• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הפרשה

הפרשה

מאת לי צ'יילד

הביקורת של רפול

תמונה של רפול
דירוגדירוג
הפרשה

הפרשה

מאת לי צ'יילד

הביקורת של רפול

דירוגדירוג
תמונה של רפול
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2013
סדרה:ג'ק ריצ'ר #16
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
קורא כרוני
לפני 12 שנים

“הספר חובה לקוראי צ'יילד בגלל שהוא בעצם התחלה המיתולוגיה של ריצ'ר. הספר עצמו בינוני ולטעמי ספרים אחר”

12/15
ביקורות על הפרשה
הבאה
ויוי
לפני 13 שנים

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

כרונולוגית, זה הספר שאמור להיות ראשון בסדרת ג'ק ריצ'ר, מכיוון שהספר מספר על (תום) תקופתו של ריצר בצבא,מה גרם לכך וכו'.

ולכן לחובבי הסדרה, כמוני, זהו ספר חובה. לאחר הקריאה, החלק הזה בפאזל מסתדר.

הספר עצמו, מותח וזורם כמו כל ספר אחר בסדרה, עם אותם אלמנטים ואותו סגנון כתיבה.

באופן אישי, בערך בעמוד 300, העלילה מתחילה טיפה להסתבך וחבל שהסופר חוטא בכך, כי זה לא קורה לו כמעט בשאר הספרים.
זה הספר הארוך ביותר בסדרה עד כמה שאני זוכר (430 עמודים) והם יכלו להיות מנוצלים בצורה טובה יותר.

4 כוכבים, רק בגלל שהתרגלנו לרף גבוה יותר מהסופר לי ציילד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של yossic
yossic
1קורא|גיל ממוצע50|0%נשים

על המבקר

תמונה של רפול

רפול

ותיק
חבר מזה 12 שנים
74 ביקורות•177 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של רפול
רפול
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות74
לייקים שקיבל177
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות35ספרות מתורגמת18ספרות מקורית5

דיון על הביקורת

1 תגובה
arti
arti•לפני 10 שנים
אפול אני כרגע בתשיעי שלו בספר הצלף. עד כה באמת הספרים קלילים ולא מתוסבכים למדיי
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של רפול

אישי

אישי

לי צ'יילד

קצת מייגע. במיוחד חלקו השני של הספר.
עושה רושם שצ'יילד מתקשה להמציא את עצמו מחדש והעלילות שלו כבר נעשו דומות.

מקווה שהחדש שלו יותר טוב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רפול
שער השטן

שער השטן

קלייב קאסלר

נשברתי בעמוד 160.
אם היה לי זמן פנוי בתקופה זאת יתכן והייתי ממשיך לקרוא אותו בכוח ובסוף נהנה ממנו.

לקלייב קאסלר אין את זה. הסיפור שהוא רוצה לספר מעניין ומרתק, אבל כשהוא מעלה אותו על הכתב זה הופך להיות לא מעניין וטיפה רדוד.
גם הספר הקודם שלו שקראתי היה דומה (זהב כחול) אבל אותו עוד הצלחתי איך שהוא לסיים.

לפני 9 שנים•רפול
ללכת בדרכך

ללכת בדרכך

ג'וג'ו מויס

אחד מאותם הספרים שהחלטתי לקרוא בגלל המלצות ב"סימניה".

אבל הפעם- אני חייב להגיד שממש אהבתי את הספר.
אין סיכוי בחיים שהייתי מחליט על דעת עצמי לקנות / לקרוא ספר של ג'וג'ו מויס- בד"כ זה לא ז'אנר שאני מתחבר אליו.

צורת הכתיבה פשוט מהנה. יש לה את זה לגברת מויס. נראה שעל כל נושא שהיא תחליט לכתוב- יהיה כיף לקרוא את סיפוריה בגלל אופן הכתיבה.
זורם, לא מתאמץ, לא מאולץ. הייתי שולח אותה להרצות בפני סופרים אחרים מהבחינה הזאת.

מההתחלה החשש היחיד שלי היה שהעלילה תהפוך לקצת דביקה- וזה אכן קורה, אבל ממש מעט לקראת סוף הספר.

אני ממליץ.

נ.ב. מפליא אותי שאני צריך לרשום את זה, אבל ספר זה כמו אוכל או מוזיקה. אחד אוהב- השני לא אוהב.
אי אפשר להגיד על ספר שהוא "לא טוב". אפשר להגיד שהוא "לא טוב לדעתי". אין מישהו שמחליט מה נקרא ספר טוב ומה לא.
ואני רושם את זה כי אני קורא ביקורות של אנשים באתר ולאחרונה יש תגובות שממש מעליבות וזה לא צריך להיות ככה אם אנחנו רוצים לשמור על תרבות שבה כל אחד יכול לרשום את דעתו על כל ספר.
(אז מחשבות, תמנע ממני את הביקורת שלך).
תודה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רפול
הנעדרים

הנעדרים

הרלן קובן

אין ספק שהרלן קובן בנסיגה, והוא הרבה מעבר לשיא שלו.
הוא לא מצליח (לפחות מבחינתי) לשחזר את ההצלחה שהתלוותה לימיו הגדולים כאשר ספריו היו מעולים והיו נחשבים לממתק ספרותי (גם הראשונים בסדרת מיירון בוליטר).

