ביקורת ספרותית על חשפן מאת רוני פלומן
ספר טוב

---

מי שמבקר הרבה באתר הזה וקורא את רוב הביקורות יודע פחות או יותר איזה ספרים אני קוראת. הרבה ספרות עברית אין שם, בטח לא של סופרות חדשות יחסית. לפני שנה בערך הצטרפתי למועדון קוראות בשרון. כבר בפגישה הראשונה עוררתי לא מעט אנטגוניזם כשהצהרתי איזה ספרים אני מוכנה לקרוא ובעיקר איזה לא. מבחינתי העניין היה לדבר על ספרים שאני מוצאת בהם עניין, ספרים שהייתי קוראת גם בלעדי המועדון. אולי הייתי צריכה פשוט לקום וללכת, אבל זה לא קרה ונשארנו אמנם קבוצה קטנה אבל כזאת שיש לה לא מעט נושאים משותפים. ואפילו הצטרפו אלינו כמה נשים, אחת מהן זו רוני.

לפני שבוע, אחרי שהייתי בסטימצקי בפולג רק כדי לגלות שהספר עוד לא הגיע אליהם, רוני באה אלי ונתנה לי אותו. ידעתי שאקרא אותו וידעתי שאכתוב עליו. קצת חששתי מזה כי חשבתי, לא מפני שאני לא מעריכה אותה אלא בעיקר מפני שאני מכירה מקרוב את הבררנות שלי ביחס לספרים, שאני אצטרך ללקט את הדברים הטובים.

אז זהו, שלא ככה קרה. כבר בעמודים הראשונים גיליתי שהאינטונציה של רוני מתפוגגת ושלמעשה אני קוראת ספר של מישהי שאני כאילו לא מכירה, אבל הליקוט מיותר כי יש מספיק דברים טובים גם בלי להתאמץ.

בספר יש שלוש נובלות. הראשונה מספרת על משפחה ישראלית שחיה בעמק הסיליקון, במקום שבו הישראליות מקבלת אופי של תכונה גנטית שאי אפשר להשתחרר ממנה. תכונה כזאת, כשהיא מופיעה בסביבה שלא עבורה היא תוכננה, מייצרת עיוותים שנובעים מכל מיני דברים שחשובים כאן אבל הופכים להיות חסרי משמעות כשכולם, העירקים והפולנים, המשכילים והלא משכילים, הרציונליים והרוחניים, כולם בעצם מהגרים והופכים להיות תת קבוצה שמי שלא שייך אליה לא מודע בכלל להבדלים.

בתוך הסיטואציה הזאת חי הגיבור של הסיפור שחייו, על אף הנימה הסרקסטית והמאד משוחררת שבה כתוב הסיפור, הם טראגיים, ונדמה לי שהסיפור הזה שבו בגיל שהוא כבר לא צעיר התכניות שהיו לך מתעמתות עם המציאות הוא הסיפור של לא מעט אנשים.

כשהתחילה הנובלה השנייה חשבתי לרגע שרוני מספרת על עצמה. התפאורה, מושב בשרון, לולים נטושים ובתים חדשים מאובזרים בג'יפים ובנובורישיות עירונית, מוכרת. גם התורים של העובדים התאילנדים ליד הטלפונים הציבוריים זה משהו שרואים. רק שכאן הגיבורה היא אישה מבוגרת ששוכנה ליד הוילה שהבן שלה בנה, אישה שהחיים הכפריים והשבעים זרים לה, שקל לה הרבה יותר להזדהות עם העובדת הזרה שנשכרה לנקות את הבית שלה מאשר עם יתר השכנים.

זה סיפור שמתאר תמונת מצב מאד לא מחמיאה של המקום שבו אנחנו חיים, מקום שבו נאמנות וטוב לב נמדדים אל מול הכסף יחד עם הערכים ואורח החיים שהוא מביא איתו וכשזה מוצג ככה, "לבנות ולהבנות בה" נראה חזון הרבה פחות אידילי ממה שהתכוונו שיהיה.

הנובלה השלישית מספרת על עורכת דין צעירה ושאפתנית, אחת שלא רוצה לתת לעצמה שום הנחות על רקע מגדרי ומתעקשת להיות זאת שתעבוד הכי הרבה, הכי קשה, הכי הכי. אין לה שום קשר ועניין בנשים שהולכות מוקדם אל האיש והילדים כי היא נמצאת כאן רק כדי להצטיין ולהצליח. מסיבת רווקות של אחת החברות שלה מתחילה לפרום את המרקם הזה שנראה היה שהוא עשוי ככה ששום דבר לא יוכל לפגום בו.

הספר כתוב מצויין. השפה והמקצב , יחד עם דימויים שנראה לי שישתכנו אצלי לאיזה זמן, הוכיחו לי שאני לא תמיד קוראת לאט. זה ספר שכיף לקרוא. מעבר לזה, הנושאים שהסיפורים מתעסקים בהם, כולם נושאים שיש לי מחשבות בקשר אליהם והתרשמתי מאד מיכולת ההתבוננות שיש בסיפורים ביחס אליהם, שיצרה אבחנות מאד מדוייקות, כאלה שיכול ליצור רק מי שמצד אחד מכיר היטב את הפרטים ויחד עם זה יש לו היכולת להתרחק קצת ולהסתכל על הכל מבחוץ, באופן צלול מפוכח.

אני נהניתי. אפילו אישי, זה שכמעט לא קורא ואמנם יודע איך רוני פלומן נראית אבל אף פעם לא החליף איתה מילה, קרא ונהנה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על חשפן