אותה ואת רצונותיה ואפילו בוכה מהתרגשות.
ויותר מזה הוא מוותר על טטיאנה על מנת להציל את חייה ומקריב את עצמו במקומה יש יותר אצילי מזה?
וטטיאנה מוצגת בספר הזה כעקרת הבית הקטנה והמושלמת מבשלת מכבסת מחליפה מצעים מגדלת את בנה דואגת לאלכסנדר קוראת מגזינים עורכת מסיבות קטנות ממש מיס גברת קטנה ומושלמת לפעמים על גבול משרתת שוכבת עם אלכסנדר כשהוא רוצה סופגת את מילותיו את כעסיו את מצבי הרוח שלו את האלימות שלו את הכוחנות שלו עושה כול מה שהוא אומר לה ומוותרת על עצמה ועל שאיפותיה בשבילו.
בניגוד לספרים הקודמים בהם טטיאנה מוצגת לא רק כבחורה קטנה עדינה ותמימה אלא גם בתור בחורה חזק ואמיצה בעלת כוח רצון אדיר נלחמת על מנת להשיג אוכל למשפחתה מתבגרת מהר מאוד בעולם אכזר וקשה לא מוותרת לעצמה בעלת שאיפות וכוחות נפשיים אדירים נלחמת מטפלת באנשים עובדת מצליחה לעמוד על שלה מול אלכסנדר לגרום לו לעושות כרצונה לוחמת אמיצה שבורחת מרוסיה לארצות הברית וחוזרת להציל את בעלה מציפורני הסובייטים.
3.סיפורו של אנתוני כאילו באמת? הסיפור הזה יא פשוט הזוי..ממש סרט הוליוודי סוג ז'
אנתוני מתגייס לצבא והופך להיות לוחם כמו אביו אלכסנדר עד כאן הכול בסדר.
אבל כול סיפור החטיפה על ידי הזונה הויטנאמית שהיא בעצם אישתו ומסע החיפושים של אלכסנדר אחרי בנו גבר בן 50 [כן בין חמישים גם בארצנו הקטנה מקופת האויבים אומרים יפה שלום ללוחמים מעל גיל ארבעים]
יחד עם חבריו של בנו מהיחידה וכול תהליך החילוץ וקרב היריות כול תיאורי העקשן האלו היו פשוט מיותרים.
כי מה אי אפשר לאבד את יד סתם בקרב רגיל? זה חייב להיות תחת עינוי הויאטנמים? ואי אפשר להיות קצת עצובים בקשר לזה? לבכות? להתאכזב? להתעצבן? קצת לא אמין שמישהו מאבד את ידו והוא לא שם על זה...
אבל מה יאמר לזכות הסופרת שהחלק האחרון פה נמצאים ביחד כול משפחתם של אלכסנדר וטטיאנה יחד מתכנסים יחד היה בהחלט מקסים ויפה.
סגירת המעגל הייתה מרגשת מאוד.
אני בהחלא ממליצה לקרוא לא רק בגלל שהספרים האלה טובים ומשובחים בכול קנה מידה כלשהו,לא רק בגלל הרקע המצוין של הספרים שמתפרס על חצי מאה ומתאר חלק מן האירועים ההיסטורים החשובים ביותר שעברו על העולם.
אלא כדי פשוט שאהבה היא נצחית.
ואני אסיים עם בקשה אחרונה מאלוהים אנא ממך תן לי אהבה כזו...

» ביקורות נוספות של מלי
» ביקורות נוספות על פרש הברונזה - פרש הברונזה #1