אני אוהד מושבע שלו. יש לי את כל ספריו שתורגמו לעברית אי פעם (בסביבות 30 ספרים), בעיקר כי תמיד האמנתי (ועודני מאמין) שיום יבוא ואקרא אותם שוב.

לגבי הספר הזה,
זהו ספר טוב ללא ספק. עלילה כיפית וזורמת. אבל זהו ממש לא ספר מתח (!) טוב. זה יותר מזכיר דרמה. או שילוב של.
יתכן ולשם צריך לפנות קובן בשלב הזה של הקריירה שלו (מחוזות הדרמה). לא כולם יכולים לכתוב ספרי מתח ברמה גבוהה לאורך שנים כמו טום קלנסי או ג'ון גרישם.

עברו הימים בהם אם הופיעו בספר המושגים "FBI" או "רצח"- הם הפכו אוטומטית לספרי מתח.

הסוף של הספר מאוד מאוד איכזב אותי. מרגיש מאוד מאולץ. ורק על זה הורדתי כוכב.

יש אצלי גם את "אדם זר" שטרם קראתי, אבל זה לא יהיה הספר הבא שלי . 2 קובן ברצף זה יותר מדי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רפול
מה עשה הנוער

מה עשה הנוער

מוטי דה פיצ'וטו

התחלתי לקרוא את הספר ביום שבו נפתחה אליפות אירופה בכדורגל (להלן- היורו) ואני מסיים אותו יום לפני משחק הגמר.

כן, לקח קצת זמן, בכל זאת, תקופת מבחנים.

הספר, שמורכב מסיפורים קצרים שקשורים בצורה כזאת או אחרת לכדורגל, לא הופיע באתר לפני שהתחלתי לקרוא אותו (התווסף לאחר שהעברתי בקשה) מכיוון שלא זכה ליחסי ציבור גדולים ולא עלה לדפוס תחת אחת מהוצאות הספרים הגדולות.

וזאת למרות שכתבו בו אנשים מאוד מוכשרים כדוגמת איתי אנגל, רון קופמן, יוסי שריד, יותם זימרי, עוזי דן, גדי וילצ'רסקי ועוד.

הסיפורים ברובם מעניינים ומרתקים.
את חלקם יבינו רק חובבי כדורגל אמיתיים.

החסרון היחיד לדעתי זה אורכו של הספר- 560 עמודים של סיפורים קצרים זה אומר הרבה מאוד סיפורים קצרים.

היה אפשר להוריד את הסיפורים הפחות עניינים ולצמצם את הספר ב 80-100 עמודים.

מומלץ ביותר לקריאה לחובבי כדורגל.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רפול
הרץ במבוך

הרץ במבוך

ג'יימס דשנר

זה ספר שני ברצף כבר שאני לא מצליח לסיים. אז או שהבעיה היא שכבר אין לי כ"כ סבלנות לקרוא (מקווה מאוד שלא) או שבחירת הספרים שלי טעונה שיפור.

בכל מקרה את הרץ במבוך הפסקתי בעמוד 100. אני יכול להבין למה אנשים התמכרו לספר / סדרה. יש פה משהו מסקרן ומעניין, אבל טיפה ילדותי (במובן הטוב של המילה), ולא לכולם זה מתאים.

אני גם לא ממש מתחבר למדע בדיוני. מעדיף סיפורים אמיתיים ועלילה שיותר מחוברת למציאות.

כדי להיות הוגן לא דירגתי בכוכבים.

תהנו

לפני 9 שנים•רפול
המוח

המוח

יצחק דרורי

נשברתי בעמוד 250.

הספר לא היה ממש משעמם, אבל גם לא הצדיק את המשך הקריאה בו מבחינתי.

על הכריכה מבטיחים "גילויים חדשים על עולם הפשע ואיך הוא עובד". בפועל, לפחות עד עמוד 250- לא מצאתי תיעוד לזה.
יצחק דרורי מספר על קורות חייו (המעניינים) שכוללים פריצה לדירות, מעבר ממוסד עברייני כזה לאחר,שודים מסוגים שונים וכו'.
אולי בעמודים שלא קראתי (150) היו גילויים על עולם הפשע, אבל קשה לי להאמין.

הכתיבה בספר מאוד אותנטית, מן הסתם כי מי שכתב אותה הוא גיבור הפעולה והעלילה לא דמיונית אלא קרתה במציאות (על פניו לפחות) וזה מאוד מורגש. העלילה לא מרגישה מאולצת כמו בספרים דומים.

