ביקורת ספרותית על הים האינסופי - הגל החמישי #2 מאת ריק יאנסי
ספר בסדר

---

אני ניצב מול "כתר ספרים". שנה עברה מאז שעמדתי מול השלט הלבן עם האותיות האדומות. מאחוריי עומדים שני אנשים- נער ונערה- שזיהו אותי ברחוב אחרי שראו את תמונות המבוקש שלי בעיתונים.
אוונג'לין, הנערה, אוחזת באקדח שחור מבריק בשמש. ג'ייקוב, הנער, מחזיק חרב ענקית משובצת יהלומים.
ואני? אני מחזיק אקדח זהה לשל אוונג'לין בתוספת השרביט שלי שנעוצה בכיס מכנסי הטריקו הגמישים שלי.
ואנחנו פותחים את הדלת הכפולה הלבנה, מניחים את רגלינו בתוך בית ההוצאה לאור הקפוא. כמו ששיערתי, "כתר" התכוננו. מאז המתקפה האחרונה שעשיתי נגדם- אז, לפני שנה, כשהגל החמישי רק יצא והלכתי לחפש את כותב התקצירים בשביל להתעלל בו וללמד אותו לקח, הם הגדילו את השמירה. זוג שומרים בשחור, תג שמות קטן עם הסמל של כתר מוצמד לחליפתם, רצים לכיווננו. אנחנו מתרחקים אחד מהשני, והשומרים מפספסים את המטרה וממשיכים לרוץ, עוקפים אותנו, נתקעים בדלת ונוחתים על ישבנם.
הם מרימים את ראשם ופוערים את פיהם בהלם למראה האקדחים שלי ושל אוונג'לין מכוונים אל ראשם.
הם מתחילים להרים ידיים, אבל אני יודע שזאת רק הצגה- בזמן ההרמה הזאת, הם מתכננים לשלוף בחזרה את האקדחים ולחזור לתקוף אותנו. אני מסתכל על אוונג'לין. "רגליים" אני מבטא בשפתיי ללא קול.
בום!!!!
טיפות דם עפות לכל עבר. זוג השומרים האומללים לוחצים על רגליהם המחוררות בכאב.
אוונג'לין, ג'ייקוב ואני לא מבזבזים זמן וממשיכים לרוץ במסדרון החלקלק.
דלת נפתחת מאחורינו.
האישה שדיברתי איתה בשנה שעברה, שכיוונה אותי אל כותב התקצירים, יוצאת עם רובה ציד אחוז בידיה.
"לא היית צריך לחזור, שלח!" היא צורחת, והמבטא הרוסי שלה בולט מתמיד.
"תכופפו!!!!" אני צורח ומפיל את אוונג'לין וג'ייקוב על הריצפה, בדיוק כשהאישה עם המבטא הרוסי פותחת באש.
בוםבוםבוםבוםבוםבוםבום!!!!!!!!!!!
אני מכסה על ראשי בכפות ידי.
האישה הרוסית יורה בעיניים עצומות, ככה שהיא לא מודעת לעובדה שאנו שוכבים על הריצפה הקשה ושהיא לא יכולה לפגוע בנו.
אני שולח את מבטי קדימה ורואה את ג'ייקוב מתחיל לזחול לעבר האישה.
אני סופר עד עשר. כמו שאני תמיד עושה כשאני לחוץ. מה אם האישה המטורפת תפגע בטעות בג'ייקוב?
10... אני סופר.
ג'ייקוב ממשיך להתקדם, האישה ממשיכה לירות...
9...
ג'ייקוב כבר קרוב, האישה עדיין בעיניים העצומות...
8...
שתיקה.
7...
נגמרו ברובה הציד של המזכירה הכדורים. היא פוקחת את העיניים...
6...
המזכירה שוכבת על הרצפה, על הגב.
ג'ייקוב תפס ברגליה והפיל אותה.
הוא תולש מידיה את הרובה. כשהיא מנסה לקום בחזרה, הוא מכוון לראשה את הכלי הרוצח.
למרות שהיא מודעת לכך שהרובה לא טעון, היא בכל זאת מצייתת ולא מתנגדת.
ג'ייקוב תופס בצווארון חולצתה וגורר אותה חזרה לחדר המזכירה. אני נותן לו לעשות את מה שהוא רוצה.
מיד אחר כך הוא מופיע, האישה בידיו, נייר דביק לבן על שפתיה.
על חולצתה כתוב באודם האדום שלה; "הייתי צריכה לפטר את כותב התקצירים מזמן, אני נשבעת!!!!!!!!!!"
"קדימה, בואו נמשיך." אומרת אוונג'לין, מסתירה את החיוך למראה הכתובת על חולצתה של המזכירה.
אני חושב שהיא קצת מאוהבת בג'ייקוב- היא תמיד נראית מובכת בסביבתו.
אם זה בכלל קשור.

