ביקורת ספרותית על הבשורה על-פי יהודה מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

בעיני עמוס עוז הוא הטוב בסופרים הישראלים (להוציא את ש"י עגנון) בדורות האחרונים ועומד בשורה אחת עם גדולי הסופרים בספרות העולמית בזמננו.
לדעתי יזכר שכזה וספריו יקראו וילמדו עוד שנים רבות, יש צורך בפרספקטיבה הסטורית להערכת סופר.
בינתיים נוח לחפש בו מגרעות. נוח להתווכח עם עמדותיו הפוליטיות שאינן מקובלות כיום על מרבית הציבור הישראלי. הוא אקטואלי מידי כדי שניתן יהיה להעריך את כתיבתו באופן אובייקטיבי.
בכל מקרה בעת ביקוריי בחו"ל בארצות שונות מצאתי את ספריו בתרגומם לשפת המקום כמעט בכל חנות ספרים המכבדת את עצמה.
את ש"י עגנון שכזכור זכה בפרס נובל לספרות לא מצאתי - ייתכן שנמצא ייתכן שאינו נמצא. זה די מובן לי משום שעגנון כתוב ב"יהודית" ועל להבינו יש צורך להכיר את השפה והתרבות היהודית היטב ויצירתיו של עמוס עוז כתובות ב"אוניברסלית". לכן נקראות בעולם כולו.
הביקורת האישית שלי על יצירתו היא בהיות ספריו באיכויות שונות ישנם טובים יותר וטובים פחות.
הוא יודע להתרומם לגבהים ששום סופר ישראלי אחר לא מצליח להגיע. אבל ישנם בספריו כולל בספר הזה קטעים שאפשר היה לוותר עליהם מה שקרוי בפי החברה: לעיתים הוא "חופר" אבל יצירתו בכללותה בהחלט ספרות טובה לא משוחררת מפולמוס חברתי, פוליטי, דתי.

"הבשורה על פי יהודה" עוסק בבגידה גם הוא עצמו בפי רבים וטובים יותר ופחות לא בדיוק בקונצנזוס.
עמוס עוז לש בהסטוריה כבבצק עיסוקו בבגידתו של יהודה איש קריות בישו ובמדינת ישראל.
עיסוק הנובע ממיקומו המיוחד של יהודה איש קריות ובזיקה שבין האיש לבין היהדות בעיני הנוצרים.
אנטי גיבור "הבשורה על פי יהודה" שמואל אש, סטודנט בירושלים של סוף שנות ה-50. (זוכרים את ספרו מיכאל שלי) כנראה תקופה מעצבת באישיותו של הסופר. מדובר פרידה מחברתו, שמעדיפה עליו בן זוג קודם, בנוסף הרעה במצב כלכלי גורמת לו להפסיק את עבודתו באוניברסיטה בנושא טעון ורגיש "ישו בעיני היהודים" ולעזוב את העיר, בעודו מתכונן לפרידה מהבירה הגורל מזמן לו מודעה ששולחת אותו לארח לחברה לנכה , לסייע למטפלת שלו עתליה,(שימו לב לשם). כששמואל מגיע לדירתם מצליח בדרכו לגלות שלאישה קשר לשאלתיאל אברבנאל, שגם הוא דמות בידיונית כן או לא? שמתנגד נחרצות לדוד בן גוריון ולאופן שבה הוקמה מדינת ישראל. כאן מעמיד למבחן את זכותה של מדינת ישראל כפי שהיא להתקיים.בינתיים ממשיך במחקרו לא מוזכר בספר שפרופסור קלאוזנר דודו הנערץ של עמוס עוז עסק בכל הקשור בישו במחקריו ואין זה מן הנמנע שאין זה מקרי שעוז בוחר מתוך בקיאותו בנושא להציג טיעונים הנוגעים בישו בעיני היהודים ומציג מקרוב הרעיונות חלופיים לתפישה המקובלת. לפיה הקמת מדינה בזמן סכסוך עם הפלסטינים היא הפיתרון הבלעדי שהיה אפשרי.

הוא לוקח שני נרטיביים רחוקים הסטורית זה מזה בחיי העם היהודי ומרכזיים מאד בקיומו . ומעביר ביקורת חדה כתער על התנהלות הדורות האחרונים ומשווה ליחס שניתן לבוגד שהפך לסמל לבגידה וסמל ליהודי בעיני שונאיו מלפני כאלפיים שנה.

ישו, יהודה איש קריות, שאלתיאל אברבנאל וגבור הספור שמואל אש . יש בהם בגידה אבל האם מדובר באמת בבגידה או או אלי הם מציעים אלטרנטיבה הסטורית מפוקחת שבעיני הדורות נחשבת לבגידה. הדברים נוגעים לו עצמו שגם הוא לא פטור מהטיעון שדעותיו והביקורת שלו חסרת הרחמים על מדינת ישראל כפי שהיא יכולה להראות כבגידה.
ציינתי בתחילת הדברים שההסטוריה תשפוט אותו ואת אלו שאוחזים בדעותיו שאינם רבים והיו ללא ספק כאלו שהיו שמחים אם היו נעלמים.
לסיכום לדעתי ספר לגמרי לא קל לקריאה, כתוב בלשונו המחודדת והנפלאה של עוז ועל כך לדעתי אין ויכוח.
מומלץ לקריאה אבל הקורא חייב להכין עצמו לעבודה מאומצת. מהקורא נדרש ידע קודם במהלכי ההסטוריה כדי שהדברים לא יראו תלושים. ואחר כך לאחר שיעבור ויקרא את הספר כולו לעומקו ימצא שלא היה זה ביטול זמן.
nעמיד לדיון נושאים קיומיים לעתידנו לאור העבר ולאור ההווה. כספר קריאה זהו ספר אינטליגנטי הדורש מהקורא אמפטיה ויכולת לראות דברים אחרת.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על הבשורה על-פי יהודה