חובבי הז'אנר יכולים לקרוא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רפול
הסחטן

הסחטן

ג'ון גרישם

200 העמודים הראשונים היו מעולים (כמו שקורה בד"כ אצל גרישם) והיו חלק ראשון מבטיח מאוד בדרך לספר מעניין וסוחף.

בערך 150 עמודים לסוף הסיפור משתנה לחלוטין - גם מבחינת העלילה וגם מבחינת העניין.
מבחינת העלילה בסופו של דבר ניתן להבין את ההקשר כמובן. אבל זה קצת מאוחר מדי כי אז הספר נגמר (360 עמודים- די קצר).

בגדול אני ממליץ לקרוא, אבל החלק השני של הספר די איכזב אותי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רפול
לבד בתיאטרון המוות

לבד בתיאטרון המוות

טרי הייז

אני מסיים את הספר הזה עם הלשון בחוץ. 700 עמודים כתב טרי הייז, אבל לצערי ממש לא מוצדקים.
העלילה נמרחה יותר מדי. הרבה פעמים הוא נכנס לפרטים וסיפר סיפורי משנה שלא קשורים לעלילה ושלא תרמו.

עם התמקדות בחלק החשוב והשמטה של המיותר- הספר הזה היה מונה 450-500 עמודים וזה היה גורם לו להיות מושלם.
יש ספרים של 700 עמודים שהסופר מצדיק בהם כל עמוד ועמוד (כמו למשל סדרת מילניום של סטיג לרסון)- לדעתי זה לא אחד מהם.
אחרי עמוד 500 אמנם מתחיל החלק היותר מעניין בסיפור, אבל זה מאוחר מדי.

אני יכול לקבל בהבנה חלק מזה, כי זהו ספרו הראשון של הייז (ולמרות שבגב הספר רשום שהספר הוא ראשון מתוך סדרה- לא מצאתי עדות לספרים נוספים של הייז- גם לא כאלה שלא תורגמו).

באופן אישי הפריע לי לעיתים גם התרגום של שמעון בוזגלו. אפשר היה למצוא מילים אחרות בעברית במקום המילים "לזמבר", "שושואיסטים" ועוד כמה.
לא ברור גם איך לעזעזאל הגיעו משמו של הספר באנגלית - I Am Pilgrim, לשמו בעברית- "לבד בתיארטון המוות".

נקודות האור הם עלילה בוגרת ושונה, בחלק מהספר בהחלט היה מתח (בעיקר בסופו).
זה לא ספר רע, ממש לא- אבל קראתי יותר טובים.

התלבטתי בין 3 ל-4 כוכבים, בסופו של דבר 4.

כבר כמה שנים שאני קורא ספרים ברצף, אני חושב שאקח הפסקה כעת.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רפול

ביקורות נוספות על "הפרשה"

הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

#
גופה של אשה צעירה נמצאת בעיירה במיסיסיפי, סמוך לבסיס צבאי צמוד לעיירה. ריצ'ר, שהוא קצין במשטרה הצבאית נשלח למקום במסווה של נווד(!) כדי לנטר את הלך הרוחות בצד האזרחי של החזית הזו. די מהר מתברר שהאשה הצעירה לא היתה הראשונה שנרצחה במקום ומהר מאד נוספות עוד גופות, עוד דם וכמובן עוד קונספירציות.
נראה כאילו עיירות בארצות הברית חוזרות למודל ה"עיר-מדינה" מהעת העתיקה. הן מתַחְזקות מנגנון פוליטי-לוקאלי, חשדנות כלפי זרים מובנית בהן ואכיפת חוקים מקבלת דגש ותקציבים. לפעמים, כמו בסיפור הזה, מתקיימת בצד העיירה עוד "עיר-מדינה" - בסיס צבאי גדול, עם מאפיינים ייחודיים. למרות שהבסיס והעיר שלובים זה בזה הם שומרים על נפרדוּת וחשדנות הדדית, קרובה יותר לאיבה מאשר לחיים בצוותא.

זה הספר ה-16 של עלילות ג'ק ריצ'ר שכתב לי צ'יילד. הוא ביסס את דמותו של הנווד החופשי-מכללים שלו ב-15 ספרים, טרם פנה לכתוב על מה שגרם לו להפוך את אורח חייו – מחייל ממושמע, קצין מצטיין שמה שמניע אותו הוא רצון לפתור ולתקן את מה שמתקלקל, לנווד שאורח חייו אינו דומה לשום דבר שהיכרנו. הוא הומלס בעל אמצעים, חסר רכוש מבחירה, חמוש בתפיסת צדק (ומברשת שיניים מתקפלת), בעקשנות ואינדבידואליזם עם יכולות גופניות יוצאות דופן ונכונות להגן על חלשים.
סדר הכתיבה הזה יכול היה לאפשר לצ'יילד לבנות סיפור אמין לכאורה על הסיבות לבחירת אורח החיים יוצא הדופן של גיבורו. אבל הוא כשל, לדעתי, בתחום הכי מהותי. ריצ'ר שלו לא יכול היה להיות חייל אי פעם. האיש שלכאורה חי מיום היוולדו במחנות צבא, שהשכלתו צבאית, שכל מי שהוא מכיר לובש זית, הוא כל כך מוצלח כנפש חופשייה, כאנטי-מימסדי וכבוחן דברים לפי מידת הצדק, לא הפוליטיקה – שאי אפשר לדמיין אותו כחייל בשום זמן. הוא פשוט היה נפלט מהצבא עוד בטירונות.