בכל אופן, אנחנו ממשיכים ללכת. אני כבר מזהה את החדר- "כותב התקצירים" כתוב על השלט, ובקטן יותר; "אין כניסה לאור שלח!!!!!!!!"
אני מחייך בזלזול למראה השלט המגוחך.
ואני פותח את הדלת.
והוא שוב שם, בדיוק כמו שנה שעברה, רועד, מייבב.
אוונג'לין וג'ייקוב נשארים לשמור בכניסה.
אני מתקדם לכיוון כותב התקצירים האומלל, מביט בו בסנטר זקור.
"שלום." אני לוחש.
"ת... ת... תלך מכאן..." הוא מייבב בקול צורמני. "בב... ב... בבקשה. אני מ-... מתחנן... ה-הקשבתי לכל העצות שלך מהפעם הק... קודמת שביק...שביקרת פה. כשהר... כשהרסת לי את החיים."
אני מתכופף לעברו. "תדבר יותר ברור" אני מסנן בין שיניים חשוקות, מנסה להפוך את קולי, שעדיין לא התחלף, להכי צרוד שאפשר.
"השתדלתי... השתדלתי לעשות את התקציר של הים האינסופי יותר מפורט... יותר משל הגל החמישי. השתדלתי!!!!!!!!! השתדלתי, באמת!!!!!!!!!!" הוא מתחיל לבכות.
"תקום!" אני אומר.
הוא מניד בראשו, מייבב.
אני שולף את השרביט שלי. "אימפריוס!" אני צועק, אור סגול פוגע בליבו. הוא זוקף את ראשו. "לשירותך, אדון אור."
"תשב ליד השולחן." אני אומר.
"כן, אדוני." והוא מתיישב.
"עכשיו," אני מתחיל. "אני רוצה..."
"להרוג אותי?" הוא קוטע אותי. "לסיים את מה שהתחלת?"
"לא." אני אומר בעדינות. "להחמיא לך."
הוא פוער את עיניו בתדהמה.
"חל שיפור רב מאז שכתבת את התקציר על הגל החמישי." אני אומר. "הנה, אני אראה לך. נתחיל בתקציר הראשון."
ואני מתחיל להקריא את התקציר של הספר הראשון, שאני זוכר בעל פה אחרי שינונים אין סופיים.

" הגל הראשון השאיר אחריו רק חושך. אחרי הגל השני רק בני המזל ניצלו. אחרי הגל השלישי רק האומללים נשארו בחיים. אחרי הגל הרביעי רק כלל אחד תקף: אל תסמכו על אף אחד.
עכשיו מתחיל הגל החמישי. קאסי יודעת שהפולשים מנסים לצוד אותה. היא הולכת בדרכים, בורחת מאלה שנראים כמו בני אדם אבל הורגים כל מי שנקרה בדרכם. הצייד יורה בה. היא מתחבאת מתחת למכונית. היא מאבדת דם. היא מאבדת את ההכרה.
היא מתעוררת בבית חווה מוגן, ולצדה בחור עם עיניים טובות. קוראים לו אֶוֶון והוא מטפל בה. הוא מבטיח לה שיעזור לה למצוא את אחיה הקטן. הוא מבטיח שהוא בן אנוש.
אז הוא מבטיח."
כשאני מסיים, אני שולח בו מבט בעיניים מצומצמות.
הוא צוחק במבוכה. "חיחי, חיחי, מה.. מה... מי יכתוב דבר כזה?"
אני מגלגל את עיניי. "אוקי, ועכשיו נעבור לתקציר של הספר השני."
ואני מתחיל להקריא.
" איך מחסלים שבעה מיליארד בני אנוש?
מכחידים את אנושיותם.

