ביקורת ספרותית על נער החידות ממומביי מאת ויקאס סווארופ

---

אני מתה על משחקי טריוויה. הם אחד התחביבים הגדולים שלי, אבל הבעיה היא שאני מתקשה למצוא פרטנרים למשחק. אנשים לא ממש נלהבים לשחק איתי – ואני מבינה אותם לחלוטין, לא כיף לגשת למשחק מתוך סיכוי קלוש מאד לנצח בו.
תערובת של זיכרון מעולה וחיבה לא מוסברת לקריאת אנציקלופדיות ומילונים הקנו לי ידע נרחב, ושורה של אנשים זועמים שלא מוכנים יותר לשמוע על משחק מולי.
קראתי ביקורת טובה על הספר הזה, הכנסתי אותו לרשימה לפני המון זמן – ושכחתי על מה הוא מדבר. כשנפלתי עליו במקרה בספרייה וקראתי בכריכה האחורית שמדובר בנער שזוכה באופן מוזר במשחק טריוויה – היה לי ברור שאני לוקחת אותו הביתה תיכף ומיד, למרות שחוק מרפי כל כך פעל היטב באותו יום, ואני מצאתי אז לא פחות מארבעה ספרים שחיפשתי כבר שנים.

קודם כל, זה ספר מעולה. פשוט מצוין. הכתיבה אמינה כל כך – לא קל לכתוב אמין בגוף ראשון, כשלא מדובר באוטוביוגרפיה – ורוב הספרים הנכתבים בגוף ראשון אינם אוטוביוגרפיה.
הספר באמת נשמע כאילו בחור בן 18 כותב אותו. ולא סתם בחור, אלא אחד שחווה דברים קשים בחייו ויצא מהם גבר: קול ענייני, שקול, בוגר במידה המדויקת. אין אמוציות, אין בלגנים.

הרעיון המדהים הזה של הצורה שבה הספר נכתב – לפי סדר השאלות בחידון – הוא פשוט מגניב. זה היה יכול ליצור קצת בלבולים כי בעצם צריך לנחש בין לבין מה קורה עם הבחור, כיוון שזה לא כתוב לפי סדר המאורעות בחייו - אבל זה בסדר. לא מפריע כל כך.

הספר מסתיים בצורה מקסימה. הקצוות נסגרים בדרך מפתיעה, והפתעות נעימות בסוף זה תמיד כיף.
מפרק לפרק הופתעתי יותר ויותר איך יכול להיות שהבנאדם אכן יודע את כל התשובות לחידון. זאת אומרת, בסדר – החיים שלו זימנו לו את התשובות, אבל יש פה עניין מטורף של מזל. איך יכול להיות שכל השאלות שנשאלו הן חומר מוכר לו?
בכלל הספר כולו מסתובב סביב עניין המזל. מטבע המזל של הגיבור משחק תפקיד חשוב לאורך כל העלילה. בכל צומת דרכים הוא מטיל אותו, ועל פיו מחליט איך לנהוג.
הטוויסט המפתיע בסופו מעולה כל כך, ואהבתי את המסר שלו: "המזל בא מבפנים."

אדם שהיה עד לכל כך הרבה רוע, צביעות, חוסר הגינות, ניצול, הטרדות, התעללות – וכל זה עד גיל שמונה עשרה, כולנו היינו מוכנים להמר שיצא ממנו עוד דביל אומלל שהולך בשוליים כל החיים. אבל לא. הוא הופך לבחור חזק שמהווה משענת לכל מי שמסביבו – לא משנה מה מעמדו, לא משנה אם מדובר במעסיק או בחבר האוטיסט.
לא פלא שהמזל שלו בא מבפנים.

» ביקורות נוספות של קריקטורה
» ביקורות נוספות על נער החידות ממומביי