הספר מעניין וכתוב היטב כמו רוב ספרי הסידרה. הוא מופרך במידה שלא תפריע לך להינות ממנו וגורם לך להתלהב מהשילוב בין רובין הוד לוילהלם טל, עם גוף חסון ושרירי, כריזמה ומוח אנליטי, המגן על חסרי השרירים מהרעים ומוכן לשלם על זה מחיר אישי. גיבור גדול מהחיים שלפי מידת המשיכה שלו - רבים מתגעגעים למה שהוא מייצג.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

הספר החדש הזה הוא פריקוול ליצירותיו של לי צ'יילד. פריקוול, למי שלא יודע (אוי, איזה כיף להתנשא קצת מעליכם, ידידי הרבים חברי סימניה עם התארים מפה ועד הודעה חדשה במדעי החיים ובמדעים מדוייקים...) היא יצירה ספרותית או קולנועית, המקדימה כרונולוגית יצירות שפורסמו לפניה ומעניקה את הרקע לגיבורים המוכרים. ובכן! ככה נולד ג'ק ריצ'ר. ובמונח נולד אינני מתכוונת לצירי הלידה של אמו הצרפתיה, לחדר הלידה בבסיס צבאי כלשהו של הנחתים או לווליום שבו בישר ג'ק התינוק כי הגיבור עם הלב הכי רחב בא לעולם.

רובנו ככולנו, מעריצים מושבעים, מעריצים בינוניים ומעריכים בפוטנציה, קראנו את הספרים ללא סדר כרונולוגי. אני, למשל, התחלתי מ"מחר תמות" המאוחר ונשביתי בקסמו. רק מאוחר יותר קראתי את "כסף קטלני" שפתח את הסדרה והציג את הנווד הכי ידוע בתולדות ספרות המתח האמריקאית. זה שמסתובב בדרכי ארצות הברית המאובקות, לגופו חולצה שלא כובסה מעולם (אחרי יומיים-שלושה של שימוש היא מושלכת אחר כבוד לאשפה), בכיס מכנסיו האחורי כסף מזומן ומברשת שיניים (משחה היא מוצר מיותר ומסטיק בטעם מנטה עונה על הדרישות). ריצ'ר, חוקר בדימוס במשטרה הצבאית מציג בספר "הפרשה" את שלהי הדימדומים של שירותו הצבאי ואת הסיבה שבשלה פרש.
וכך מתגנבים אל הספר הזה כל מיני גיבורים מן הספרים הקודמים-המאוחרים, נוטלים להם חירויות ועוזרים לריצ'ר לפענח את הפרשה. קולונל ליאון גרבר (אביה של ג'ודי), פרנסס ניגלי וקרלה דיקסון.

הספר כתוב בגוף ראשון ובהחלט אפשר לחלק את ספרי הסדרה לאלה שכתובים בגוף ראשון ולאלה שמסופרים מפי מספר יודע כל. אופיו של המתח שונה בשני הסוגים וכן אופן פיענוח התעלומה. באלה הכתובים בגוף ראשון, ריצ'ר אינו יודע מי הנבל אלא מודע רק למעשי הנבלה. באחרונים, אנחנו יודעים מי מאיים עליו בשעה שהוא אינו מודע לרמת הסכנה, עובדה שיוצרת מתח מסוג אחר. מצד שני, בסוגה הראשונה גילוי התעלומה מפתיע יותר מאשר בסוגה השנייה.

באופן כללי ניתן לומר, כי בספרי הסדרה ההפתעה אינה מותירה אותנו נטולי נשימה, ומי שמצפה לטוויסט מקורי מוטב שיתכונן לאכזבה. בספרים רבים גיליתי את זהותו של הפושע או את מהות הפשע הרבה לפני ריצ'ר (ואולי גם לפני צ'יילד...) הדרך חשובה יותר מן המטרה. הסיפור מתנהל בשיטתיות שהפכה לסימן ההיכר של צ'יילד. המהלכים מפורטים לפרטי פרטים ממש כאילו היו צילומים בסלואו-מושן. קרב אגרופים אחד (קצת מעליב לקרוא לכוריאוגרפיה המופלאה הזאת קרב אגרופים) מתואר על פני כמה עמודים, תכנון פשוט מתואר לפרטיו משל היינו יושבים בנבכי מוחו האנליטי של ריצ'ר.