ארבע קטסטרופות פגעו בכדור הארץ, ובכך חוסל רוב המין האנושי. באומץ אדיר ולב נחוש הצליחה קאסי סאליבן להישאר בחיים. עכשיו שוטף הגל החמישי את כדור הארץ, ואיש לא יודע מי הם בני האנוש ומי האחרים. על מי אפשר לסמוך ומי יחסל אותך בלי למצמץ.

קאסי, בן ורינגר יודעים שרק יחד יש להם סיכוי.
אבל כל מטרתם של האחרים היא לפורר את היחד, והמטרה מקדשת את כל האמצעים. קאסי וחבריה יופתעו לגלות עד כמה האחרים מוכנים להרחיק לכת, אבל במקביל הם יגלו את האנושיות האינסופית שטמונה בהם."
כותב התקצירים מחייך, לא בטוח מה הוא אמור לעשות.
"תראה," אני אומר. "התקציר עדיין לא מושלם. אבל חל שיפור, בזה אין ספק. הבעיה העיקרית בו היא... ששום דבר ממה שמצוין כאן לא קורה בספר. אתה קראת אותו בכלל?"
הוא מהנהן במהירות, ואז, אחרי משהו כמו עשר שניות, מניד את ראשו במבוכה.
"תיארתי לעצמי. טוב, אבל אתה יודע, אני לא אאשים אותך בזה. אני אאשים את מר ריק יאנסי, הסופר. באתי הנה בשביל לפגוש אותו. האם הוא כאן?"
כותב התקצירים מניד בראשו ואומר שריק גר באמריקה.
"אה, אוקי." אני אומר. "בכל אופן, רק רציתי להגיד לך שעשית עבודה טובה. ו... אני מתנצל על שנה שעברה. מה שתיארת בתקציר הוא בדיוק מה שהספר הזה צריך. אתה צריך להיות היועץ הפרטי של ריק יאנסי, אתה יודע. הספר הזה היה צריך את זה. אולי קצת פחות אקשן, אולי קצת יותר היגיון ויותר הסברים של מה לעזאזל קורה פה. אין ספק שהוא פחות טוב מהראשון- כאילו, הים האינסופי לא ספר רע, והוא ללא ספק מומלץ. אבל הבעיה היא שהוא לא מובן. אי אפשר לעקוב בחצי מהזמן, וחצי מהספר מבוזבז על המחשבות המבולבלות של רינגר, ככה שאי אפשר לעקוב חצי מהזמן. ועוד יותר מזה, הספר הוא ללא ספק ספר מעבר. נועד לקדם את המלחמה האחרונה. ויש גם את הטוויסט הדבילי בסוף, כל כך מיותר ויותר מזה- לא מובן. אבל אחלה ספר, בסך הכל, ואת הספר האחרון אקרא. העניין הוא, שהים האינסופי הזכיר לי טיפה את נקמתה של מספר שבע, הספר החמישי בבני לוריאן, ספר מעורר רחמים לכל הדעות. גם הים האינסופי וגם נקמתה של שבע, שעליו, אגב, אעשה ביקורת בקרוב, הזויים בטירוף ומאבדים את ההיגיון הקרוב לגאוני שנבנה במהלך שתי הסדרות. אבל שוב. אחלה ספר. אבל התקציר מתאר ספר יותר טוב ממה שבאמת התקבל. אז זה כבר טוב. בכל אופן, כדאי שאלך. מקווה שהשומרים יהיו בסדר. ביי ביי!"
ואני לוחץ את ידו, והולך משם.
ואני כבר יודע, שאפגוש את האדון שוב ברגע ש-"הכוכב האחרון", הספר האחרון בסדרה, ייצא לאור.

*** סליחה על החפירות, אנשים. זאת הביקורת הכי ארוכה שלי. נסחפתי קצת. בכל אופן, למי שלא הבין- הביקורת שקראתם כרגע הייתה המשך לביקורת שכתבתי על הספר הראשון בסדרה, אז למי שלא הבין, הנה קישור: http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=79383
וזהו, ביי. באמת באמת סליחה על החפירות. קשה לי להאמין שמישהו בכלל קרא את זה עד הסוף. חמישה עמודי וורד. וואו.
טוב, עכשיו באמת.
ביי ביי!!!

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על הים האינסופי - הגל החמישי #2