ביקורת ספרותית על אוקיינוס בקצה המשעול - פרוזה # מאת ניל גיימן
ספר בסדר

---

האוקיינוס בקצה המשעול מזכיר ולא במעט את ספריו האחרונים של גיימן שעלילתם מתוארת מנקודת מבטו של ילד דחוי חברתית בעל דמיון מפותח במקרה הזה הילד גם חובב ספרים.(אולי הגיבור האנונימי הוא גיימן עצמו?)
ביקורות הספר היו מבטיחות מגזינים ועיתונים נחשבים הרעיפו והשביחו. ספר השנה לשנת 2013 באנגליה?? - לי זה נראה קצת מוגזם.
'אלים אמריקאים' הוא ללא ספק היצירה הטובה ביותר של גיימן וישנה מין תחושה שזהו גם 'הפיק', השיא ממש כמו האלבום ה'שחור' של מטאליקה שכל מה שבא אחריו היה פחות טוב וזה בלשון המעטה...
ה-'דור החדש' אחרי 'אלים אמריקאים' הוא דור של ספרים דקיקים,(בעלי מאפיינים זהים מאוד בסגנון העלילה) סגנון העלילה השתנה אך לא סגנון הכתיבה.
ישבתי בסלון החדש שלי והתחלתי לקרוא את הספר הדקיק וסיומו יצאתי עם אוקיינוס של שאלות. משהו פה לא מלוטש מספיק טוב, חסרים פרטים מהותיים, משהו לא ברור שם בחוות המפסטוק.. Hemp-stock רמז לשימוש בחומרים נרקוטיים - מה שבטוח ברור שזה גיימן.
אי אפשר להתווכח הכתיבה של גיימן היא יוצאת דופן ומה שהכי חשוב לי בסופר זה הייחודיות- הוא יחיד במינו.
אולי גיימן מנסה להעביר לנו מסר, שהעלילה היא לא האישיו- (איזה עלילה עשירת רבדים אפשר לכתוב בספר דקיק של 199 עמ'?)
התחושה הנעימה , הכתיבה הכ"כ ייחודית, המשפטים והתיאורים שמחזירים אותנו לילדות זה העיקר, אולי- אני סתם מנחש.
כאשר סיימתי את הספר הגעתי לשלוש תובנות:
1- הדור החדש והדקיק של גיימן הוא 'סביר'ואולי גם פחות מזה אם משווים אותו ל-'אלים' ולעידן שלפניו.
2- כאשר ייצא ספר חדש של גיימן, גם אז ארוץ ואקנה אותו ובכך אשלשל לחשבונו של גיימן עוד 1/2 ליט"ש .
3- בסופו של דבר הספר היה נחמד.

» ביקורות נוספות של תולעת סגולה עם נקודות צהובות
» ביקורות נוספות על אוקיינוס בקצה המשעול - פרוזה #