בספר הזה, כמו בכל הספרים, המאפיינים העלילתיים חוזרים על עצמם. התעלומה מתרחשת באחת מסמטאותיה האחוריות של ארצות הברית, באיזו עיירה נידחת באותן מדינות נטולות הילה, שמאכלסות רד-נקס ואשפה לבנה בשכיחות גבוהה במיוחד. עיירות משמימות, מעלות אבק, לכודות בקורי עכביש של ישנוניות מתמשכת, שמנוניות מדיינרים מיושנים ודביקים, מאכלסות מוטלים משומשים, עיירות שבהן המושג "יאפי" שאוב מאיזה עיתון גבה חוטם, שמתפרסם הרחק בעיר הגדולה.
לתעלומה המתרחשת בהן יש קשר כלשהו לצבא או לכוחות הביטחון ונשוא האהבה של ריצ'ר היא תמיד מישהי יפהפייה מאחת מסוכנויות הבטחון. הפשע הוא אף פעם לא פשוט ובדרך כלל יש לו השפעה צבאית או ביטחונית.
מעטים הם הספרים בסדרה שחורגים מכללים אלה (מחר תמות המתרחש בניו יורק הוא אחד מהם) ולמרות שגורם ההפתעה זניח, אנו נשבים בצורת החשיבה הייחודית של ריצ'ר ומתבוננים אפופי קסם בשימוש הקטלני שהוא עושה באיבריו הממושמעים (מצח, גולגולת, ידיים, סנטר, מרפק, רגליים וחזה, לכולם תפקיד חשוב ככלי מלחמה משוכללים).
בסימניה יש לצ'יילד קהל אוהדים לא מבוטל. כולנו מספיק ציניים כדי להעביר ביקורת על ריצ'ר (לי מפריעות המקלחות שאינן תדירות דיין, לנצחיה מפריעה העובדה שאדם שאינו מתאמן מצליח להפגין וירטואוזיות קרבית כזאת, בלו-בלו טוענת בשם בעלה שהתיאורים הבליסטיים מצוצים מהאצבע) אבל כולנו יודעים שרק הארומה הבריטית של צ'יילד יוצקת לתוך התבשיל האמריקני הזה את התוצאה המיוחדת.

ואם באמת מעניין אתכם על מה מספר הספר הנוכחי, התכבדו וקראו אותו.

והערה קטנה לגבי המו"ל. למזלנו הטוב, ריצ'ר הזה יצא בכנרת זמורה ביתן דביר ולא בהוצאת קוראים הרשלנית, ולמרות זאת, שתי שגיאות כתיב התגנבו לטקסט. חבל.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אפרתי
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

"אולי תרד להשתיק אותם?" אני שואלת את בן הזוג.
בשבועות האחרונים בכל ערב רוכבי אופניים חשמליות עם מוסיקה רועמת מגיעים לפארק שמתחת לבית שלנו. הרעש הבלתי נסבל מפיק מפי מרגליות של קללות עסיסיות. דף הפייסבוק השכונתי קורע תחת עומס הפוסטים של השכנים המתלוננים ופתרון לא נראה באופק.
"אז אולי תרד להשתיק אותם?" אני שואלת שוב את בן הזוג ששקוע בנייד בעוד משחק של 2048.
בימים עברו זה לא היה קורה. הייתי מסננת איזה משפט תלונה אחד והריצ'ר הפרטי שלי היה יורד ומטפל בעניינים במהירות ויעילות. בביקורות קודמות כבר כתבתי על שיטותיו המקוריות לפתרון סכסוכים, כשהשיא היה כשהוא ירד למטה עטוי כפפות מנתחים, פטיש, וחיוך מכוון של פסיכופט מטורף.
"זה לא כל כך פשוט כמו שאת חושבת. אני לא יכול לרדת למטה ולהרביץ לכולם!"
"למה לא?"
"את באמת רוצה שאני אבלה לילה בתא מעצר עכשיו?"
"אבל למה שיעצרו אותך? זה אף פעם לא קרה!"
"אני עייף עכשיו. יש שם יותר מ-20 חברה. אני לא אצליח להבהיל את כולם סתם ככה. אז אני אצטרך לשבור כמה עצמות כדי שיקחו אותי ברצינות, ואין לי כוח לבלגן הזה עכשיו. זה באמת שווה? אני אהיה גמור בבוקר."
בלית ברירה אני מורידה את התריס עד הסוף, סוגרת את חלון הויטרינה, ולוקחת עוד שלוק שנאפס כדי לעמעם את הבסים. האמנם ריצ'ר שלי התבגר? שלא לומר הזדקן?

רציתי כבר מזמן לקרוא את "הפרשה". רציתי לדעת מה גרם לריצ'ר המקורי ללבן בעיות באגרופים, להרביץ לרעים ולעזור לטובים מבלי לחשוב לרגע מה יקרה בבוקר. מה גם שלפי חשבוני הוא אמור להיות כבר בהחלט מבוגר מהריצ'ר הפרטי שלי. כשמצאתי את הספר סוף סוף בספריה שמחתי.

