ביקורת ספרותית על הפרדס של עקיבא מאת יוכי ברנדס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 1 באוגוסט, 2015
ע"י עומר ציוני


בתחילת הקריאה בספר רציתי לעזוב אותו. הרגשתי נבגד. יוכי ברנדס, שאני כל כך אוהב לקרוא את מאמריה בעיתוני סוף השבוע, אכזבה אותי.
הכתיבה הזכירה לי סדרה שהייתה בטלוויזיה החינוכית לפני עשרים או שלושים שנה. ניסו לשחזר את החיים בתקופת התנ"כ: הלבישו שחקנים בגלביות צבעוניות, פיזרו כדי חרס והכריחו אותם לדבר בשפה מאולצת, כביכול תנ"כית. יותר מזה - הכתיבה הזכירה לי את אותם ספרים שמפיצים בקרב ילדי החרדים ובהם נפלאות גיבורי התנ"ך.
אבל הפעם אני שמח שהמשכתי לקרוא.
שמחתי לראות כיצד שילבה ברנדס את הנוצרים הקדומים בחיי עם ישראל של אחרי נפילת בית שני. שמחתי לראות אותה הופכת את עקיבא לדמות בשר ודם שמונע על ידי אשתו הסובלת יסורי אין-קץ רק בגלל חלומה ושאיפותיה. הכל נעשה כל כך אנושי ואמיתי. כולל כל המריבות בין פלגי השלטון כשכל אחד מהם משוכנע שרק לו יש את הפתרון והידע האולטימטיביים.
אבל שיאו של הספר - התמיכה הגורפת של רבי עקיבא בבר כוזיבא (הידוע בשמו בר כוכבא) - מרתקת ומעוררת מחשבות.
העבר ההוא נעשה מאד רלוונטי לימנו אלה.
האם להקים את מלכות יהודה? האם ביתר היא הבירה? האם למרוד במי שאין לך שום סיכוי נגדו, רק בשביל שלש שנים של עצמאות מדומה? כל כך רלוונטי לימנו אלה, כל כך כואב... והחשש הגדול שמה שהיה הוא שיהיה...
ספר מעורר מחשבה.
סליחה יוכי ברנדס שרציתי לעזוב אותו ב 50 העמודים הראשונים...
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אני עזבתי אחרי 75 עמודים. כתיבת "סיפורי תנ"ך של חרדים". בדיוק ככה.
תמיד אוהב אותו (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אתה כנראה מדבר על הסדרה 'חצי המנשה'.
פרי עטו של אפרים סידון, אם איני טועה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