“* אני כותבת את הביקורת כהשלמה לחוות הדעת הקצרצרות. דעתי היא שאם צלחתי את זה בשמה של סאטירה - ניחא. לא ספר גרוע. לא, סליחה: ספר פארודיה ברור מאליו, וכפרודיה - אפשר לקרוא. עולם מקביל (האמנם?) בו מכלול עולם הפרסום, החסויות, תכניות הטלוויזיה, מוצרי הטיפוח, ליין בגדי הים, 'מסיר השפמים לאישה' ועוד כהנה וכהנה מופקים על ידי "התאגיד". ארה"ב. חמישים מלכות יופי מתחרות 'נערת היופי-עשרה' מתרסקות על אי בודד.”

“הפעם הראשונה שהתביישתי בגוף שלי הייתה בכיתה ו', כנראה. האביב הגיע ואיתו גל חום, ואני הגעתי לבית הספר במכנסיים קצרים. כשנכנסתי לכיתה ראיתי את שאר הבנות יושבות ביחד ומדברות על תהליך הסרת השיער הכואב שנאלצו לעבור, תוך ליטוף רגליהן החלקות. אני והרגליים השעירות שלי הרגשנו לא שייכות, והייתי המוזרה והשונה-אפילו יותר מתמיד (להעדיף להישאר בכיתה בהפסקות ולקרוא לא עוזר לילדים לחבב אותך). זה לא נגמר שם. אחר”

“זוהי שעת בוקר מוקדמת. מעל השיחים שצמחו בפראות במרחב, העורבים התחילו לקרקר בקול מחריש אוזניים. הרוח הקרה עברה בין גלגלי האוטובוס שנכנס עכשיו לתחנתו בבלימה צורמת. כשהדלתות נפתחו, נערים ונערות החילו לקפוץ מהאוטובוס אל המדרכה. חלקם היו שקטים ושינו את החומר שלהם במבחן באזרחות שיהיה בשעה הקרובה. אחרים המשיכו להתבדח ולצעוק לאלו שירדו אחריהם והלכו איתם, צמודים יחד בשביל. אחרים הפליגו למקום אחר, לארץ החלומ”

“אני חושבת שהאמת תמיד פשוטה...היא פחות או יותר חייבת להיות כזו. היא צריכה להיות פשוטה לגמרי שאפילו ילד קטן יבין אותה...ואם לא זה כבר יהיה מאוחר מידי.... עד שתבינו אותה יהיה מאוחר מידי למה אנשים משקרים??? בשביל לפגוע או לתת למישהו הרגשה טובה. מה אתם חושבים על שקרים?? שקר לבן הוא באמת שקר טוב שעוזר לאנשים או שהוא עוד שטויות שהמציאו לאנשים בראש שטוב לשקר... בשבילי שקר זה שקר לא משנה עם הוא”

“* אני כותבת את הביקורת כהשלמה לחוות הדעת הקצרצרות. דעתי היא שאם צלחתי את זה בשמה של סאטירה - ניחא. לא ספר גרוע. לא, סליחה: ספר פארודיה ברור מאליו, וכפרודיה - אפשר לקרוא. עולם מקביל (האמנם?) בו מכלול עולם הפרסום, החסויות, תכניות הטלוויזיה, מוצרי הטיפוח, ליין בגדי הים, 'מסיר השפמים לאישה' ועוד כהנה וכהנה מופקים על ידי "התאגיד". ארה"ב. חמישים מלכות יופי מתחרות 'נערת היופי-עשרה' מתרסקות על אי בודד.”

“הפעם הראשונה שהתביישתי בגוף שלי הייתה בכיתה ו', כנראה. האביב הגיע ואיתו גל חום, ואני הגעתי לבית הספר במכנסיים קצרים. כשנכנסתי לכיתה ראיתי את שאר הבנות יושבות ביחד ומדברות על תהליך הסרת השיער הכואב שנאלצו לעבור, תוך ליטוף רגליהן החלקות. אני והרגליים השעירות שלי הרגשנו לא שייכות, והייתי המוזרה והשונה-אפילו יותר מתמיד (להעדיף להישאר בכיתה בהפסקות ולקרוא לא עוזר לילדים לחבב אותך). זה לא נגמר שם. אחר”

“זוהי שעת בוקר מוקדמת. מעל השיחים שצמחו בפראות במרחב, העורבים התחילו לקרקר בקול מחריש אוזניים. הרוח הקרה עברה בין גלגלי האוטובוס שנכנס עכשיו לתחנתו בבלימה צורמת. כשהדלתות נפתחו, נערים ונערות החילו לקפוץ מהאוטובוס אל המדרכה. חלקם היו שקטים ושינו את החומר שלהם במבחן באזרחות שיהיה בשעה הקרובה. אחרים המשיכו להתבדח ולצעוק לאלו שירדו אחריהם והלכו איתם, צמודים יחד בשביל. אחרים הפליגו למקום אחר, לארץ החלומ”

“אני חושבת שהאמת תמיד פשוטה...היא פחות או יותר חייבת להיות כזו. היא צריכה להיות פשוטה לגמרי שאפילו ילד קטן יבין אותה...ואם לא זה כבר יהיה מאוחר מידי.... עד שתבינו אותה יהיה מאוחר מידי למה אנשים משקרים??? בשביל לפגוע או לתת למישהו הרגשה טובה. מה אתם חושבים על שקרים?? שקר לבן הוא באמת שקר טוב שעוזר לאנשים או שהוא עוד שטויות שהמציאו לאנשים בראש שטוב לשקר... בשבילי שקר זה שקר לא משנה עם הוא”