ובכן, אחרי כל הרמזים על הסיבה שגרמה לריצ'ר לעזוב את הצבא ולהיות נווד משוטט ואביר על הסוס הלבן של נשים יפיפיות המזדמנות בדרכו, ההסבר שניתן בספר מאכזב ביותר. סתם פרשת שחיתות, לא משהו יוצא דופן, ובהחלט לא אמין. הרי לא יתכן שריצ'ר, בתפקידו כשוטר צבאי, מעולם לא נתקל בעיגול פינות בצבא כך שבפעם הראשונה שהוא נוכח בהפרת נהלים הוא בוחר להתעמת וללכת ראש בראש עד שנאלץ להסתלק. האמת היא שהמידע המדוייק לגבי גילו של ריצ'ר (יליד 1960 או 1961) מיותר לטעמי. דמיינתי את ריצ'ר כגבר בסוף שנות השלושים שלו. מבוגר מספיק להיות קר רוח מחושב ובעל נסיון, אך צעיר מספיק כדי שיוכל לעמוד בקרבות אגרופים ללא פריצת דיסק. להבא כבר יהיה לי קשה עד בלתי אפשרי לדמיין גבר בן 54-53 שעדיין חי כך מבלי שאחשוב שזה פאתטי. יש דברים שלא מוכרחים לדעת.

אומרים שכדי לשמור על הגחלת ביחסים כדאי להשאיר מידה מסויימת של עמימות ומסתוריות. לא יודעת אם זה נכון באופן כללי, אבל עם גיבורים ספרותיים נערצים מסתבר שכן. לחובבי ריצ'ר עדיף לדעתי להשאיר את ההתחלה ליד הדמיון. ומי שלא מעריץ יכול לוותר ממילא.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

“Luke I am your father” כך אומר לוחש (עד כמה שניתן ללחוש מבעד למסיכה השחורה והאמתנית) דארת' ודארד ללוק סקייווקר. נו באמת מה עכשיו? כך ניגמר שובו של הג'דיי השלישי בסדרת מלחמת הכוכבים. אז זהו שזה לא השלישי אלה השישי, כי מאוחר יותר יצאו עוד שלושה סרטים שמספרים לנו איך הכול התחיל איך אנקווין סקייוקר מאומן על ידי אובי וואן קנובי, וכול השאר. אח"כ קיבלנו את הסרט באטמן מתחיל, וכך גם לספיידרמן פתאום יש התחלה- אני עדין מחכה לסרט שיספר איך ה Dude למד לשחק באולינג.
למה ההקדמה הזו? כי הספר "הפרשה" הוא בעצם איך הכול התחיל בשביל ג'ק רייצ'ר. למדנו להכיר את רייצ'ר כנווד, מברשת שיניים בכיסו, וזהו בערך... נלחם את מלחמתם של כל המסכנים והמדוכאים במרחבי ארצות הברית הגדולה. מפעם לפעם חשף בפנינו צ'יילד תמונות מעברו של רייצ'ר כשוטר צבאי מוערך ומועטר. בספר "הפרשה" ציילד לוקח אותנו לשנת 1997 הנקודה בה הכול התחיל עבור ג'ק רייצ'ר. אותה פרשה בה חוצה רייצ'ר את הקווים והופך לזאב בודד הלוחם כמעט לבד לצידם של החלשים, והמוחלשים. בספר זה רייצ'ר הוא עדין שוטר צבאי, והוא נשלח ככינור שני לחקירה עדינה של סידרת רציחות בעירה קטנטונת ושכוחת אל בטנסי, עיירה שכל קיומה מותנה בדולרים שמצויים בכיסי החיילים מהבסיס הסמוך. האם הרוצח הוא מישהו מהבסיס? או מהעיירה המנומנמת? ולמי כל כך חשוב להשתיק את העניין ולמה?
אוהבי רייצ'ר ישמחו ללמוד בספר זה איך הכול התחיל. משעשע לגלות בקריאה בספר איך מתחילים ההרגלים של רייצ'ר שכולנו כה מכירים: ההימנעות מתיק, ומזוודה, החלפת חולצה מלוכלכת בחדשה, מברשת השיניים המתקפלת, וחוש הצדק האיתן.
בספר זה מגלים גם ממי שואב רייצ'ר את אמות המידה המוסריים שלו, אל תשאלו. טוב שאלתם אז אענה: לא אחר מאשר מרטין לותר קינג.
"כל מה שצריך כדי שהרוע ינצח הוא שאנשים טובים לא יעשו כלום". "היום בו אנו רואים את האמת ושותקים זה היום בו אנו מתחילים למות". "חוסר צדק בכל מקום הוא הסכנה לצדק בכל מקום". (מרטין לותר קינג)
כשקוראים את המשפטים היפים של מרטין לותר קינג, קל מאוד להבין את המניעים של רייצ'ר לאורך סידרת הספרים המשובחת. בסופו של דבר החיים די פשוטים: יש את הטובים ויש את הרעים, והשאלה מה אתה בוחר לעשות בנידון.
הספר מומלץ לכל אוהבי ג'ק רייצ'ר, ולמי שעוד לא – זה ספר טוב להתחיל בו, כי פה כאמור הכול התחיל.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

