ביקורת ספרותית על המחברת הכחולה מאת ג'יימס א' לוין
ספר מעולה

---

הלב כואב, העיניים דומעות והנשמה בעיקר מזועזעת.

לא הכרתי את תופעת הזונות בכלובים לפני הקריאה בספר הזה וזו הסיבה שספרים כאלה הם החשובים שבספרים, לא רק כי הם קורעים לך את הנשמה אלא כי הם מגלים בפנייך דברים שלא חשבת שקיימים בעולם האכזר הזה.

באטוק, ילדה בת 9 המתגוררת עם משפחתה הענייה על גדת הנהר בכפר נידח ומסכן בהודו האקזוטית. כשהמשפחה מבינה שכביכול אין לה מוצא אחר האבא לוקח את באטוק למומבאי ומוכר אותה לסוחר בזנות. אבא שמוכר את הילדה שלו. רק העובדה הזו לבדה מעמידה את כל העולם הזה על כדור מזכוכית שנסדק ונסדק עד שבשלב כלשהו פשוט יתנפץ.

מאותו הרגע באטוק הופכת להיות נכס, צעצוע מין, רכוש של גברים מטונפים ועלובים שאת האיחולים שלי אליהם אני אעדיף לא להעלות על הכתב. היא נאנסת, מוכה, ופשוט יום אחרי יום עוברת תלאות שאין לנו יכולת לדמיין אותם. בשלב מסוים באטוק מבינה שעליה לעשות כמיטב יכולתה על מנת לזכות בשלווה מהסרסורה שלה ומתחילה בעצמה, מתוך הכלוב שלה שבו היא מוצגת לראווה ברחוב המסחר במומבאי, להציג את גופה ולפתות גברים על מנת שתספיק "לאפות דובשניות" (כך היא קוראת ליחסי המין אותם היא מקיימת עם גברים) רבות ככל האפשר ביום אחד.

ברחוב המסחר, תחת אותה סרסורה, קיימים כלובים נוספים, בכל כלוב יושב נער או נערה אחרים אשר גם החיים שלהם הביאו אותם בעל כורחם למכור את גופם בלי יכולת התנגדות כלל. והמראה הזה, של נערים ונערות מוזנחים בכלובים הוא מראה כל כך יומיומי שהדבר כואב.

הספר הזה מעביר את הקורא בו שבעה מדורי גיהנום, מגיל 9 עד גיל 15 באטוק עוברת זוועות ותלאות בל ידומיינו! וכל מה שנותר לקורא לעשות זה לנגב את הלחלוח מהעיניים, להמשיך לקרוא ולקוות לעולם טוב יותר, בלי אנשים נתעבים כאלו שמוכרים ילדים לזנות או קונים את שירותי אותם הילדים.
חשוב, חשוב, חשוב לקרוא את הספר, תתכוננו לזוועה בלתי נגמרת ולכאב בנשמה אבל אין ספק שעל הספר הזה אי אפשר לוותר.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על המחברת הכחולה