"הוא היה לוחם. אני לא. אני הייתי שורד. הוא חי למען הניצחון הטקטי. אני חייתי כדי להשתין על הקבר של היריב. מיקוד שונה.״ (עמוד 321)

"הפרשה" ספר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד. עלילת הספר מתרחשת בשנת 1997 במדינת מסיסיפי, בעיירה קטנה בשם קרטר-קרוסינג, הסמוכה לבסיס צבאי, ועוסקת בחקירה האחרונה שניהל ריצ'ר בשירותו הצבאי. ריצ'ר, גיבורו הקבוע של צ'יילד, רב-סרן בצבא ארצות הברית, הינו חוקר במשטרה צבאית. הוא בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. הוא מתואר אמנם כאיש ציני וקשוח; אך מעבר לחיצוניות זאת מסתתר אדם טוב לב ונדיב, המעוניין להלחם ברע, ולהחזיר לעולם את הטוב והצודק שבו. ריצ'ר, גבר גבוה, גדל גוף וחזק, הינו בוגר האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית "ווסט פוינט". במשטרה הצבאית נחשב ריצ'ר לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. ובעברו ניהל חקירות רבות הקשורות לפרשיות מודיעין חשאיות ולביטחון הלאומי האמריקני. בנוסף עמד ריצ'ר בראש יחידת חקירות מיוחדת במשטרה הצבאית אשר חקרה מקרים בהם מעורבים לוחמי יחידות מיוחדות בכוחות המזוינים של ארצות הברית, ובהם הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. במהלך שירותו לחם במבצע מטרה צודקת ובמלחמת המפרץ, וכקצין צעיר עוטר על גבורתו בביירות:
״כוכב הכסף,״ היא שאלה. ״על מה?״
״ביירות,״ הוא אמר. ״משכתי החוצה כמה בחורים מהבונקר.״ (מתוך הספר "ניסיון קטלני", הוצאת קוראים, 2002, עמוד 99)
הוא איש פעולה ובשעת הצורך אף איש אגרוף, אך בעל לשון שנונה. הוא אינו חושש ליטול את עשיית הצדק לידיו. במסגרת שירותו בצבא הוכשר ריצ'ר כלוחם מיומן בסיור, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה. לאורך סדרת הספרים הוא מתגלה כצלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה, וכן כבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע ואיגרוף.

כאשר ריצ'ר נשלח לקרטר-קרוסינג נאמר לו שמדובר בחקירה רגישה בנוגע לרצח אלים של בחורה צעירה ומושכת. בבסיס הסמוך מוכשרים לוחמי יחידת הריינג'רס של הצבא, הנשלחים למשימות סיור ותצפית בקוסובו, והחשש של רשויות הצבא הוא כי את הרצח ביצע מפקד אחת הפלוגות ביחידה, אשר, כמה צפוי, הינו בנו של הסנאטור העומד בראש ועדת הכוחות המזוינים בסנאט. ריצ'ר פוגש בעיירה את השריף, אליזבת דוורו, אשר בדומה לו שירתה כחוקרת באגף מקביל בחיל הנחתים. מכאן העלילה מקבלת את התפנית הרגילה, שבמהלכה בוחר ריצ'ר להתעלם מן הפקודות המגיעות מגבוה לטייח את הסיפור כולו. אף שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, ואף שלכאורה הסוף ידוע מראש הסיפור עובד. צ'יילד טווה סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. מומלץ!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פרל
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

תקציר העניינים, ובניגוד להרגלי:
1. קשה לקרוא באנגלית, כשמדובר בחומר שאינו מקצועי.

2. אבל זה אפשרי. אם גם איטי הרבה יותר.

3. Affair זו גם "פרשה" סתם, וגם "פרשת אהבים", כלומר רומן. בעברית מפספסים את הכפילות.

4. Jack Reacher נשמע הרבה יותר עשיר ומכובד מג'ק ריצ'ר. גם Douvroux מרשים הרבה יותר מסתם "דברו".

5. מדובר בשנת 1997. קלטתם? זה 1997. זוכרים שזה 1997? כבר אמרתי, 1997. סתם שלא תשכחו שמדובר ב-1997.

6. ב-1997 ריצ'ר היה בן 36. לטובת הכרונולוגיה של הספרים הקודמים והבאים.

7. לידיעת הקוראת אפרתי המודאגת: בספר הזה נספרו עשר מקלחות. בשישה ימים או משהו. הגייני מספיק. מצד שני - לצחצח שיניים בלי משחה?

8. כוריאוגרפית המכות מרשימה מאוד. הדיאלוגים קצת פחות, אבל ניגלי כבר אמרה את זה לפני.

9. מרתין לותר קינג? מרטין לותר קינג??? באמת????

10. ואחרי כל הקטנוניות הזאת: נהניתי מאוד. אפילו שבאנגלית. היה נעים, נחמד וטוב, גם אם לא מאוד מחוכם. אני לא מתוחכמת אז לא הצלחתי לנחש את הסוף, אז היה מתח. ואולי הקריאה האיטית שלי (שלושה ימים לספר אחד, במקום שלושה ספרים ביום אחד בעברית) יצרה את המתח הנוסף. זה חביב לעשות כתיבה רטרואקטיבית, אבל אני עדיין מחכה לראות האם צ'יילד יכתוב עוד ריצ'ר מהזמן של אחרי "61 שעות", ואם כן, אז איך. ארבעה כוכבי-מתח.

לפני 12 שנים•נצחיה
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

אני אעשה מעשה השקול להתאבדות ואשווה את לי צ'יילד להרלן קובאן.
כשהתחלתי לקרוא את הספר היתה לי הרגשה שכבר קראתי אותו. אני מכיר את כל השמות
הסיפור מוכר לי ואפילו העלילה, חבר קונגרס מושחת שמגן על בנו המושחת.
אז יכול להיות קראתי אותו פעם או שלי ציי'לד מתחיל למחזר (מי אמר הרלן קובאן).
גם אחרי שסיימתי לקרוא אין לי תשובה ברורה מי מהנ"ל היא האפשרות הנכונה.
אבל עלתה בדעתי אפשרות שלישית, לי צ'יילד מחזיר אותנו לתקופה שריצר היה על מדים
ו"הפרשה" היא הסיבה שזכינו שריצ'ר יפוש מהצבא ויסתובב ברחבי אמריקה. מכיוון שכבר
קראנו כ"כ הרבה ספרים ואנחנו מכירים את היחידה שלו במשטרה הצבאית- הקצינים שממונים עליו,החיילים
שתחת פיקודו, את המשפחה שלו וכו'. לכן סיפור מתחילת דרכו נראה מוכר.
אז לי צ'יילד עשה הימור כשחשף את ריצ'ר בתחילת דרכו למרות שהקורא המצוי (חסר זכרון ,כמוני)
עשוי לחשוב שכבר קרא את זה או שמא אני המהמר, כשחשפתי את עצמי לבקורת צולבת מאגודת אוהדי ריצ'ר.

לפני 12 שנים•הנסיך הקטן
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

עוד ספר משובח מסדרת ספרי ג'ק ריצ'ר. הפעם החליט הסופר לי צ'יילד להסביר לקהל המעריצים איך ג'ק ריצ'ר השצחרר מהצבא והפך להיות נווד שמחפש אנשים רעים "להרביץ בהם קצת נימוסין וצדק".
בספר, הכתוב בגוף ראשון, ומסופר מפי ג'ק ריצ'ר עצמו, אנו מתוודעים לחקירה צבאית שתביא את הקריירה של ריצ'ר לסופה.
מרגע שהתוודעתי לספריו של לי צ'יילד על ג'ק ריצ'ר, ידעתי שאקרא כל ספר בסדרה.
מדהימים אותי לפעמים התיאורים שהסופר משתמש בהם כדי להמחיש קרבות או מקומות בהם מבקר הגיבור. יכול להיות שלי צ'יילד נודד ברחבי ארצות הברית, בעקבות הגיבור שלו ? האם ג'ק ריצ'ר הוא דמות הקיימת במציאות. אם כן, הוא בהחלט הגיבור שלי....

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

אני יודע איך ג'יק ריצר, הפך להיות ג'ק ריצר.
ואני לא תכוון איך הוא הגיע לעולם, אני מתכוון איך הוא הפך להיות מי שהוא.
וזה נכון גם לקטע שלו עם מברשת שיניים מתקפלת, ההתנתקות מהרכושנות, ולבישת סך הביגוד שברשותך ואחר כך
לזרוק לפח. וגם כמובן איך הוא הפך למגן של החלשים, לרודף צדק, לבלתי פגיע, ובכלל לשילוב האולטימטיבי סופרמן, המגן, איש הברזל והחייל האוניברסלי.
אז אני יודע איך ג'ק ריצר הפך להיות ג'ק ריצר, ואפילו נהנתי מכך מאוד. כרגיל.
עכשיו נשאלת השאלה איך לי צ'יילד הפך ללי צ'יילד?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
4.0

“אני קוראת את ל צ'יילד בעיקר בגלל ג'ק ריצ'ר הדמות המרכזית. בכדי להתחבר אליו ממליצה לקרוא ספריו הקודמי”